אולסטארס- רבעי גמר מערב ספטמבר 18, 2008
מאת shmunitz ב : כדורסל, כללי , הוסף תגובה
ביום רביעי כתבתי את רבעי גמר המזרח של פלייאוף החלומות הדמיוני של ה- NBA. שמחתי לשמוע שלא מעט מחובבי הנוסטלגיה שביניכם מצאו הנאה בקריאה של הכתבה, אבל אל תשכחו שזו רק ההתחלה, והעניינים עוד צפויים להתחמם… למי שלא קרא את הפוסט: ארבעת העולות לחצי גמר המזרח הן שיקגו 96′, דטרויט 89′ – 90′, בוסטון 86′ ו- בוסטון 59′ – 66′.
בין השורות נפלה גם טעות מביכה: יוטה לא נמצאת במזרח אלא במערב כמובן, ולכן דטרויט 2004 היא זו שהפסידה לשיקגו. יוטה תקבל הזדמנות נוספת לעלות לשלב הבא היום. האם היא תעשה את זה? נחכה ונראה בהמשך.
רבעי גמר המערב של כל הזמנים:
לוס אנג’לס לייקרס 1987 - סקרמנטו קינגס 2000
לייקרס:שחקנים בולטים: ארווין (”מג’יק”) ג’ונסון, כרים עבדול ג’באר, ג’יימס וורת’י
סקרמנטו:שחקנים בולטים: כריס וובר, מייק ביבי, פז’ה סטויאקוביץ’, ולאדה דיבאץ’
מהלך הסדרה:
לסקרמנטו המוכשרת של תחילת שנות האלפיים אין את הכלים להלחם בלייקרס של שנות השמונים. את שני המשחקים הראשונים לייקרס לוקחת בקלות, בשניים הבאים מג’יק וכרים מרשים לעצמם להשתעשע מעט, אבל בשורה התחתונה: לוס אנג’לס לייקרס 87′ עולה בקלות לשלב הבא עם 0-4 וסוויפ ראשון בפלייאוף שלנו.
יוטה ג’אז 1998 – סן אנטוניו ספרס 1999 
יוטה:שחקנים בולטים: קארל מאלון, ג’ון סטוקטון, ג’ף הורנאסק
סן אנטוניו:שחקנים בולטים: טים דאנקן, דייוויד רובינסון
מהלך הסדרה:
במשחק הראשון סן אנטוניו הובילו רוב הזמן, אבל לבסוף הג’אז ניצחו בעזרת שתי זריקות עונשין מכריעות של קארל מאלון, שגם נכנסו פנימה.עם זאת, במשחק השני הספרס ניצחו בעזרת משחק הגנה יוצא מן הכלל, כאשר עצרו את יוטה על 74 נקודות בלבד. יוטה לא חיכתה הרבה זמן והתפוצצה במשחק השלישי בסדרה, עם ניצחון ב- 18 הפרש. טים דאנקן הציג יכולת חלשה מאוד וקלע 4 נקודות בלבד באותו משחק.הסדרה הזו המשיכה להיות מלאת תהפוכות, כשבמשחק הרביעי דאנקן התעורר בגדול וסחב את קבוצתו לניצחון גדול עם 25 נקודות אישיות, 12 ריבאונדים והרבה לחימה.במשחק החמישי דאנקן נעזר בדייוויד רובינסון, שגם מסר את האסיסט לשלשת הניצחון על הבאזר של מריו אלי.יוטה לא וויתרה בקלות, ובעזרת קשיחות מעל ומעבר למצופה ממנה, היא התגברה במשחק שישי מורט עצבים על הספרס.הגענו למשחק השביעי. המשחק התנהל בעצלתיים, והתאפיין בשיפוט עויין דווקא כלפי יוטה. למרות הכול, הג’אז ניצחו בקושי, על חודן של שלוש נקודות, ועלו עם 3-4 לחצי גמר המזרח. לדעתי לפחות, זו הקבוצה הכי טובה שלא זכתה באליפות ה- NBA.
לוס אנג’לס לייקרס 2000- 2002 – פיניקס סאנס 1993
לייקרס:שחקנים בולטים: שאקיל אוניל, קובי ברייאנט
פיניקס:שחקנים בולטים: צ’ארלס בארקלי
מהלך הסדרה:
בארקלי עשה את מה שהוא יודע, אבל מהמשחק הראשון היה ברור ששאק וקובי גדולים עליו. מגיעה מילה טובה גם לצוות המסייע של הלייקרס ולפיל ג’קסון, שידע מתי לתת לברייאנט לנוח.2-4 ללייקרס, שאיכשהו איבדו שני משחקים באמצע הסדרה, אף אחד לא זוכר מתי בדיוק.
סן אנטוניו ספרס 2007 – יוסטון רוקטס 1995 
סן אנטוניו:שחקנים בולטים: טים דאנקן, מאנו ג’ינובילי, טוני פארקר
יוסטון:שחקנים בולטים: האקים אולאג’ואן, קלייד דרקסלר, ראלף סימפסון
מהלך הסדרה:
סן אנטוניו עלתה ל- 1-3 בזכות תפקוד מצוין של הטריו ומשחק קשוח וקבוצתי להפליא. אולאג’ואן, שפתח את הסדרה נהדר, המשיך ביכולת הטובה והתפוצץ במשחק החמישי, כשהשווה את שיא החסימות למשחק בכל הזמנים- 17 (!) ועזר לרוקטס לחזור ל- 3-2 ומאוחר יותר להשוות את הסדרה ולשלוח אותה למשחק שביעי ומכריע.אבל מה לעשות, התפקוד של סן אנטוניו הספיק לה מול יוסטון והיא ניצחה ב-10 הפרש את המשחק השביעי וניצחון 3-4 בסדרה כולה. חשבתם שלא יהיה ייצוג בשלב הבא לספרס של השנים האחרונות?
לסיכום:לייקרס 87′, יוטה 98′, לייקרס 2000- 2002 וסן אנטוניו 2007 בחצי גמר המערב.
ניפגש בקרוב עם חצאי גמר המזרח והמערב.
-האירועים המתוארים בכתבה לא התרחשו במציאות-
אולסטארס- רבעי גמר המזרח ספטמבר 17, 2008
מאת shmunitz ב : כדורסל , הוסף תגובה
בשנת 2009 הקרבה ימלאו 60 שנה לאיחוד ליגת BAA עם ליגת ה- NBL, וקריאת הליגה המשותפת בשם “NBA”. לכבוד המאורע, או למען האמת סתם כי בא לי, אני מתכוון לדמות את פלייאוף ה- NBA של כל הזמנים. יהיו כאן מאבקים גדולים בין קבוצות גדולות ושחקנים גדולים, בדרך כלל מתקופות שונות בהיסטוריית הליגה.
אני יודע שזה מעט יומרני: הרי את רוב הקבוצות כלל לא ראיתי משחקות (בטח שלא בזמן אמת). אי לכך, אני איאלץ להסתמך בעיקר על סטטיסטיקה (וגם על כל מיני סרטונים מיוטיוב למיניהם…)
בלי הרבה עיכובים, אני מתכוון להתחיל כבר עכשיו בטורניר, עם רבעי הגמר של הצד שגרף עד עכשיו את רוב אליפויות ה- NBA: המזרח.
דטרויט פיסטונס 1990-1989 - פילדלפיה 76′ 1983
דטרויט:
שחקנים בולטים: איזיאה תומאס, ג’ו דיומארס, דניס רודמן
פילדלפיה:
שחקנים בולטים: ג’וליוס ארווינג (דוקטור ג’יי), מוזס מאלון, מוריס צ’יקס
מהלך הסדרה
במשחק הראשון בסדרה הבד בויז השיגו ניצחון טהור ונקי, כאשר הקבוצה כולה קיבלה עבירה ספורטיבית אחת בלבד (של תומאס אם תהיתם). אין ספק שהמשחק הראה את הצד הטוב של הילדים הרעים, והם השיגו ניצחון נאה ב- 12 הפרש.
אבל אז הכול השתבש. השטף של הפיסטונס נעצר, עקב היעלבותם של כוכביהם מהטבעותיו המדהימות של דוקטור ג’יי. שני המשחקים הבאים היו צמודים מאוד, אך לבסוף הלכו לפילדלפיה.
אין ספק שהבד בויז נכנסו להלם מהפיגור המוקדם יחסית. אי לכך, דניס רודמן צבע את צבע שיערו לסגול זרחני, ובמהלך המשחק צץ לאייזיאה תומאס רעיון: חמישיית הפיסטונס עלתה על מוזס מאלון, השכיבה אותו על הריצפה ודרכה עליו, אחד אחד.
לאחר המשחק השערורייתי, בו ניצחה דטרויט, דניס רודמן מדטרויט האשים דווקא את מוזס מאלון בחוסר ספורטיביות, עקב עבירה שעשה עליו חודשיים לפני כן.
מוזס מאלון פחד להופיע למשחק עקב חשש לחייו, ולכן הוא בחר להשאר בבית בשאר הסדרה. אם זאת, הבד בויז עדיין לא נטרלו את הכוכב הגדול של הסיקסרס. מה שקרה במשחק החמישי בסדרה, כששחקן אלמוני לחלוטין נכנס למשחק ופצע את דוקטור ג’יי.
דטרויט רמסה את פילדלפיה בשני המשחקים הבאים בעשרים ושלושים הפרש, בהתאמה. דטרויט 1990-1989 מנצחת 2-4 בסדרה ועולה לחצי גמר המזרח.
שיקגו בולס 1996 - דטרויט פיסטונס 2004
שיקגו:
(העדפתי את שיקגו 1996 על פני קבוצות אחרות שלה בשנות התשעים, כי היא הייתה מעט יותר דורסנית מהשאר.)
שחקנים בולטים: מייקל ג’ורדן, סקוטי פיפן, דניס רודמן ועוד
מילווקי:
שחקנים בולטים: צ’אנסי בילאפס, ראשיד וואלאס, טיישון פרינס
מהלך הסדרה
אין צורך לדבר יותר מדי: הסדרה מתנהלת באופן דומה לגמר 98′, של שיקגו נגד יוטה, עד שהגיע המשחק השישי, 40 שניות לסיום. דטרויט הובילה ב- 3 הפרש. פיל ג’קסון, מאמן הבולס, קרא לפסק זמן. לאחר פסק הזמן קלע ג’ורדן ליי-אפ, וחטף כדור מידיו של וואלאס. ואז, במקום לקלוע ג’אמפ-שוט כמו שכולם ציפו, ג’ורדן ביצע הטעיה ומסר את הכדור לסקוטי פיפן, שקלע את סל הניצחון באלגנטיות. 86-87, שהפעם רק מעלה את הבולס לחצי גמר המזרח, ולא מעניק להם אליפות. נפגוש את שיקגו בהמשך.
בוסטון סלטיקס 1966-1959 - פילדלפיה 76′ 1967
בוסטון:
שחקנים בולטים: ביל ראסל, בוב קוזי
פילדלפיה:
שחקנים בולטים: ווילט צ’מברליין…
מהלך הסדרה
משחק לפה משחק לשם, ממוצע של 35 נק’ ו- 20 ריב’ לצ’מברליין בסידרה, אבל ראסל סוחב את בוסטון הגדולה לניצחון 3-4 ומוביל למפח נפש די צפוי של צ’מברליין. בוסטון של שנות השישים בחצי גמר המזרח.
בוסטון סלטיקס 1986 - ניו יורק ניקס 1994
בוסטון:
שחקנים בולטים: לארי בירד, רוברט פאריש, קווין מקהייל
ניו יורק:
שחקנים בולטים: פטריק יואינג…
מהלך הסדרה
לקו הקידמי של ניו יורק, עם כל הכבוד לפטריק יואינג, אין הרבה סיכויים מול הקו הקידמי המדהים של בוסטון משנות השמונים. לארי בירד צולף מכל מקום ובוסטון מנצחת בקלילות 1-4 בסדרה ועולה לחצי גמר המזרח של הפלייאוף שלנו.
-
זהו לבינתיים. ניפגש בימים הקרובים עם קרבות מרתקים ברבעי גמר המערב ובהמשך הקרב גם במזרח.
-למי שלא הבין: האירועים המתוארים בכתבה לא התרחשו במציאות-
ניצחון משקר ספטמבר 3, 2008
מאת shmunitz ב : כללי , 2תגובותלא התרגשתי מהניצחון הביתי של נבחרת ישראל על בריטניה. ממש לא.
ראשית רציתי לציין שאני לא מתלונן כנגד הנבחרת שלנו. בריטניה היא מדינה גדולה מאיתנו בהרבה, אך אם שמים רגע בצד את לואל דנג (שהוא במקור בכלל מסודאן), בכדורסל יש להם מה ללמוד מאיתנו. וכל הכבוד לנו על הדבר הזה.
הנקודה העיקרית שהפריעה לי באותו משחק, עליה אני עומד לדבר, היא שלמרות דור נוכחי ומוכשר של שחקנים, שכולל את יותם הלפרין, עומרי כספי וליאור אליהו, הנבחרת שלנו עדיין תלויה יותר מדי ביכולת של מאיר טפירו.
נכון, ליאור אליהו היה מצויין. אבל לא היה צריך להיות גאונים על מנת להבחין שמי שהנהיג את הנבחרת הוא מאיר טפירו. הוא זה שלקח עליו את ההחלטות החשובות (לא תמיד בהצלחה), וגם הוא זה שההגנה היריבה התמקדה בו ברגעי האמת.
נכון, כיף להגיד שמאיר הוא שחקן נשמה, מלך וכדומה, אבל שחקן בגילו הוא לא יכול לקבל את מרכז הבמה במשחקים חשובים של נבחרת שמצפה להגיע רחוק. כן- כן, אני מצפה מיותם הלפרין לקחת את העניינים לידיו ולהיות בעל הבית בסיטואציות כאלו. אבל יותם, מסתבר, עדיין מתקשה לשמור על יציבות ממשחק למשחק. אומנם הוא לא יציב, אבל הסטטיסטיקה מראה שגם במשחק בינוני מאוד שלו, הוא הצליח לתרום ולקלוע מספר דו ספרתי.
השני שאני מצפה ממנו ליותר הוא עומרי כספי כמובן. שחקן שרוצה בעונה הבאה להיות הישראלי הראשון בליגה הטובה בעולם קולע 3 נקודות במשחק שכזה. זה לא יכול להמשך ככה.
לסיכום: נקווה שהמשך הקמפיין יהיה מוצלח עוד יותר.
* לואל דנג היה בארץ, הפגיז שלושים נקודות, יצא ב- 5 עבירות וזהו. שחקן שרגיל לקלוע חמש עשרה- שש עשרה נקודות מול קבוצות כמו בוסטון ולייקרס, קלע נגדנו שלושים. מפתיע? לא במיוחד. לא טוב ולא רע. שרדנו את המפגש נגדו בהיכל נוקיה. שיתקנו אותו? לא. אין ספק שיש לנו מה ללמוד ממנו.
שלום עולם! ספטמבר 3, 2008
מאת shmunitz ב : כללי , תגובה אחת עד כהגם אני הצטרפתי לבלוגספורט!
אתם מוזמנים לקרוא אצלי ולהגיב מתי שתרצו…