תקשורת הספורט עוד חיה דצמבר 10, 2008
מאת shkob1 ב : עיתונות, תקשורת ספורט , תגובה אחת עד כהשמתי לב שעם הזמן הבלוג שלי הופך להיות בלוג על עיתונות הספורט בארץ. מדי פעם אני כותב על מכבי, בכל זאת כותבים על מה שאוהבים, וגם על הכדורגל שלנו, אבל אם יש דבר שמעצבן אותי (ואין דבר טרנדי יותר מביקורת מעוצבנת ונובחת) זה תקשורת הספורט בארץ. ואם כבר אמרנו את זה, ואם אהבתם את הבלוג שלי בעניינים האלה, אני ממליץ לכם לבקר גם בבלוג של שושו השועל (מעניין אם השועל זה שם המשפחה או הפרטי): http://omdim.wordpress.com/ אחד הבלוגים המושקעים והמעניינים בעניינים אלה.
ואם כבר בתקשורת עסקינן, ברגעים אלה אני צופה בערוץ הקיבוץ המארח את אברהם גרנט, כידוע אחת הדמויות המעניינות בספורט הפרובנציאלי שלנו. איזה הבדל בין שני מקורות הספורט המובילים שיש לנו. בזמן שבאתר של הרכילאית יש 3 כתבות שונות על כמה שהעונש של מתיאוס לא לעניין, על כמה שלנמני נתנו עונש הרבה יותר קל ועל העולים לגמר האח הגדול (אין ספק, בשליחת סמסים, הספורט הלאומי, אנחנו מספר אחת באירופה), בערוץ הקיבוץ ניצלו את הגעתו של גרנט לראיון מעמיק, ארוך, עם שאלות נוקבות, חודרות ומקצועיות מההתחלה ועד הסוף.
מאיה רונן הגיעה מוכנה לגמרי לראיון (למעט שאלה מיותרת על אשתו), אבי מלר ידע את כל הפרטים (על התנצלותו של עיתון האובזרבר בפני אברהם למשל), מודי הוסיף הלצות (”אברהם, למה לא בני ג’דידה?”) משלו ואפילו איציק זוהר, אחד מפרשני הספורט החלשים שנראו על מסכינו, הצליח לא להרוס רגעים איכותיים (שאלתו על חניכו לשעבר, נמני, בתור מאמן, היתה לעניין). גרנט כמובן הגיע גם הוא מוכן וידע לענות על כל השאלות בצורה עניינית וביחד, למרות ואולי בזכות חוסר השערים במחצית השניה בליגת האלופות, יצרו את את אחד הראיונות המוצלחים שראיתי השנה.
ערוץ הספורט חוטא לא מעט ברכילאות, עקב מאבק הרייטינג בינו לבין האתר ההוא. גם טורי הדיעה של הערוץ באינטרנט, לא מקצועיים כמו שהייתי רוצה (בניגוד לעבר, בו מלר, יעקובי ושגיא כהן כתבו את דיעותיהם המלומדות). אבל זוהי עוד דוגמא להבדל בין רכילאות לעיתונות מקצועית. מי שייכנס לאתר ההוא יראה את התגובה של מתיאוס לעונשו ויזדהה איתה מאוד: “העונש הזה לא מגיע לי”.
שבוע טוב,
שחר
נ.ב אם מישהו יודע איך אני מעלה תמונות ברזולוציה האמיתית שלהם אני אשמח לשמוע
הצהוב עולה דצמבר 3, 2008
מאת shkob1 ב : אופירה אסייג, עיתונות, תקשורת ספורט , הוסף תגובה“טועמה בדרך למכבי תל אביב” זעקה אתמול הכותרת באתר one. על החתום, כמו על כל ה”סקופים” של האתר, אופירה אסייג. אין שום סיכוי שהייתם קוראים את זה קודם באתר אחר. חבר הנהלת מכבי שהיה שותף בעניין פנייתה של הקבוצה לסלים לא מדבר עם כלי התקשורת, אבל את הטלפון של אופירה אסייג יש לו בחיוג המקוצר. לפני אישתו. לכל מי שאיכשהו קשור לספורט יש את הטלפון שלה. אם הם צריכים משהו, הם מתקשרים. אם קורה משהו, הם מסמסים. אימפריה. שיווק רשתי. הפעלת סוכנים. טשטוש גבולות האתיקה. תקראו לזה איך שתרצו. אני קורא לזה המיץ של הזבל. הצהוב עולה, והוא מסריח.
שמעתי את התוכנית של אופירה לא מעט פעמים. קראתי גם לא מזמן כמה כתבות, חצי מפחדות חצי סולדות, על הרכילאית המקצועית. לא אכתוב פה עוד כתבה על כמה שאופירה הצליחה למרות שהיא אינה עיתונאית. אין פה ראיון, תחקיר או כתבת צבע. אני כותב כדי להרים צעקה, לכל מי שמוכן לשמוע, לכל מי שנמאס לו, לכל מי שרוצה שעיתונות הספורט תישלט על ידי העיתונות ולא על ידי הצהובונים, לכל מי שמעדיף לקבל כתבה איכותית מבית ערוץ הספורט, על פני כתבת אינטרס של one. די! מספיק! אי אפשר לתת לגועל הזה להמשיך!
אני לא תמים. כמו שאהובתי לימדה אותי התקשורת תמיד משפיעה ומושפעת. כל עיתונות הספורט בנויה מאינטרסים. לכל כתב יש את הספורטאים או העסקנים המקורבים אליו והוא מקדם את האג’דה שלו על גבי העיתון. ההבדל הוא, שהם לא חצו את הקו האדום הרציף שבין עיתונות לחברות. היחידים שעשו זאת (דן מרגלית למשל) כתבו גילוי נאות ווידאו שאנשים מודעים לקשר. אופירה עשתה מזה קריירה. דרור קשטן, כבוד מאמן נבחרת ישראל, מוצא זמן לבוא למסיבת היום הולדת של אופירה. כשחושבים על כתבותיה על הזימונים המוזרים של קשטן מבינים גם למה. פיני גרשון, כל עוד היה בחו”ל, התראיין לכלי תקשורת בודדים בלבד. לתוכנית של אופירה עלה מספר לא קטן של פעמים, חבר כבר אמרנו?, לא הפתיע לראות את מסע הלחצים התקשורתיים שהפעילה אופירה דרך האתר שלה, בכדי לגרום לדעת קהל שתעיף את בירנבוים ותביא את גרשון. משפיעה. קודם כל משפיעה.
מה אנחנו יכולים לעשות? לא הרבה. אנחנו בתור חובבי ספורט מחפשים את הסקופים, רוצים את החדשות מהר ועם פרטים עסיסיים. מה שצריך זה להבין ולהפנים. אתר one הוא אתר רכילות ואתר בעל כמויות אינטרסים שלא היו מביישות את ראש הממשלה שלנו. תכנית הספורט של אופירה היא מוצר תקשורתי וולגרי, נמוך ומתפקד כשיחה בין חברים. רוצים ספורט אמיתי? כנסו לאתרי sport5, ynet, nrg. יש שם כתבים מוכשרים, טורי דיעות מעניינים שאפשר להסכים איתם או לא. הם אתרי חדשות והאנשים שם מחוייבים לאתיקה עיתונאית מינימלית. רוצים לשמוע באיזה מועדון בילתה לאחרונה ענבל גבריאלי ואיזה מוכשר בעלה לשעבר שעומד בשערה של נתניה? שיהיה לכם לבריאות.
עיתונות הספורט חשובה לי. אני מקווה שגם לכם. אני קורא כתבות, מגיב, מתווכח וכותב את דעתי הכנה פה בבלוג. אתם מוכנים להיכנע ללא תנאי ולתת לאופירה אסייג לשלוט בה? לא חשבתי כך. תצעקו גם אתם. תתווכחו, תגיבו. אל תתנו לזבל לצוף למעלה.
שבוע טוב,
שחר
מביך. לא מה שחשבתם ספטמבר 22, 2008
מאת shkob1 ב : כדורגל, כדורגל ישראלי, עיתונות, תקשורת ספורט , הוסף תגובההרמה ירודה כבר לא מעט שנים. עתיד גדול לא נראה באופק. חוסר דיוק, חוסר עירנות, הכנה לקויה ואמירות אומללות. לא, דווקא לא מדובר על נבחרת הכדורסל, האתלטים האולימפיים, או על הכדורגל הגדול. מי שראה אתמול את שידור המשחק בין מכבי חיפה לבני יהודה (ולא העדיף, בצדק מבחינתו, את “הפח הגדול”) חזה באחד השידורים המביכים והלא מקצועיים שראתה הטלויזיה הישראלית מעודה.
לא מעט נאמר על יורם ארבל בשנים האחרונות על כך, שלאט לאט ובבטחה, מאבד האיש את היכולת לזהות שחקנים. ובכן, הלאט לאט הזה נגמר. אין יותר מה לאבד. יורם ארבל כבר לא מזהה שחקן אחד לרפואה בזמן אמת. מספר הפעמים שתיקן את עצמו ארבל אתמול (ולזכותו יאמר שהוא מנסה… באמת מנסה) היה בערך כמספר איבודי הכדור במגרש. ובמקרה שלא ראיתם, בני יהודה היתה על המגרש. כל שחקן התקפה הפך ל”משה ביטון” וכל שחקן קישור היה “רפאלוב”. בתור אחד השדרים המובילים ב30 השנה האחרונות, יש לי המון כבוד ליורם ארבל ולפועלו, אך כל עוד הוא משדר, הוא צריך להיות בנוי לזה, מוכן, עירני ובעיקר, לא טועה. לצערי, המצב בלתי הפיך ואין אני מאשים אותו. הבחור בכל זאת הזדקן קצת. עורכי התכניות בערוץ 10 ובערוץ הספורט הם אלה שצריכים לשים סוף לעלבון המקצועי הזה. אחרת רמת השידור תמשיך להתאים לרמת המשחק. זוכרים… בני יהודה…
אמירה נוספת של ארבל, שזיעזעה אותי מאוד היתה לאחר מהלך של אחד הזרים על המגרש: “אולי בליגות באפריקה קופצים ככה, אצלינו זה לא הולך”. תקראו את המשפט הזה שוב. אתם יכולים לתאר את חגיגות הטוקבקיסטים אם זה מה שהיה אומר שדר אנגלי על טל בן חיים (אמנם לא מציאותי, בן חיים בקושי יושב על הספסל). מתנשא, גזעני, מגעיל ודורש התנצלות. ארבל ממשיך את הטרנד המתנשא שהחל שלמה שרף בנוגע לזרים בכדורגל (עם האמירה הידועה “זר לכדורגל” של קופמן, חברו הטוב). מתי בפעם האחרונה שמעתם שדר או פרשן אומרים על שחקן ישראלי שהוא לא יודע לשחק או שהוא מתאים לשחק בליגה א’? נכון. לא שמעתם. כשזה נוגע לשחקנים ישראלים, שדרינו ופרשנינו נזהרים לא לפגוע. הזרים? בסה”כ כושים מאפריקה שיודעים לקפוץ.
ארבל. אמירה אומללה
גם הפרשן שלידו, איציק זוהר, ממשיך לתת הופעות לא מקצועיות. כבר בדקות הראשונות נעשתה עבירה מכוערת של אלי אברבנל, עליה השופט ריחם ולא הוציא כרטיס צהוב. זוהר הפרשן שלנו מיהר להגן ולהגיד כי השופט לא רוצה לחמם את האווירה. הפוך איציק הפוך… כרטיס צהוב נועד להגיד “עוד עבירה כזאת ואתה בחוץ!” והוא זה שנועד דווקא להרגיע. אי נתינת כרטיס צהוב על עבירה מכוערת נותנת “רשיון להרוג”. אין פלא שאברבנל קיבל את הכרטיס המגיע לו 10 דקות לאחר מכן על עוד עבירה מיותרת. גם עם העברית זוהר מתקשה מאוד. כאשר הגיע (או לא הגיע) פנדל לחיפה, לא הצליח זוהר להגיד “אני לא בטוח שלא מגיע פה פנדל” למרות שניסה מספר פעמים. גם עם משמעות המושג “תרתי משמע” היה מאוד קשה לזוהר. המופע של זוהר המשיך כאשר בדקה ה-5 אמר זוהר ש”אין סדר במגרש”, בדקה ה-60 אמר ש”בני יהודה איבדה את הסדר שלה” ובדקה ה-75 סיכם באומרו ש”המשחק איבד את הסדר שלו”. לא ברור היכן היה הסדר מלכתחילה… ולכן לאן נאבד… מה שבטוח, אצל זוהר הוא לא היה.
בתור צופה קבוע בשידורי הספורט, אני חייב לומר שהשיפור מורגש מאז השידורים המקצועיים של ליגת האלופות. אך מעבר לאולפנים המושקעים ולכמות המצלמות הנרחבת במשחק המרכזי, שידור טוב נעשה ע”י שדר שיודע לזהות שחקנים ופרשן שיודע לספר לאוהד הממוצע משהו שהוא לא יודע כבר. תאמרו שזו קטנוניות, תאמרו שאני נטפל לשדרים ולפרשנים במקום למופע המרכזי שעל הדשא. תגידו מה שתרצו. אני על “מיוט”.
שנה טובה ,
שחר
(הטור יוצא לחופשה בתאילנד… נחזור אחרי החגים)
תקשורת ספורט? הצחקתם את שליימלה ספטמבר 15, 2008
מאת shkob1 ב : כדורגל, כדורגל ישראלי, עיתונות, תקשורת ספורט , תגובה אחת עד כהליגת העל חוזרת אלינו במלוא התנופה. שתי תוצאות 0-0 בשני המשחקים המרכזיים נותנות תחושה שיש למה לצפות. למרות היכולת הבאמת דלה של הכדורגל הישראלי לספק איכויות, שספק מי ציפה להם, את מופע האימים האמיתי נותנת דווקא תקשורת הספורט. תצוגות כמו זו של שלמה שרף אתמול (14.9) בתכנית הספורט ב102fm ראויות לכל גינוי מצד כל מי שמאמין כי עיתונאות ופרשנות מקצועית הם מקצוע ולא חלטורה שכונתית.
הכל נכון. שופטי ליגת העל פתחו את העונה בצורה מזוויעה. אין ספק שעוזי בסון אתמול ובעיקר משה בוחבוט ביום שבת נתנו תצוגות נפל שהשפיעו על תוצאת שני המשחקים. אבל תצוגת הנפל של שלמה שרף וחברו הטוב קופמן בעידוד מירי נבו ויו”ר בני יהודה, חזי מגן, היתה מביכה עוד יותר, משפילה, לא מקצועית ואינה כיבדה את התקשורת אותה הם מייצגים.
למי שלא האזין, מיד לאחר שחזי מגן טען לקיפוח הקבוצות הקטנות כגון בני יהודה מצד השופטים בליגת העל, עלה לשידור יו”ר הועדה המקצועית של איגוד השופטים, דויד קליין. לאחר משפט אחד בו אמר קליין שהועדה המקצועית תשב ותדון במשחק ובטעויותיו של השופט אם היו, השתלח בו שלמה שרף בצעקות, תוך שהוא מפציר בקליין להורות בשידור על ענישת השופט בחומרה מול כל מאזיני התכנית.
דווקא אל מול השתלחויותיהם של שרף וקופמן, היה אפשר להעריך את עבודתו הרצינית של קליין. אם אני חושב בהגיון על מהו מהות תפקידו של יו”ר ועדה מקצועית של איגוד השופטים, הרי זה שיפור האיכות של השופטים. דיון בועדה על הנושאים של מיקום השופט בעת השריקה, פרשנות לחוקה וכושר גופני של השופטים הם הנושאים בהם צריך לעסוק קליין. האם תפקידו הוא להוריד שופטים ליגה דרך הרדיו? האם משפטי שדה הם הפתרון? ודאי שלא. רק שלמה שרף חושב אחרת. אין לצפות אחרת מהאנשים שקובעים משפטי שדה כל שני וחמישי.
שלמה שרף. את מי מעניינת האמת?
האמת היא שאני חושב שיש מקום לא מבוטל לתכניות רדיו וטלויזיה “נושכות” אשר יאיימו לחשוף כל שחיתות וכל בעיה שיש בספורט הישראלי אל מול מנהליו המושחתים לעתים והעצלנים לרוב. תקשורת תוקפנית, כפי שזו מתנהלת במערכת הפוליטית והכלכלית, היא כלי חשוב על מנת להוקיע את אלה שבאים לעשות לעצמם ולא לספורט. לצערי, לעתים קרובות, ומשיקולי רייטינג, מעדיפים עורכי התכניות לתת במה ל”נבחנים” אשר לא מעניינם לגלות את האמת, אלא רק לטעון טענות דמגוגיות, שקל מאוד להזדהות איתם. “אתה חייב להודיע כי אתם תתנו לשופט עונש” או “חזי, אתם פראיירים. עושים לכם בית ספר” הם אמירות שלמאזינים מאוד קל להתחבר אליהם. גם לי. מה שכן, בין זה לבין עיתונות ספורט אמיתית, הקשר מקרי בהחלט (במקרה זה אכלול תכניות רדיו ביחד עם עיתונות ספורט)
קברניטי הספורט הישראלי, צריכים לתקן ליקויים אינספור. גם איגוד השופטים כנראה אינו ארגון המתנהל בצורה הנכונה ביותר. אדרבא, על התקשורת להמשיך לבקר זאת, לשאול את השאלות הנכונות ולצפות לתשובות ענייניות. במקרה זה, יו”ר הועדה המקצועית התנהל בצורה הנכונה ביותר. מה שאי אפשר להגיד על תכנית הספורט.
משהו קטן לסיום. שמתם לב שנבחרת הנשים בכדורסל העפילה מהמקום הראשון לאליפות אירופה בעוד הנבחרת המקבילה לגברים נוחלת כישלון חרוץ? אפשר להתחיל לרדת על הספורט הישראלי כמה שרוצים. תנאים, מתקנים, ניהול קבוצות נוער, ניהול איגודים, שחיתויות, הכל. אבל פה מדובר באותו ענף ספורט, עם אותו איגוד, אותו ניהול נוער, אותם שחיתויות וכנראה שאותה רמה של בתי מלון לכל המתלוננים. העובדה הפשוטה שנבחרת אחת מנצלת את כל היתרונות שלה (כן. גם לנשים אין גבוהות או ריבאונד), בעוד הנבחרת השניה עסוקה בלהתפלל ליום טוב של טפירו. שאפו לאלי רבי ולשחקניות.
אלי רבי. שאפו
יום טוב.
שחר