הודו, משחקים בין הפצצות נובמבר 30, 2008
מאת royrubi ב : כללי , הוסף תגובההודו, תת היבשת הגדולה בעולם בה חיים כ-1.2 ביליון תושבים, עמדה השבוע במרכז החדשות בכל העולם הודות לפיגוע הזוועה שהתרחש בה וגווע את חייהם של יותר מ-200 בני אדם. בזמן שבכל האתרים האחרים מספרים לכם על הצדדים הפחות יפים שלה, החלטתי להאיר היום מעט אור אל נושא אחד שתמיד נעלם מהעין והשפה כשמדברים על הודו. שכן בין המיסטיקה למסתוריות שבה, חבויה ארץ מלאת ספורט שחווה אותו עמוק אל תוך חיי החברה שלה. מי שהייתה קולוניה של הממלכה הבריטית לאורך כל כך הרבה שנים, ירשה מהאנגלים לא רק את אהבתם לסדר ולתה, אלא גם את הכמיהה להצלחה בענפי הספורט השונים (לרוב עד היום, ההודים מעדיפים ענפי ספורט שהומצאו בבריטניה).
מקריקט ועד קבאדי
כיאה למדינה שהתפתחה תחת שלטון בריטי לפחות בחלק הארי של תחילת המאה העשרים, שלושה מתוך ארבעת הענפים הפופולאריים/מצליחים ביותר בהודו הם משחקים שהומצאו באנגליה. הקריקט נחשב לספורט העממי יותר לעומת הוקי השדה שאולי הביא הישגים גדולים יותר לאורך השנים אך עדיין נדחק הצידה בכל פעם שנבחרת הקריקט עולה למגרש.
משחקי הקריקט תפסו את העם ההודי עוד מראשית המאה הקודמת, אז הובא המשחק למדינה על ידי האצילים האנגלים ששלטו בה. בסמוך לכדורגל ההודי שהחל לצמוח בעשור השני של המאה שעברה, החלו המקומיים להראות עניין במשחק הג’נטלמני. היה זה המיעוט הפרסי בבומבי שנתן את יריית הפתיחה לשילובם של המקומיים במשחקים שהתקיימו עד אז במדינה (רק האנגלים הורשו לשחק עד אז), כאשר קמה לה קבוצה מקומית בשנת 1892. במשך למעלה מעשור נהגו הפרסים והאנגלים להתחרות ביניהם עד שבשנת 1907 הקימו ההינדואים קבוצה משלהם ומיד אחר כך הצטרפו לטרנד קבוצות שייצגו מגזרים אחרים בחברה ההודית המתפתח.
משחק קריקט בניו דהלי
הנבחרת הלאומית הוקמה כבר בשנת 1932, עוד בטרם זכתה הודו לעצמאות של ממש מהבריטים. מאז הקמתה לנבחרת ההודית היו לא מעט הצלחות כשבראשן זכייה בגביע העולם בשנת 1983 וההעפלה לגמר של הטורניר האחרון שנערך בדרום אפריקה, שם נוצחו על ידי אוסטרליה. האוסטרלים דרך אגב, הינם היריבים המרים של ההודים שעד היום מחזיקים באחד המאזנים הטובים ביותר במשחקי בית (משחקי הטסט של יום אחד) אותם מגיעים לראות כחמישים עד שישים אלף צופים. הבעיה של ההודים נעוצה בדרך כלל במשחקי החוץ שלהם, בהם הם מתקשים לנצח.
למרות ששחקני הקריקט כאיפראן פאפרן וחרבג’אן סינה מתהלכים ברחובות ניו דלהי ככוכבי הרוק האחרונים ביקום, לאורך השנים היו אלו דווקא שחקני ההוקי שדה שהביאו את הכבוד הכי גדול למדינתם. הנבחרת הלאומית שהוקמה בשנת 1927 החלה לקצור את תהילתה כבר שנה אחר כך כאשר זכתה במדליית זהב ראשונה במשחקים האולימפים באמסטרדם 1928. מאז זכתה נבחרת הגברים בעוד שבעה מדליות זהב אולימפיות, אך למרבה הפלא, אותן נבחרות כשלו על הבמה הגדולה יותר - זו של גביע העולם בו זכתה הודו רק פעם אחת, ב-1975. על אף ההצלחות הללו בשנים האחרונות אולי כתוצאה מהירידה בפופולאריות של הענף חלה נסיגה קלה ביכולת של הנבחרת הלאומית. בשנה שעברה אמנם זכו ההודים במשחקי אסיה, אך כשלו במשחקים המוקדמים לאולימפיאדת בייג’ין 2008 כשנוצחו 2:0 בידי הנבחרת הבריטית, הפסד שהותיר אותם מחוץ לטורניר האולימפי לראשונה מאז 1928.
בשונה מההוקי והקריקט, ענף הכדורגל אמנם אינו סובל מחוסר פופולאריות בהודו, אך הוא אינו מניב תוצאות של ממש. הנבחרת מקומית שבנויה רק על שחקנים המשחקים במדינה לא הצליחה גם השנה להעפיל לגביע העולם 2010 לאחר שהפסידה ללבנון בסיבוב הנוק אאוט הראשון של משחקי המוקדמות באסיה 6:3 בסיכום שני המשחקים.
הכדורגל החל לתפוס תאוצה בהודו בשנת 1911 כאשר קבוצה מקומית העונה שם “מועדון האתלטיקה של בג’אן” גברה 1:2 על קבוצה בריטית שייצגה את מחזו יורקשייר. עד היום ולמרות שרבים במדינה משחקים את המשחק ייצא הודו רק שחקן כדורגל אחד לליגה בכירה באירופה, היה זה מוחמד סאלים שנהנה מכמה רגעי תהילה בשנות העשרים והשלושים ואף הספיק לשחק במדי סלטיק הסקוטית לפני שפרש. חוסר ההצלחה להרחיב את תשתיות האצטדיונים והאימונים הלא רציניים והעובדה שהסקאוטים לא ראו בהודו דבר מיוחד מובילים לכך שטרם נמצא שחקן הודי משמעותי במשחק בקבוצת פאר באירופה. ללא כוכב שכזה, הנבחרת ההודית שלא נאמר הליגה, מתבוססת בחוסר מקצוענות גדול מזה שנים.
קאבאדי ומשחקים נוספים
בנוסף לשלושת ענפים אלו, אפשר לתייג את משחק ה”קאבאדי” המקומי לענפי הספורט הפופולאריים במדינה. מדובר במשחק שנהנה מאהדה רבה ברחבי אסיה בשנים האחרונות ומבוסס על היכולת האישית של שחקן ב…לעצור את נשימתו. לפי חוקי המשחק שתי הקבוצות המשחקות אותו אמורות לשמור על חלקן במגרש. בכל פעם שולחת קבוצה אחרת לפי תור שחקן אחד לשטח היריב בכדי שהוא יפיל כמה שיותר שחקנים של היריבה ויוציאם מהמשחק. שחקני ההגנה מנגד צריכים לנסות ולהפיל אותו - נשמע פשוט, לא בדיוק, שכן את כל זה חייב שחקן ההתקפה לעשות כשהוא לא נושם. על מנת שידעו שהוא לא לוקח אוויר לריאות בכל זמן ההתקפה עליו לצעוק את המילה “קבאדי” “קבאדי” שמשמעותה בהודית - עצירת הנשימה.
ויש גם רצון לעסוק בענפי ספורט נוספים
לצד ארבעת ענפי הספורט הבכירים, מנסים ראשי ענפי הספורט השונים בעולם להחדיר את ענפי הספורט שלהם להודו במחשבה כי מדובר בגן עדן כלכלי שטרם נוצל. הצעקה האחרונה היא כמובן זו של הטניס, זאת הודות לכמה הצלחות מקומיות בסבב המקצועני. אך גם הורמולה 1 והגולף אינם נשארים מאחור ובשנים הקרובות אנו צפוים לראות תחרויות גולף נודדות אליה ואף מרוץ פורמולה 1 שבניית המסלול שלו תסתיים ב-2010.
אין ספק כי מצד אחד כניסתם של גורמים כגון הפורמולה 1 אמורים למנף את הספורט המקומי, אך מנגד יש רבים שטוענים כי הודו עדיין לא בשלה בכדי להשתתף במפעלים הבכירים שעולמות הכדורגל והכדורסל יכולים להציע לה. שר הספורט ההודי, מאני שנקר אייאר סיפר לא מכבר על ההתקדמות של מולדתו בתחום הספורט. “הודו הינה מדינה חדשה בכל הקשור לעולם הספורט, ככזו אנו גדלים בקצב מהיר ומנסים לבנות את עצמנו לקראת העתיד. עכשיו יש לנו יותר יכולות מבעבר עם מתקנים חדישים יותר ומאמנים טובים בהרבה מאלו שהיו כאן”. אחרי סוף השבוע האחרון נדמה כי הקדמה הזו עלולה להיעצר וחבל, כי בסך הכל מדובר בארץ מלאת אפשרויות, גם ואולי בעיקר בפן הספורטיבי.
משיח לא בא, משיח גם לא מאמן נובמבר 30, 2008
מאת royrubi ב : כללי , הוסף תגובה1. הנה משהו שלא שמעתם עליו אמש בחדשות, מקורות חשאיים מספרים כי נציגים של היהדות התכנסו אמש לאחר חצות לדיון חירום בו הועלו דרכי פעולה בכדי לפתור את המשבר. ככה זה כשהתנועה לבריאת המשיח סופגת מכה כפולה תוך 48 שעות. הנה עכשיו אחרי ההפסדים של שתי התל אביביות שמייצגות את הצד הצהוב של העיר אפשר לומר בפה מלא – משיח לא בא, משיח גם לא מאמן.
יש בעולם מספיק פסיכולוגים וחוקרי תרבות שמשווים בין הכדורגל לדת הרביעית בגודלה בעולם, אין לי בעיה עם המחקרים הללו, שכן אני חש שיש בהם משהו ולו הכי קטן שמתקרב לאמת. הבעיה שלי היא שבישראל 2008, עדיין מייחסים לצמד מאמנים כוחות מאגיים שבני האנוש לא מחזיקים בהן. פיני גרשון הוא מאמן מצוין, אחד שכבר הוכיח ביותר מפעם אחת את גדולתו בתחום הכדורסל, אך לי אישית נמוג הקסם כאשר פיני מנסה ללקט סביבו עדת מעריצים חצי פנאטית גם בנושאים רגישים יותר כמו דת לדוגמה.
בניגוד לגרשון, לו יש עוד ניסיון מוכח, אבי נמני הוצנח לתפקיד המאמן- משיח רק בכדי לרצות את אוהדי מכבי שככל הנראה החל משבוע הבא יתחילו באמת להתפלל. לא לו, אלא לאל אחר, אמיתי יותר. בכדי שאהייה ברור אכתוב זאת כך, נמני עוד יכול להיות מאמן ענק, אין לי ספק, אבל הוא ויותר מכך הממונים עליו צריכים היו לזכור כי מאמן זה קודם כל מקצוע, כזה שבו כל היום סובב סביב שאלות הרות גורל לקבוצה כמו מי ישחק איפה? מה הכושר של ההוא וכן הלאה..רק אחר כך באים האור והזרקורים. משיח יש כרגע רק בשמיים, ותאמינו לי, לו היה מגיע השבוע, היה עובר קודם במקומות אחרים מלבד בלומפילד, למשל במומביי…
2. שתי קבוצות, שתי תיאוריות, שתי דרכים יעמדו הערב למבחן חשוב ברחבי אנגליה. המפגשים של מנצ’סטר סיטי עם יריבתה העירונית, מנצ’סטר יונייטד ובין ארסנל הצעירה לצ’לסי יכולים מאד להיות נקודת מבחן חשובה לשתי תיאוריות שונות שמתפתחות כבר מספר חודשים בפרמיירליג. עבור הסיטי, שבשבוע שעבר קרעו את ארסנל לחתיכות, המפגש מול יונייטד הפעם הוא על הרבה יותר מהיוקרה העירונית, יש בו שני מסרים שיכולים להגיע, מצד הסיטי – תראו אותנו אנחנו כאן. מצד היונייטד – חכו עם הכסף שלכם, כסף עדיין לא בונה מסורת.
בלונדון יהיה זה קרב הרבה יותר קיצוני, בין האוליגרכיה החדשה שמקורה ברוסיה לתרבות הרנסנס אותה מנסה וונגר להשריש בארסנל. התפרקות של זו או של זו הערב אולי לא תוביל לשינוי שיטת המחשבה של אף אחד מהאדונים הנכבדים (אברמוביץ’ את וונגר), אך אפשר שבעוד כמה שנים נביט לאחור אל עבר המשחק הזה ונקבע כי כאן הוכרע של מי העולם העתידי בכדורגל האנגלי יהיה שייך. לא מן הנמנע דרך אגב ששתי הגישות יתקיימו זו לצד זו, לא בשלום אמנם, אבל יתקיימו.
3. משחק צדקה, ככה בלי שאף אחד הרגיש, נערך אמש בסביליה, משחק צדקה בין הקבוצה המקומית לזו שכרגע נמצאת בכושר הטוב בעולם, ברצלונה. כן, כן קראתם נכון, המשחק בין סביליה לברצלונה הוא המשחק שבו נתרם הכי הרבה כסף מהקבוצות לארגוני צדקה מבין כל המשחקים בספרד. איך אני מסיק דבר שכזה אתם שואלים? ובכן ההסבר מאד פשוט, כולכם בוודאי יודעים כי ה-”ספונסרית” של ברצלונה היא יוניצף, שהיא ארגון צדקה. מה שאומר שבפועל בארסה אינה מקבלת יורו אחד על הכיתוב על החולצה, להיפך היא אפילו משלמת לארגון 1.9 מיליון דולר בעונה עבור הזכות לפרסם אותו. אך כמה מכם יודעים כי גם סביליה תורמת בכל משחק למטרת צדקה?
הסיפור הוא כזה, כאשר ניסו ראשי המועדון להחתים את החלוץ פרדי קאנוטה בקבוצה הם נתקלו בדרישה בלתי צפויה מצד השחקן ממוצא מוסלמי. “אני אבוא לשחק אצלכם בתנאי שלא אצטרך לפרסם את חברת ההימורים 888 שהיא הספונסרית של סביליה על חולצת המשחק שלי. דיונים רבים נעשו בעניין בעיקר בין חברת ההימורים שלא ראתה את דרישתו של קאנוטה כהגיונית לבין אנשיו של השחקן והשחקן עצמו. לבסוף הושגה הפשרה הבאה, קאנוטה ילבש את החולצה עם שם הספונסרית עליה ובתמורה תתרום חברת 888 סכום שנתי נכבד למטרות צדקה בעולם המוסלמי. הנה לכם דרך לעשות משחק צדקה ממשחק ליגה.
כרטיס ביקור נובמבר 28, 2008
מאת royrubi ב : כללי , 2תגובותשני המאמנים, פיני גרשון ואאיטו רנסס הגיעו למשחק אמש עם לא מעט חששות, פחדים והתרגשות. האחד שב הביתה כבן אובד, חצי משיח, שהגיע למשחק קריטי כשהוא לא ממש מכיר את שחקניו שלא נדבר על יכולתה של היריבה. השני בא אל הר געש והיה צריך לעבוד בעיקר מהראש ועל הראש של שחקניו המחליפים – הפסטיבל לא קשור אלינו בטח חזר ואמר להם וקיווה בסתר ליבו שחצי ההרכב שנגרר עימו אל תוך תל אביב יספק את הסחורה.
הספרדי ניצח, כי בכדורסל הקסמים יותר נדירים מאשר בענפי ספורט אחרים. מה שניצח לאאיטו את המשחק היה המעבר להגנה אזורית בדקות הסיום של המשחק, הגנה שתורגלה בעשרות אימונים העונה במלאגה, אימונים בהם גם נטלו חלק אותם שחקנים מחליפים שהיו אמש בתל אביב. כישרון הוא דבר מולד, חוכמת משחק והבנתו הם לפרקים, דבר נרכש.
פיני גרשון עצמו קיבל אמש משחקניו כרטיס ביקור ליכולתם עד כה העונה. אחד אחד הוא שלח את כל הסגל שלו אל הפרקט, כאילו אומר להם, יאללה תראו לי ממה אתם בנויים. חלק עמדו במבחן טוב יותר (אליהו) חלק כשלו (סימונס). למזלו, במקום שהשחקנים יתעלו לרגל הגעתו ואז יחזרו לסורם במשחק הבא, גרשון קיבל את כל בעיות הקבוצה ישר לנגד עיניו בארבעים דקות מרוכזות. עכשיו הוא יודע את כל הבעיות, אך ספק עם יש ארנק מספיק רחב בסביבה בכדי לתקנם.
בהיעדרו של כסף גדול, עליו לפעול מהבטן, להבין מה לא עובד ולאלתר. כמו למשל בהתקפת הקבוצה, זו שבנויה כפי שראינו פעם נוספת אמש על יכולתו הבלעדית כמעט של ארויו. בכל קבוצותיו גרשון תמיד עמד על כך שבכל הרכב יהיו לו על המגרש בין שניים לשלושה מוליכי כדור טובים. החל מאמש נפתח לא רק המרוץ על דקות המשחק של אלו (ויש מספיק מובילי כדור במכבי) אלא גם המרוץ הפנימי מאד של פרקי הזמן בהן יוביל כל אחד מאלו את הכדור. תהיו בטוחים כי אם ארויו לא ילמד למסור בשבועיים הקרובים, לגרשון לא יהיה בעיה להפוך אותו לשוטינג גארד שמחכה בפינות. אגו אף פעם לא היה בעיה לגרשון – יש לו יותר משל כל אחד אחר.
הבעיה מתחת לסל גם צריכה להיפתר בזכות בניית הרוטציה הקצרה שאנחנו מכירים מימיו הישנים של גרשון בהיכל. שם, כך נדמה יבוא השינוי האמיתי, שלא נאמר האנושי בחודשים הקרובים. אולי פייזר יחזור ויהיה ענק, אולי יש סיבה למכבי לפזול לכיוונים אחרים. אך מה שיש לה כרגע בצבע הוא מעט מידי בשר והרבה פחות חוכמה.
בשבוע הבא, ציבונה מגיעה להיכל למשחק שממנו כבר לא יהיה דרך לתקן דבר העונה. בשבעה ימים מכבי לא תהפוך לאחרת, רק תקבל מעט סדר וביטחון. שתי תכונות שגרשון יכול להטמיע בשחקניו. הרי אם יש שני דברים שגרשון חזק בהם זה ניהול משחק ויכולת הדיבור.
פיתוי - פיצוי נובמבר 25, 2008
מאת royrubi ב : כללי , הוסף תגובהפחות מ-24 שעות עברו מאז ששמעון מזרחי הכריז על חזרתו של פיני גרשון לעמדת מאמן מכבי ת”א, קצת יותר עברו מאז החלו השמועות על כך…בשעות מאז הפיטורים של בירנבוים והמינוי של גרשון נדמה כי נכתב כבר הכל, החל מהסיפור המרכזי – החזרה של גרשון להיכל ועד שולי - האופן שב התנהלה הנהלת המועדון בימים האחרונים מול מאמנה לשעבר, אפי בירנבוים. אך לסיפור הזה יש (תתפלאו) עוד רבדים, שניים ליתר דיוק, הפיתוי והפיצוי, אלו הם שני המניעים הגדולים ביותר למהלכים של מכבי והמאמנים שהצטרפו לקבוצה בשלוש העונות האחרונת, אלו גם ירדפו אותה, את מכבי, בשנים הקרובות.
הפיתוי
ביום שבו פיני גרשון אמר לתקשורת כי הוא רוצה ללכת החל המצוד של כולם אחר התפקיד הכי נחשק וקשה בספורט הישראלי. זה קרה בפראג, לאחר ההפסד בגמר היורוליג לצסק”א כשפיני כמו פיני הבין כי עוד עונה בצהוב תרחיק את התודעה הלאומית מהדמות שהוא יצר דמויית משיח בצהוב, הוא את שלו עשה וכעת עליו היה לנדוד אל תוך האופק מלא הכסף של פיראוס.
מהקיץ ההוא, עברו ארבעה מאמנים שונים במערכת, כולם ידעו עד כמה קשה יהיה התפקיד וכולם ברמה זו או אחרת ידעו כי הם מגיעים למועדון שמתקיים תחת רוחו של גרשון וכי כל משב ניצחונות שהם ייצרו יושוו לזיכרון המתוק של באי ההיכל. אך הייתה בה במשרה הזו גם פיתוי לא קטן, לא רק של כסף, אלא גם של חופש אומנותי אם תרצו, אשליה אותה זרע יפה מאד גשרון שאכן קיבל חופש מקצועי בזכות הישגיו, חופש שלא ניתן מאז לאיש מאלו שבאו להחליפו. ספאחיה שקיווה לקפו. מדרגה סורס, לקטש שניסה לברוא פנטזיה בעולם עיסקי התייחסו כאל ילד מוצלח שטרם גדל, שרף נהנה מחופש מקצועי אך מיד קצרה בכיס ואפי, למד את מידותיו במהרה וקרס תחת הציפיות. פיתוי הוא דבר שברירי…
הפיצוי
דבר אחד טוב יצא ללפחות שלושה מהמאמנים הללו ועוזריהם שהימרו בהגעתם להיכל מהמסע לתל אביב, הפיצוי. החל מהבוקר, מכבי משלמת (שימו לב טוב) שישה משכורות שונות לשישה אנשי מקצוע שאינם נמצאים בקבוצה. עודד קטש ואורן עמיאל שהיו חתומים לשלוש שנים משלשלים לכיסם סכומים נאים, כך גם המנהל המקצועי שהפך למאמן צביקה שרף ועוזרו גיא גודס וכן, בירנבוים ואבי אבן זוכים ליהנות מאותה פריבילגיה צהובה.
מכיוון שמכבי אף פעם לא מפרסמת את סכומים המדויקים שמשולמים למאמני הקבוצה (גם הסכום שדווח עליו לגבי התשלום לגרשון ייתכן ולא נכון) קשה לי להעריך כמה מכבי משלמת בימים אלו לששת האנשים הללו. לו הייתי יכול לעשות חישוב מדויק ואליו גם להכניס את המשכורות של מרכוס פייזר ורודני וויט, הייתי מגיע לסכומים די גבוהים,שמתפזרים מחשבון הבנק של הצהובים אל עבר אנשים שכבר לא שייכים לשורותיה, כאלו שאפילו כיום מוצבים נגדה. סכומים שלמשל היו יכולים להשאיר בקבוצה שחקני מפתח מעונות קודמות שהיום כה חסרים, או אפילו להנחית בהיכל שחקנים בעלי משכורות עתק שכיום עולים מהספסלים של פנאתינאיקוס, אולימפיאקוס וצסק”א. אך הכסף של האדונים מזרחי, כץ ופדרמן (שהוא שלהם ולהם הזכות לטעות בו כרצונם דרך אגב) הולך אל אלו שנכשלו בה. ובזה יש יותר מכישלון רגעי של מערכת, אלא בעיה חמורה של חוסר הבנה או פשוט עקשנות יתרה.
קום ולך אפי, קום נובמבר 24, 2008
מאת royrubi ב : כללי , 2תגובותאם יש דבר אחד כמעט בטוח בעונה הזו של מכבי ת”א, הוא שלמאמן הקבוצה אין ממש תוכנית משחק, לא לטווח הארוך ובטח שלא לטווח הקצר. דווקא בגלל זה, אמור אפי בירנבוים לקום הבוקר ולשבור את הכלים, לנקות את השולחן ולצאת לדרך חדשה, רכוב לא על סוס ולא על גמל, אלא על כבש, החיה שעדיין נשארה עימו כנראה עוד מהערב ההוא במלחה לפני כמה שנים.
שלא תטעו לרגע, ההצעה הידידותית שלי לאפי, איננה נובעת מצורת המשחק של קבוצתו, היא לא ניתנת בחינם רק בכדי שהוא ירצה אתר אחד שמנסה לפטרו בכל הכוח, או את הקומץ הגדל של אוהדים שמבקשים את ראשו.
מהלך הפסיעה של אפי מהמועדון צריך להיעשות מכיוון שאמש, רגע לפני כדור הביניים במשחק מול גבעת שמואל, הגיח שמעון מזרחי אל מצלמות ערוץ הספורט ועשה לאפי זובור בשידור חי.
במהלך השנים התרגלנו כבר עיתונאי ואוהדי הספורט לכל סוג של טרמינולוגיה ספורטיבית. אנו יודעים כי תמיכה ברגעי משבר תביא לפיטורין, מודעים לכך שמילים כמו “קושי”, “אי התאמה קלה” ו”אנו נצטרך לקבל הסברים” הינם לא יותר מדרכים יפות לומר למאמנים את המובן מאליו, “אנו לא מרוצים”. אך מעטים הם הפעמים בהם המילים הללו נאמרות אפילו אם לא במפורש כפי שנאמרו אמש.
האירוע הזכיר לי את אחד הערבים הכי לא מחמיאים שספג הכדורסל הישראלי בעשור האחרון, הערב בו פיטר ראש עיריית רמלה יואל לביא את מאמן קבוצתו, טל נתן בשידור חי.
אחרי המשחק, התייצב בירנבוים מול המצלמות ולמרות המשחק האיום של חניכיו ודברי כתב הקווים, הוא שב וחזר על אמירותיו מהלילה ההוא בירושלים. ” מי אמר שאני צריך ללכת הביתה? איפה זה כתוב בדיוק”? שאל בירנבוים את הכתב המעט מבוהל. כאדם של מילים, אני מוכן לומר לך אפי, לפעמים המילים הכי גדולות לא יכולות להעפיל על מנגינת הרקע, זו שבימים אלו מראה לך את הדרך החוצה מהקבוצה.
רכות שמובילה לריקנות נובמבר 21, 2008
מאת royrubi ב : כללי , הוסף תגובהאפי בירנבוים צדק וטעה במהלך הראיון הקצר שנערך עימו אחרי המשחק אמש במלחה, המאמן התל אביבי צדק כשטען ששחקניו הציגו רק 20% מיכולתם וטעה כאשר אמר כי הירושלמים בעטו לקבוצתו בתחת…זה לא נכון, הירושלמים בעטו למכבי ת”א קודם כל בראש.
בירנבוים וחבורתו הגיעו למלחה כשהם טרודים יותר מידי מרמת הכדורסל הירודה שהם מציגים לאחרונה ושכחו כי משחקים כאלו מנצחים קודם כל בראש ובריבאונד. שכן באווירה חמה כמו זו שמייצר הקהל הירושלמי, אין אלו מהלכי הכדורסל שמנצחים את המשחק אלא המומנטום שבו הם נעשים ומידת החוזק שבו הם מבוצעים. מכבי של אמש אולי באה לשחק כדורסל, אך שכחה את האגרסיביות והאסרטיביות בפקק שנוצר בכביש תל אביב ירושלים.
זה כבר כמה עונות שמכבי מקבלת פיק ברכיים בירידות לירושלים. מה שכונה במשך שנים “אפקט אוסישקין” בידי ההמון בצהוב, קיבל בשנים האחרונות אדפטציה רוחנית – ספורטיבית למלחה. שם, במסילה הדקה שבין הקהל והפרקט, ידעו כבר כל שחקני סגנית האלופה טמונה התהום שאליה עלולה ליפול הקבוצה.
אך גם מי שייחס את הניצחון הירושלמי לאולם בלבד יחטא למטרה, שכן ירושלים של אתמול, בראש ובראשונה הייתה אגרסיבית וידעה לנצל כל פירור של רכות ששחקן בצהוב הגיש לה. והם הגישו לה רכות בשפע. הרכות הזו הייתה מה שהולידה את העלבונות שספגו הצהובים במלחה, ההפסד הזה נבנה כקיר, עלבון על גבי עלבון. תחילה בצד ההגנתי, שם ראינו את הירושלמים מחדשים את רישיון הטיסה מעל לקבוצה הצהובה (רישיון שלא מומש מאז ימי גילי מוסינזון) ואחר כך בצד ההתקפי, בו שחקני מכבי ומאמנה נכנעו לריצתם הבלתי שפויה אחר האדום הלוהט, ייצרו בניגוד למקובל הרבה יותר מידי זריקות לשלוש במשחק חוץ ולא ניסו אפילו לחדור לסל הירושלמי בצורה מובנת ובשיטתיות.
המשחק אמש מעיד הרבה יותר על הרכות והשבריריות של מכבי מאשר על החוזק של ירושלים (שם צריכים עוד לראות כיצד היא תשחק במשחק הבא שכן לאורך השנים יש לה נטייה לחיות בתוך מאניה – דפרסיה). לאורך שלושה רבעים מהמשחק מכבי של אתמול נראית כלא יותר מחבורה שבוזה שמבקשת מקלט מהתופת, רק ברבע הרביעי היא עשתה קולות של אימפריה שוקעת, אחת שמנסה לאחוז ברגעיה האחרונים של התהילה. וזה אולי השבר הכי גדול שעליו אוהדי מכבי צריכים לשים אליו את הדעת, חוסר הלחימה והכניעות שנדפו ממשחקה של מכבי אמש הראו לכולם כי שורשי המכביזם שטופחו עד לא מזמן בהיכל נוקיה לא רק שגוועים, אלא גם לא מחזיקים דבר מהפאסון שנבנה במשך השנים לקבוצה.
אחרי אתמול, אפשר כבר לשים את האצבע על הטעות הפטאלית של מכבי בעונה האחרונה, הויתור המאסיבי על ארבעה סמלים שייצרו את המכביזם הזה. עד אתמול ידענו כי הפרידה משארפ (שהוא נוכח אך לא קיים עבור אפי), וויצ’יץ’ והלפרין, כואבת, אתמול גם גודס נוסף לרשימה…בעצם הוא הציב שם את עצמו.
הפקולטה האפריקנית לכדורגל נובמבר 19, 2008
מאת royrubi ב : כללי , הוסף תגובהלמשחק הידידות מול נבחרת חוף השנהב הערב יש מעט מאד חשיבות, אפילו ההתעניינות בכוכבי הנבחרת האורחת ובראשם דידייה דרוגבה היא דלילה. אך הביקור האפריקני הזה פותח לנו הזדמנות ללמוד על אקדמיית הכדורגל ASEC הממוקמת בעיר אבידיאן שבחוף השנהב ונחשבת לאקדמיית הכדורגל השנייה בטיבה בעולם, מיד לאחר זו של מיודעתינו, אייאקס אמסטרדאם.
האקדמיה שממוקמת בין עצי מנגו, על שפת האגם של העיר, יוסדה ב-1993 על ידי מאמן הכדורגל הצרפתי ז’אן - מארק ג’יליו שמאז עזב את המדינה. מרגע הקמתה הפכה לאחד מסיפורי ההצלחה הבודדים שצמחו לאחר סיומה של מלחמת האזרחים עקובת הדם שהתקיימה במדינה במשך שנים. כאן בין מספר מגרשי כדורגל בודדים, מנסים מאמני הכדורגל הבכירים של היבשת וכאלו שגדלו באירופה לתת מעט תקווה לעשרות בודדות של ילדים מקומיים שעדיין חשים את כל הסבל שיש ליבשת השחורה להציע.
מאז הקמתה עוברים אנשי האקדמיה בערים ובכפרים השונים של המדינה במטרה לגלות ילדים בעלי כישרון משחק טבעי שיתאימו לאקדמיי, למעשה כיום מקבלת האקדמיה כדורגלנים צעירים מכל רחבי אפריקה אשר נוהרים לחוף השנהב בשביל מטרה אחת, לברוח מאפריקה דרך המשחק שהם כל כך אוהבים. כיום הם גם מקבלים ילדים מכל רחבי היבשת, ילדים שנוהרים לחוף השנהב מכל עבר במטרה אחת, לברוח מאפריקה דרך המשחק שהם כל כך אוהבים.
על אף שהפריחה הגדולה ביותר שלה הגיעה לפני קצת פחות מעשור, ב-1999 אז זכתה הקבוצה הבוגרת של המועדון באליפות אפריקה כשבשורותיה נערים בני 17 בלבד, נדמה כי עד היום ממשיכה האקדמיה להוציא לאירופה את רוב השמות שיהפכו והפכו לכוכבים במהלך העונת האחרונות. מי לא עבר שם? דידייה דרוגבה, האחים קולו ויא - יא טורה, אמנועל אבואה מארסנל, דידייה זקורה מטוטנהאם, סלומון קאלו ועוד רבים וטובים אחרים רכשו את מרבית לימודי הכדורגל שלהם במגרשים של האקדמיה הנפלאה הזו.
“הגענו לאקדמיה בגלל שחקנים כמו קולה טורה” מודים חלק מתלמידי הכיתה החדשה של האקדמיה אשר מנוהלת כיום על ידי צרפתי אחר, פסקאל פלוט. “המטרה שלנו איננה לייצר רק שחקנים” הצהיר פלוט בראיון לעיתון מקומי לפני קצת יותר משנה, “המטרה היא להפוך את הילדים הללו קודם כל לבני אדם”. ואכן נדמה כי בניגוד לאקדמיות כדורגל אחרות באפריקה, המשקל שניתן ללימודים באקדמיה הזו זהה לזה של הכדורגל. 18 הכדורגלנים שמתקבלים אליה בכל שנה מבין 30 אלף ילדים שמנסים את מזלם נהנים אומנם משני אימוני כדורגל ביום ומשחק שבועי אחד בימי שבת, אך צריכים גם לשבת שעות בכיתות המרווחות של האקדמיה בכדי לספוג את שעות החינוך הבסיסיות שמקבלים ילדים בגילם בבתי הספר באירופה.
“לכל אחד מילדי האקדמיה ידוע כי החינוך אצלנו הוא מעל לכל” מספר פלוט באותו ראיון, ואכן באקדמיה מאמינים כי בשיטה זו ולפיה כל מי שלא מכין את שיעורי הבית, אינו יכול להתאמן עם חבריו באותו יום. הכנת שיעורי הבית זה המעט שתלמידי האקדמיה צריכים לעשות עבור מוריהם שאינם מקבלים משכורת קבועה אלא חיים מתרומות של עשירי אפריקה שגם מספקים לתלמידים את התלבשות, האוכל ושאר הסיפוקים על מנת שיוכלו להינות מהשהות שלהם באקדמיה כמה שיותר.
הכסף הנוסף שמגיע לאקדמיה הינו מהמחירות של השחקנים למועדונים אירופאים שונים, כיום מחזיקה האקדמיה בחוזה רשמי עם שתיים מהמועדונים הגדולים בבלגיה (ברוון) ואנגליה (צ’רלטון) לפיו להם יש זכות ראשונים על התוצרים שלה. “מכירת השחקנים שלנו איננה רעה או טובה, באירופה יש כסף והם מחפשים שחקנים טובים אותם הם מקבלים פה” מצהירים המאמנים של הילדים ב-ASEC “בסך הכל אנו חושבים שזה עושה שירות טוב גם לאפריקה”.
הערב, ברמת גן יהיו לא מעט שחקנים שגדלו באקדמייה שהקים ג’וליו, מספרים שבקהל יהיו גם חלק מהמאמנים שמלמדים בה. מי יודע אולי לוזון יגש לאחד מהם וירשום לעצמו כמה רעיונות…
שמיכה קצרה לחורף נובמבר 14, 2008
מאת royrubi ב : כללי , 3תגובותקרלוס ארויו היה חסר, אוי כמה ארויו היה חסר, זו הייתה הנימה בה בחרו שחקני מכבי להגיב לתבוסה שלהם בפיראוס לקבוצה שעדיפה עליהם בהרבה, גם העיתונים הגדולים הצטרפו למקהלה, הצטרפו וצדקו – הנה גם אני אכתוב, קרלוס ארויו היה חסר. תסלחו לי, אבל המשפט הזה, נכון ככל שיהיה פוטר את הארגון שבראשו עומד אפי בירנבוים מביקורת יותר גדולה. דווקא אתמול, כשקרלוס ארויו, מי שהובא לארץ בקיץ בכדי להיות הפנים של מכבי חסר, הציגה מכבי את פניה האמיתיות העונה. פנים של קבוצה שחיה משחק של פעם, זה ששוחק כאן לפני השינוי הגדול בתפיסת הכוכב הבודד, זה שהיא הייתה חלק ממנהיגיו.
כולנו ידענו כי התצוגה של הצהובים מהרבע הראשון איננה מדד להמשך, כולנו הכרנו את הנתון החשוב ביותר במשחקי אולימפיאקוס העונה. הרבע השני הוא הקטלני ביותר של החבורה של ינאקיס, חזרנו ושיננו לעצמנו רגע לפני שהוא נפתח. חמש עשרה דקות מאוחר יותר, דקות בהן מכבי אספה לקופת שמונה נקודות בלבד, הבנתי סופית כי הכל אחיזת עיניים. ושאם מכבי תגיע למשהו באירופה בחודשים הקרובים, יהיה מדובר במקריות, משום שכקבוצה היא פשוט לא מוכנה לחורף הקרב ובא.
על הריצה של היוונים ברבעים השני והשלישי היה אחראי רק שחקן, תיאדורוס פאפאלוקאס, שעלה מהספסל לשחק 22 דקות בהן סיפק 9 נק’, 4 ריבאונדים, חטיפה אחת ו-5 אסיסטים. מהספסל היווני עלו להם אמש גם ניקולה וויצ’יץ’ שאסף 14 נק’, בארוסיס שקלע 12 נק’ באחוזים טובים וכמובן לין גריר שארבעת השלשות שלו הובילו אותו למשחק שיא של 21 נק’. סך הכל אולימפיאקוס קיבלה מהספסל שלה אמש, 70 נקודות ו-15 אסיסטים. הספסל של מכבי – הוא הצטנע עם 28 נקודות, על האסיסטים עדיף שלא אכתוב הרבה, היו רק ארבעה של אליהו וגם הם בשלהי המשחק.
ההבדלים הגדולים בין התרומה של הספסל של ינאקיס לזה של בירנבוים אינם מקריים. בדיוק בגללו נחשבת אולימפיאקוס לקבוצה מעולה ברבעים השני והשלישי, ככה זה שיש לך שחקני מפתח כפאפאלוקאס או גריר על הספסל. ההבדל הזה הוא גם מה שמפריד בין מכבי של היום לטופ האירופי, שכן החל מלפני מספר עונות הקבוצות הגדולות של אירופה למדו כי הדרך לשרוד את העונה הארוכה היא רק אחת – האמריקנית שדוגלת בסגל רחב וגמיש. למעשה, זו גם הדרך לשרוד כל משחק ומשחק, שכן למכבי אין שום שחקן ספסל בעל יכולות כמו פאפאלוקאס או וויצ’יץ’. אנו יכולים לרמות את עצמנו עד מחר עם סיפורים על האנרגיות של אליהו או כספי, בפועל, אין הם באותה רמה כמו שחקני הספסל היווני.
מרבית הקבוצות שמשתייכות או רוצות להשתייך לקבוצת העלית של מועדוני היורוליג, מחזיקות בשחקני מפתח על ספסלם. צ’סק”א שילמה הרבה מאד כסף עבור שירותיהם של המחליפים טרנס מוריס, ויקטור חיירפה ופלאניץ’, כך גם עשו ברצלונה עם לאקוביץ’ והיריבה העירונית של אולימפיאקוס, פנאתינאקיוס המחזיקה את שאראס, פוטסיס וחציברטאס על הספסל למקרה של בעיה.
הכדורסל האירופי למד ליישם טוב מעט מאד דברים שקיימים מעבר לים (אני די שמח על כך, ואם תשאלו אותי יש דברים שהם צריכים ללמוד קצת גם ממנו), אך הראשון מביניהם הוא הקמת סגל רחב ומגוון. אלו שיש ביכולתן לעשות כך מבחינה תקציבית, עושות ולראייה ההשפעה המכרעת על משחקיהן כפי שהיה אמש. למכבי של בירנבוים, זו שנופלת לידיים של חג’אג’ הלא מנוסה, בורשטיין המהוסס או סימונס הגמלוני אין ולו תחליף ראוי לימי הגשם שיהיו במקרים כמו אמש כשארויו אינו יכול לשחק. למעשה בגלל זה ארויו הבריא נמצא בממוצע 37 דקות על הפרקט בכל משחק.
האירוניה היא שמכבי הייתה זו שהנהיגה את כל המהלך הזה בתת המודע שלה לפני שנים כשיצרה את ההרכב ההוא של פארקר, יאסיקבצ’יוס ו-וויצ’יץ’ כשמסביבם מחליפים ענקיים כבלות’נטאל, הלפרין, תומאס ושארפ. עכשיו כל שנותר על הספסל זו שמיכה קצרה…ומאמן אחד שהנעליים הללו עדיין גדולות על מידותיו.
תעזבו את היופי, זהו מבחן אופי נובמבר 13, 2008
מאת royrubi ב : כללי , תגובה אחת עד כהכשנקבע סדר המשחקים לבית היורוליג שלה, היו במכבי לא מעט אנשים שדיברו על המשחק הערב כעל המבחן הכדורסל הרציני הראשון שלה באירופה העונה, כזה שילמד אותה לאן פניה מועדות. בפועל, אחרי הפתיחה הלא כל כך מרשימה, נדמה כי המשחק הערב הוא יותר מכל מבחן אופי, מבחן שהצלחתו או כישלונו אינו חייב להימדד דווקא כנגד תוצאת המשחק, אלא על ידי שלושה תכונות אופי עיקריות בספורט: קשיחות, חברות ובחירה נכונה – מקורן של השלושה, בראש.
כמו כל מבחן אופי ספורטיבי, הצלחתו צפונה במשחק ההגנה של הקבוצה. ההגנה של מכבי עד כה העונה הייתה בנויה מארבעה סדרנים שעמדו לצד טיילת לתפארת, ודאור פישר אחד, שניסה לעשות משהו במהלכה. הערב מכבי חייבת לייצר בהגנתה קשיחות, קשיחות ברגליים, קשיחות ברגליים, קשיחות בהגנה. רק כך, ניתן יהיה לעצור את המכונה של אולימפיאקוס מתחת לסלים.
מדוע הקשיחות כה חשובה? שימו לב לנתון הבא, בצמד הניצחונות שלה ביורוליג עד כה, אולימפיאקוס קלעה בממוצע ב-64% מהצבע ובאחוזים זהים מקו העונשין, בהפסדה בשבוע שעבר לציבונה, שמרה הקבוצה של ינאקיס על אחוזיה מהקו, אך ירדה ל-40% מהצבע, שינוי שהעניק לקרואטים את הניצחון.
הקשיחות לבדה לא תעמוד מול הרצון של אולימפיאקוס לנצח, היא חייבת לבוא בד ובד עם חברות והקרבה של שחקנים במשחק ההגנה. שחקני מכבי חייבים להתחיל לבוא לעזור לחבריהם ולתפקד הגנתית בצורה הרבה יותר רחבת היקף. אם שני הפרמטרים הללו – קשיחות וחברות שתוליד עזרה בהגנה - יקיימו בהגנת מכבי, ייווצרו שני יתרונות יחסיים לטובת הצהובים בבת אחת.
הראשון, מכבי תקשה על אוליפיאקוס להשתמש בכלי הכי חזק שלה, משחק הפנים, וויצ’יץ’, וסילופוס וצ’ילדריס יאלצו להתמודד בכל פעם מחדש עם הוצאת הטוב ביותר מכל מכשול הגנתי כפול של ההגנה. שנית, עזרה בהגנה תמיד הוכיחה את עצמה כאחת הדרכים היעילות ביותר בכדי לחטוף את הכדור. ומכבי שלא התברכה עד כה במשחק עומד יוצא מהכלל, חייבת לרוץ הערב למתפרצות כמה שיותר, על מנת להשיג נקודות קלות. מסירותיו של קרלוס ארויו והתנועה המהירה של אליהו – כפסי – פישר, אמורים לעשות את העבודה מרגע קבלת הכדור, אך הפעולות שלפני החטיפה הם הבעייתיות.
בהתקפה מכבי חייבת קודם כל פעול לפי שיקול דעת, בבית אולימפיאקוס נותנת ליריבותיה עד כה 58 זריקות (מהצבע ומעבר לקשת יחדיו) בממוצע. בעקבות העובדה שהקו ההגנה הקדמי של עשיר בניסיון וכישרון והקו האחורי מלא בבשר, נראה כי הדרך היחידה של מכבי לקלוע בצורה יציבה יהיה לקיחת זריקות מאמצע הדרך. קרלוס ארויו שהיה עסוק עד כה בלייצר נקודות יהיה חייב להיות יותר ער למה שקורה מסביבו ולחלק כדורים לחבריו בצורה חכמה ואחראית. הנה הגענו לתכונת האופי השלישית במשולש – בחירה נכונה. בחירת המסירה הנכונה, הקצב הנכון, הזריקה.
אם מכבי תוכל יישם את שלושת אלו, אפילו במקרה של הפסד צפוי, היא תרוויח. איך אמר וויצ’יץ’? – המשחקים הגדולים באמת מתרחשים רק בסוף העונה.
החלוץ הראשון נובמבר 12, 2008
מאת royrubi ב : כללי , הוסף תגובהלו היה נכתב אי פעם ספר היסטוריה מקיף וגדול על התפתחותו של הכדורגל, וויליאם קניון – סלאני היה ודאי מקבל מקום של כבוד בפרקו הראשון, לא משום שהיה שחקן כה מבריק, או בשל מספר הפעמים שידיו נגעו בגביע, אלא בשל עובדה אחת פשוטה, הוא היה הראשון, בכור הכובשים במשחקים בינלאומיים. אחריו משתרעת לה שורה ארוכה של חלוצים גדולים שכולנו למדנו לאהוב ולהוקיר, אך כמו בהרבה תחומים בחיינו, נדמה כי גם במקרה של קניון – סלאני, שכחנו להביא את פורץ הדרך אל קדמת הבמה. אז למרות ששערו ההוא נכבש במרץ 1873, חשבתי שהגיעה העת להעניק לו את חמש עשרה דקות התהילה המגיעות לו, להודי ממוצא אנגלי שלנצח יישאר החלוץ הראשון בעולם הכדורגל.
ממבט ראשון אל שורשי משפחתו של קניון – סלאני לא הייתם מעלים על דעתכם כי זהו האיש אשר יכנס בשערי ההיסטוריה של המשחק. הוא נולד בקיץ החמים של 1847, ברג’וט הודו לאביו, קפטן וויליאם קניון הראשון שהיה אחראי על חיל הפרשים הבריטי בקולוניה הגדולה בתבל ואימו פרנסיס קתרין סלאני שהייתה עקרת בית. את שנותיו הראשונות בילה קניון – סלאני בזרועות אימו, הערסלים הגדולים שהיו פזורים בחצר ונהנה מכל השפע התרבותי שהודו יכולה להציע. רק בנעוריו זכה לחצות את הים ולנדוד חזרה אל מקורותיו האנגליים, לאחר שהמשפחה שבה למולדתה. הנער הצעיר החל ללכת לבית הספר היוקרתי איטון שם למד בין היתר את רזי המשחק הגדול מכולם. עם סיום לימודיו, הצטרף לצבא המלך ושימש כחייל בחיל השומרים המיוחדים כשבד ובד המשיך להפגין כישורים לא רעים על מגרש הכדורגל.
אותם כישורים לא נעלמו מעיניהם של ראשי ההתאחדות לכדורגל האנגלית אשר בחרו את סגל השחקנים הרשמי לשני המשחקים הבינלאומים הראשונים שנערכו אי פעם מול השכנה מצפון, סקוטלנד. קניון – סלאני אמנם לא הוזמן למפגש הראשון מול הסקוטים שהסתיים בתיקו מאופס, אך למפגש השני אשר שוחק במגרש הקריקט בלונדון, לא רק שהוזמן אלא גם הורכב באחד עשר הפותחים. ההכרזה על כך שקניון – סלאני נכלל בסגל האנגלי למשחק השני מול הסקוטים ניתנה כחצי שנה לפני שריקת הפתיחה, בכלל עניין הלוגיסטיקה היה לוקה בחסר לקראת המשחק אליו הגיעו שחקני שתי הנבחרות לאחר שלושה חודשים של אימונים כשבנבחרת הסקוטית מתקשים אפילו להשלים אחד עשר שחקנים בכדי להקים קבוצה בשל בעיות כלכליות ונעזרים בשלושה סקוטים שגרו בלונדון בכדי להתייצב כשווים מול שווים מול האנגלים. כאלפיים וחמש מאות עד ארבעת אלפים צופים מאושרים מלאו את יציעי האצטדיון באותו אחר צהריים נעים של ה-8 במרץ 1873, לאחר התיקו המאופס במשחק הראשון לכל אחד מאותם אלפי צופים הייתה הציפייה לזכות לראות היסטוריה בהתהוות.
נדמה היה כי בשתי הנבחרות רצו לקבוע היסטוריה, וכך האנגלים עלו לשחק בשיטת 2-2-6 השיטה האהובה על רוברט גארדנר, מי שהיה בפועל מאמנם של הסקוטים. לאחר שבמהלך בעיטת הפתיחה הרשמית חדרו עשרות אנשים לכר הדשא והמשחק הופסק, חידש אותו השופט בכדור חוץ אנגלי קרוב לרחבה הסקוטית. מספרים כי קניון – סלאני קיבל את הכדור בתוך הרחבה ודחק אותו פנימה לקול שאגות הקהל המקומי. לאחר השער הזה המשיכו האנגלים לתקוף, בעיטה של אלכסנדר בוסנר, נהדפה לא טוב על ידי השוער הסקוטי שראה איך הכדור חודר לשער.תגובה מהירה של רייני – טליאור וגיב הסקוטים השוהו את התוצאה עד למחצית, דווקא אז הגיח שוב קניון – סלאני שבהעתק די מדויק של שערו הראשון במשחק העניק לאנגליה שוב את היתרון, היה זה צ’ארלס – ג’ון צ’נרי שכבש את שערה הרביעי של הנבחרת האנגלית וקבע את תוצאת המשחק 2:4 לאנגליה, אשר שלחה את אלפי האוהדים שמחים הבייתה.
למרות הצלחתו היחסית באותו משחק היסטורי, היה זה משחקו היחיד של קניון – סלאני בנבחרת הלאומית, את מרבית חייו לאחר אותו אחר הצהריים הקדיש ללחימה אמיתית בשדה הקרב כשהוא מפקד על אוגדה שנלחמה במצרים בסוף המאה ה-19. מפעם לפעם עוד שיחק מעט במדי הוונדררס, אך משהתחתן פנה לפולטיקה והיה לחבר במפלגת השמרנים. הוא נפטר ב-1908, ללא הרבה פאר, נידון להיות שם שייכתב ללא הרבה הדר בספר היסטוריית הכדורגל שטרם נכתב. הכובש הראשון, במשחק הרשמי השני בהיסטוריה, לפעמים אני חושב עליו ותוהה מעניין כיצד חגג את שערו.