אז למה לא אוגנדה? נובמבר 19, 2008
מאת klabenko ב : כללי , הוסף תגובהכל הסימנים מראים שאיבדנו את האמון בממשלה שלנו - חוסר התעניינות בגיוס המועמדים, דעתם הפוליטית וההבדלים בין המפלגות גורמים לכך שהחשיבות היחידה של יום הבחירות היא בכך שזהו יום שבתון, ובין לבין אי הצבעה בקלפי נוכל לעשות כל מיני דברים עם חיינו.
כל הסימנים מראים שאיבדנו את האמון במשטרה שלנו - ההיסטריה התקשורתית עקב רציחתו של יעקב אלפרון, רובה מתרכזת במה יהיה ביום שאחרי והאם אנחנו נכנסים לתקופה של חיסולים ממוקדים יותר וממוקדים פחות אשר מציבים אותנו, אזרחי ישראלי, בסכנה - בלי לחשוב לרגע שהמשטרה תוכל לעשות דבר בנידון.
כל הסימנים מראים שאיבדנו את האמון בנבחרת הלאומית שלנו, כאשר חלקים נרחבים בציבור אינם מאמינים שאנחנו נעפיל בקמפיין הנוכחי למונדיאל, אינם מתעניינים במאבקי השוערים האינסופיים והמחשבה שקשטן שוקל לפתוח עם החלוץ מבלגיה שלא משחק בקבוצתו לחלוץ מגרמניה שלא משחק בקבוצתו - כל הנתונים הללו גורמים לנו חלחלה, שגם סיקור חסר פרופורציות של נבחרת אפריקאית חביבה לא יושיעו.
או שאולי כן? אולי זה היה יכול להיות הפתרון לכל צרותינו במשך כל השנים הללו - נבחרת אפריקאית חביבה. במקום לחזור כל פעם ל1970, לגול של שפיגלר נגד שוודיה ולתיקו המאופס נגד איטליה - צריך לחזור ל1903, להצעתם של תיאודור הרצל וג’וזף צ’מברליין להגירת העם היהודי לאוגנדה כמפלט זמני ליהודי מזרח אירופה ואפריקה. מה היה קורה - אם כל זה היה קורה?
יוסי בניון - אתם יכולים לדמיין אותו אוגנדי?
אז דבר ראשון הוא, שהיינו מגלים את עולם הכדורגל קצת יותר מאוחר. בעוד השליטה הבריטית בארץ ישראל הראתה את אותותיה ומולדת הכדורגל לימדה את הישראלים לשחק ואף שיחקו בעצמם בתור ‘המשטרה הארצית הבריטית’ - באוגנדה ליגות כדורגל מסודרות החלו רק בתקופה מאוחרת יותר. בישראל יש לנו אלופה ראשונה כבר ב1923 - באוגנדה הליגה הראשונה נוצרה רק ב1968.
דבר שני הוא המועדונים - בארץ ישראל זכינו לאורך שנים ארוכות לשליטה תל אביבית כאשר אליפות המדינה לא יצאה מתחומי העיר תל אביב לאף עיר אחרת בישראל עד 1955. לאחר מכן נוספו לפנתיאון הקבוצות הגדולות גם מכבי חיפה ובית”ר ירושלים כאשר כיום נזכרים בערגה גם בקבוצות גדולות ‘של פעם’ כגון הפועל פתח תקווה ומכבי נתניה.
האמת היא שבאוגנדה היינו זוכים למצב די דומה. עיר הבירה של אוגנדה היא קמפלה ואותה מייצגות קבוצות הכדורגל - ‘מועדון הספורט וילה’ ,’מועצת העיר קמפלה’ ו’קבוצת הכדורגל אקספרס אשר ביחד זכו ב30 מתוך 40 אליפויות מאז שהליגה הוקמה - כ75%. אמנם תל אביב היא לא עיר הבירה של מדינת ישראל - אבל היא בעצם כן. ‘מועדון הספורט וילה’ דרך אגב, נקרא על שם הקבוצה אסטון וילה האנגלית, והקבוצה זכתה במשך שבע שנים רצופות (1998-2004) באליפות, הישג שאפילו הפועל פתח תקווה הגדולה של תחילת שנות ה60 לא יכולה עליו.
מועדון הספורט וילה באוגנדה - גדולים אפילו מהפועל פתח תקוה
דבר שלישי הוא הישגי הקבוצות בטורנירים האזוריים - בארץ ישראל יש לנו שתי קבוצות שהעפילו לליגת האלופות, העפלה אחת לרבע גמר גביע אופ”א והעפלה אחת לרבע גמר גביע המחזיקות. יש לנו גם המון כמעטים, אבל כמעטים מביאים שחקנים כמו מהו קודרו שנים אחרי ההצלחה - ולא בזמן ההצלחה.
באוגנדה אפשר להגיד שהיינו כובשים את אירופה, סליחה - את אפריקה, כאשר אוהדי קמפלה יכלו להאחז בהעפלה לרבע גמר גביע המחזיקות ב1985 ורבע גמר ליגת האלופות ב1978, בעוד אוהדי ה’מכבי תל אביב’ של אוגנדה, קבוצת הכדורגל וילה, היו יכולים להניף את הדגל בגאווה עם העפלה לרבע גמר ליגת האלופות בשנת 83 ו93 ואף העפלה עד לגמר ליגת האלופות וסיום כפיינליסט ב1991. אולי כדאי להיות הוגנים ולהגיד שבעוד בארץ ישראל קבוצות הכדורגל שלנו התמודדו נגד מנצ’סטר יונייטד, יובנטוס ובאיירן מינכן - קבוצות הכדורגל של אוגנדה התמודדו נגד אל אלי המצרית ואסנטה קוטוקו הגנאית.
דבר רביעי הוא שחקני הכדורגל. בארץ ישראל זכינו לאגדות התקפה כעודד מכנס עד אלון מזרחי, משייע גלזר עד רוני רוזנטל ומאורי מלמיליאן עד אורן ניסים. זכינו לשחקני קישור אשר עשו שם גם באירופה כגון יוסי בניון, חיים רביבו, אייל ברקוביץ וטל בנין ושחקני הגנה כמו טל בן חיים או זוכה אליפות אנגליה, אבי כהן. אבל כל זה אף פעם לא קרה ולעולם לא זכינו לראות את ישראל מפרקת את האוסטרים באיצטדיון רמת גן או את אברם גרנט תוהה לקיומו בצ’לסי. תכירו את הכוכבים החדשים שלכם : תכירו את דיוויד אובווה, קשרה ההגנתי בן ה24 של הארטס הסקוטית אשר לא זכה לנחת בקדנציה שלו בליגות המשנה של הMLS ומנסה כעת בפעם הראשונה לשחק באירופה הגדולה. בלי קשר אם יצליח או לא, אובווה יהיה תמיד שם מוכר באוגנדה - מאחר שדודו ג’ון היה האוגנדי הראשון אשר זכה במדליית זהב אולימפית ב400 משוכות באולימפיאדת מינכן 1972.
תזכרו גם את השם איברהים סקגייה, מגנה בן ה28 של קבוצת רד בול זלצבורג האוסטרית אשר הודחה השנה מגביע אופ”א על ידי סביליה. אמנם ליגה אוסטרית לא נשמע לנו כמו משהו שהיינו מעבירים עבורו ערוץ לשידור ישיר בצ’רלטון, אבל אולי זה עדיף מלצפות בתמיר כהן צופה בעוד משחק של בולטון בעיניים מזוגגות - מהיציע.
אם כל זה לא הרשים אותכם, ננסה אולי עם נוח באבדי קסולה, רק בן 23 וכבר צבר יותר מ-25 הופעות בנבחרת האוגנדית. ביום יום הוא משחק בקבוצת בננטס הארמנית אשר אוחדה עם ספרטק ירבאן. הוא נרכש במקום שחקן אוגנדי אחר ששיחק בקבוצה, יוג’ין סספוייה, אשר נמכר לווז’וודינה הסרבית. דרך אגב, בננטס הארמנית הודחה השנה מגביע אופ”א - על ידי רד בול זלצברג האוסטרית. איך שגלגל מסתובב לו.
איברהים סקייגה - מזכיר קצת את אריק בנאדו?
אז כנראה שמבחינת אלטרנטיבה ספורטיבית - אוגנדה לא היתה מציאה גדולה, ואולי כדאי להמשיך להתמודד ולהכשל נגד נבחרות כמו יוון, קרוטיה ורוסיה - או ענקיות כדורגל כמו אנגליה, ספרד וצרפת - מאשר להתמודד ולהכשל נגד נבחרות כמו טוניסיה, זמביה ואתיופיה. נבחרת אוגנדה גם היא לעולם לא הצליחה להעפיל לאליפות העולם, הרי לא משנה היכן נמוקם - יש דברים שאינם משתנים.
בית”ר נגד נתניה - מפתחות ל…תיקו? נובמבר 17, 2008
מאת klabenko ב : כללי , 3תגובותהאגפים של נתניה
מכבי נתניה צוברת לא מעט כוח ומחץ בהתקפה על ידי שליחת המגנים שלה ככח עזר התקפי. דדי בן דיין וקלמי סבן אמורים באופן קבוע לסייע לאלמוג כהן ורביד גזל באגפים, בדיוק כמו שעשו זאת בשבוע שעבר נגד מכבי חיפה.
עיקר הכח ההגנתי של בית”ר הוא במרכז - שם נמצאים דריו פרננדס ודרק בואטנג. בפינות לעומת זאת, נמצאים שחקני הקישור ההתקפי שלא מחבבים במיוחד לרדת מעבר לקו החצי, כמו מיכאל זנדברג או עמית בן שושן. בן דיין וסבן יכולים לנצל זאת וכך לאלץ את פרננדס ובואטנג לסייע בפינות המגרש, מה שישאיר את המרכז פנוי מספיק בשביל שלו מנשה לתת עוד בעיטה לפינת השער. לקאלה לא היה שום סיכוי.
שלו מנשה
אם כבר הזכרנו את הבחור, אז נתרכז בו קצת. למנשה מגיעים כל הסופרלטיבים על המשחק שלו ביום שני האחרון, ויצא לי גם לראות לא מעט משחקים שלו בקדנציה שלו בהפועל כפ”ס ומדובר על שחקן התקפי מוכשר. אם זאת, מרכז המגרש של בית”ר ירושלים לא יזכיר לשלו מנשה במאום את מה שהוא חווה בשבוע שעבר, אז כיאל התפרק לחתיכות וקינן וקרופניק ניסו עדיין לעמוד בקצב של שכטר ובה בהליכה מהירה - אמנם גם הבלמים של בית”ר ירושלים הם לא אוסיין בולט, אך ההגנה של בית”ר הרבה יותר מתורגלת ומנוסה מההגנה של חיפה. שלו מנשה יצטרך להבין כבר בפתיחת המשחק שהרבה פחות קל להיות פנוי במגרש יחסית קטן כמו הקופסה, ויאלץ להסתמך הרבה יותר על פרנסמן ועל אלמוג כהן והרבה פחות על דריבלים ויכולת אישית. אם הוא ישכיל לעשות זאת ועם קצת מזל - יש סיכוי שנראה אותו בטבלת הכובשים גם השבוע.
כובשים
בעוד נתניה הדגימה בשבוע שעבר את המשפט המפורסם של שייע “הם הבקיעו שלושה גולים מקריים משני התקפות”, אחוזי הצליפה של בית”ר אינם קרובים אפילו לאחוזים של גיא סטריק באולימפיאדות.
נתניה ידועה בתור קבוצה אשר יודעת ברגע אחד לצופף משחק, אפילו יותר נכון להגיד “לסגור אותו הרמטית” , בית”ר ממש לא צריכה להכנס עם שחקניה הלחוצים גם ככה למצב מלחיץ שכזה. יצחקי לא יכול להרשות לעצמו לכבוש בניסיון הרביעי וברוכיאן… טוב, על היכולת שלו בשבועות האחרונים קשה להגיד משהו רע. נתניה עוד לא הוכיחה השנה את יכולתה לחזור מפיגור נגד קבוצה גדולה, בית”ר צריכה לנצל את המצבים שלה כדי להעמיד את נתניה במבחן.
סה”כ - קשה לקרוא למשחק בין מקום 2 בטבלה למקום 9 משחק עונה. משחק חשוב לשתי הקבוצות? כן. משחק שיש הרבה מה להפסיד בו? כן. משחק שיכול להחזיר עניינים למסלולם בבית”ר ולהסיט עניינים מחקירות בנתניה? בהחלט. ובדיוק בגלל כל הסיבות הללו, ‘משחק העונה’ יתן לנו את התוצאה שרוב משחקי העונה נותנים - תיקו. חלוקת נקודות שתשאיר את הזרקורים בצמרת במכבי חיפה, ואת המילים בעיתון על בית”ר בעונה הבאה - וישאירו לנתניה את השקט להמשיך להתעסק בעניינה הפעוט - אליפות.
יוצאים לדרך חדשה? נובמבר 8, 2008
מאת klabenko ב : כללי , הוסף תגובהשבת, 8 בנובמבר, 17:15. שחקני הקבוצות מסתדרים במקומותיהם על הדשא לקראת הערב הגורלי. כתבים משחיזים עפרונות וממתינים למשחק המסקרן של המחזור. אלפים מעודדים וקוראים בשמו של הרכש החדש. מצלמה מיוחדת מכוונת רק עליו, מסקרת כל מבט, כל תגובה וכל משפט. כל מה שנותר עכשיו זה שהשחקנים של מכבי יתנו גול, כדי שיוכלו לתת על כך לאבי נמני קרדיט.
אכן, מחזה סוריאליסטי היה המשחק באורווה בין הפועל פ”ת למכבי תל אביב, וסוריאליסטי עוד יותר היו התגובות בסיום. “לנמני היתה השפעה ענקית על יכולותינו” אמר מאור בוזגלו. מעניין מאוד על איזה יכולות הוא התכוון.
בסופו של דבר, אבי נמני ניצח את משחק הבכורה שלו, ואם לומר את האמת - לא ממש משנה הדרך. נצחון הוא נצחון הוא נצחון וזה כל מה שהיה צריך להשיג במשחק זה. אבל אם שחקני מכבי תל אביב מתכוונים לעבוד על עצמם ולהגיד שהם מרגישים את השינוי, נמני בעצמו צריך להיות זה שמוריד אותם מהר מאוד לקרקע.
צוות השידור של המשחק אמר במחצית הראשונה שהוא ציפה שנמני יגרום לשחקנים להתאבד על המגרש - אני איני מסכים עם הקביעה. אבי נמני, אפילו בימי חלדו, היה שחקן עם ראש על הכתפיים ששיחק כדורגל שקול. התאבדויות על המגרש אפשר לשמור למאמנים בסגנון שייע פייגנבוים או אהוד כחילה, אבי נמני צריך בתקופה הקרובה לעשות משהו אחר לשחקני מכבי תל אביב - הוא צריך לשפר אתם ככדורגלנים.
בתור שחקן פעיל, אבי נמני היה מרוכז בעצמו, בקליקות שלו בקבוצה, ובשמירת המעמד שלו בעיני האוהדים. לאחר הפרישה (וגם תו”כ עונתו האחרונה) נמני התרכז בגיבוש מעמדו בקבוצה לאחר סיום קדנציית הכדורגל שלו וגם כמובן בשמירת המעמד שלו בעיני האוהדים. אימונים הוא ראה מהיציע, הערות הועברו דרך המאמן. וזה בדיוק הזמן לשנות את זה. נמני אמנם כבר לא שחקן פעיל, אבל כדורגל עדיין זורם לו ברגליים. נמני יכול ללמד את קמאנן איך מוסרים כדור מצד לצד (לפחות פעם אחת נורמלית במשחק!) , את דור מלול ושירן ייני איך להרים כדור רוחב תו”כ תנועה, את בוזגלו איך מהווים גורם מכריע על המשחק גם כאשר יש שמירה הדוקה עליך ואתה ביום רע, ויכול לגייס את עוזרו (והמאמן הרשמי של מכבי ת”א) מרקו בלבול כדי לגבש קצת את ההגנה.
הרכש של מכבי תל אביב אינו כשלון. הוא אינו הצלחה מסחררת, אך בהחלט אינו מורכב מחבורת פלופים, ולכן גם מכבי תל אביב עדיין מתבססת על סגל שחקנים טוב. תפקידו של אבי נמני הוא לאו דווקא חיבור השחקנים למטרה משותפת - בזה הוא לא היה טוב אפילו בימיו כשחקן, אלא אולי פשוט לשפר את יכולותיהם ככדורגלנים. לפעמים חבורה של כדורגלנים מוכשרים זה מספיק בשביל לקחת אליפות. תשאלו את בית”ר ירושלים.
בן פורגס
benporges@gmail.com
fair play זה סיסמא של לוזרים נובמבר 5, 2008
מאת klabenko ב : כללי , הוסף תגובהכל אדם שראה אמש את המשחק בין ליברפול לאתלטיקו מדריד, בין אם בשידור הישיר בספורט5, בערוץ הקיבוץ או סתם בתקצירים לפני רע מוכיח, ראה את מה שקרה בדקה ה90 של המשחק ושאל את עצמו שאלה גורלית.
עכשיו אפשר לחלק אותכם הקוראים ל2 קבוצות :
קבוצה א’ - הרהרה לעצמה “אם השופט קונה דבר שכזה בתור פנדל הרי הוא יקנה כל דבר!” והחלה לחפש קצת פרטים על השופט באינטרנט במטרה למכור לו את הרכב המקרטע.
קבוצה ב’ - הרהרה לעצמה “אם סטיבן ג’רארד, אשר אנחנו תמיד קוראים עליו דברים חיוביים ואשר מהווה דוגמא לשחקן נשמה מהסוג שכבר כמעט אין - אם אפילו הוא יצלול כמו מייקל פלפס ברחבה במטרה לחלץ איזה פנדל - אז לאן הגענו?”
אנחנו אוהבים לשמוע סיפורים על שחקנים כמו פיליפו אינזאגי, אשר שוכב ברחבה יותר מאשר הוא עומד בה - אבל לאט לאט אנחנו נצטרך להפנים שבכדורגל המקצועני של שנות ה2000, פייר פליי זה רק סיסמא. ארסן ונגר לא יבקש משחק חוזר על גול שהובקע כי לא החזירו את הכדור אחרי ששחקן שכב פצוע אלא אם הוא מאמין שקבוצתו תנצח במשחק החוזר, וכאשר שחקן לא כובש מאחר והוא מזהה כי השוער שוכב פצוע הוא מקבל פרסים מפיפא ופעולתו מוגדרת כ”פעולה יוצאת דופן של התנהגות ספורטיבית”.
למה היא יוצאת דופן? למה אנחנו צריכים להתרגל לשחקנים שעושים פליק פלאק לאחור עבור כרטיס צהוב, וזיופי אפילפסיה סגנון ברק יצחקי לאחר מכה קטנה? מה אותם שחקנים אומרים לעמיתיהם לאחר שהתרמית מצליחה והם זוכים לצהוב/אדום/פנדל/העלאה בחוזה שעבורו הם רימו - לא רק את היריב, אלא גם את האוהדים ואת המשחק עצמו.
אז נכון, השופט שהיה אתמול הוא אידיוט ואם זו הרמה הכללית שהוא מפגין השנה גם ביתר המשחקים אולי באמת כדאי שהוא יתלה את המשרוקית, אבל הוא קורבן של הנסיבות. ג’רארד השיג בזכות הצלילה שלו פנדל, שהוביל לשער, שהוביל לנקודה וביסוס מקומה של ליברפול בשלב הבא של ליגת האלופות, שהוביל לפרמיית תיקו+שער+העפלה לשלב הבא לסטיבן ג’רארד ולהרבה מאוד כסף - אך עלה לו בכבוד ובהערכה של חובבי הענף.
בן פורגס,
benporges@gmail.com
משחק הקלפים של אלכס שניידר נובמבר 3, 2008
מאת klabenko ב : כללי , תגובה אחת עד כההכל מגיע לארץ באיחור! סרטים, תוכניות טלוויזיה, מגמות אופנתיות, צ’רי קולה ועוד ועוד - נראה כאילו אנחנו תמיד מגיעים לרכבת בדיוק ברגע שהיא כבר עברה לתחנה הבאה.
ככה זה גם בספורט - בעלי מכבי תל אביב, אלכס שניידר, החליט לזרוק את כל הקלפים על השולחן - מינוי האיש הבכיר ביותר בקבוצה, החזק ביותר בקבוצה, האיש עם ההשפעה על האוהדים, המנהיג, הסמל, מס’ 8 הנצחי או בקיצור - אבי נמני - למאמן הקבוצה. כל כך מרגש, כל כך חד פעמי - כל כך חבל שזה קרה שבוע אחד מאוחר מדי. בכל זאת, למרות שהוא עולה עליו בכמעט כל פרמטר - נמני לא חבר של מנהיגי העולם הדיקטטורי.
מראדונה - הקדים את נמני בשבוע
אבל בואו נחזור להיות רציניים (בכל זאת, כדורגל ישראלי!) - כבר כמה שבועות שותים לרן בן שמעון את הדם עם קשית. עורכי העיתונים מכינים את הציטוטים שלו לקראת כתבה לעגנית פוטנציאלית, כותבי טורי דעה כותבים על אוטומט את אותו טור שכתבו באותו מחזור על מאמן של קבוצה אחרת שהיתה בצרות והקהל של מכבי חוגג - עונה שעברה במחזור הזה הקבוצה נאבקה נגד הירידה, ובכל זאת הם מצליחים לשכנע את כולם שהמצב כיום גרוע בהרבה. שיא השיאים מבחינתי היה כאשר נחתתי בשבוע שעבר מחופשה בתאילנד (היה אחלה, תודה ששאלתם) וקיבל את פניי מוסף ספורט עם 5 עמודים על מצבה הקשה של מכבי ת”א - בעוד היא נמצאת במקום החמישי בטבלה. מעל בית”ר ירושלים.
אז האם אפשר באמת להאשים את אלכס שניידר? האם היה סיבה לצפות ממנו אחרת? (במידה ורובנו מסכימים שרן בן שמעון לא מזכיר לנו את קלאודיו רניירי, למורת רוחו של אבי רצון) - מגיע לו בן אדם חדש לעסק, משקיע מיליוני שקלים, נותן יד חופשית - ומקבל אלפי אנשים אשר רעבים לדם. אנחנו ישראלים, ואנחנו מתים על פיטורים! תפטר את בן שמעון, תפטר מבושינסקי, לעזאזל - תפטר את העוזר אפסנאי מצידנו! אנחנו צריכים אשמים!
אז שניידר עשה מה שכולם ציפו ורצו שיעשה (כמובן שמקביל גם לגלגו עליו שהוא עושה זאת) , ואז שינה לגמרי את חוקי המשחק. אבי נמני מאמן זה דבר שרוב אוהדי מכבי תל אביב וכל שחקני מכבי תל אביב לא רצו לראות, כי מכאן כבר אין דרך חזרה. אף שחקן לא יכול להרשות לעצמו שיסר חינו בעיני נמני, כי מיידית הוא יפסל עד סף גירוש מהארץ על ידי אוהדי הקבוצה. אף אוהד לא יכול להרשות לעצמו לזרוק את האשמה מהשחקנים למאמן ולייחל לפיטוריו - כי זה בכל זאת אבי נמני - ואם הוא יעזוב (בפעם השנייה) מי יודע אם הפעם הוא יחזור? הסמל האחרון יכול לאבד את החותמת - שניידר חשף את קלפיו ויש לו מלך ואס, צ’יקן דינר - השאלה היא : האם הוא משחק את המשחק הנכון?
הכל נשאר במשפחה ספטמבר 29, 2008
מאת klabenko ב : כללי , הוסף תגובהיום ראשון, 28 בספטמבר : אבי לוזון זוכה בבית הדין המשמעתי של ההתאחדות, שם עמד לדין בגין ‘התנהגות בלתי הולמת של נציג התאחדות’. היו”ר זוכה מחמת הספק בגין קללות לכאורה, לעברו של השופט שירן זילברמן במהלך משחק נוער של מכבי פ”ת.
“לבני משפחתי יש את אותם קולות כמו שלי, היו שם לפחות עוד שני אחים שלי ויכול להיות שאחד מהם צעק וזילברמן לא הבחין בקול. אם אני אתן לך את האחים שלי בטלפון, לא תדע שזה לא אני” - זהו ציטוט של יו”ר ההתאחדות לכדורגל, האיש אשר מונה להיות ‘המנהל בפועל’ של הכדורגל. אבי לוזון טוען שזה כלל לא הוא שקילל שופט צעיר אשר עובד כמה דרגות תחתיו - אלא בכלל האחים שלו שעמדו לצידו.
איזה פתיחת שנה עלובה יש לנו, כאשר יושב ראש מעביר את האשמה של ביזוי שופט לאחיו, בלי שהוא יראה בכך דבר פסול מבסיסו. איך אבי לוזון מצפה מאוהדי הכדורגל אשר עוברים טלאות של מחירים מופרזים, שוטרים עצבניים וכדורגל גרוע להתנהג כמו בני אדם, אם אפילו בתוך משפחתו אין הוא רואה צורך בכך. איך אפשר להעלות למשפט מנהל קבוצה, מאמן או קהל אוהדים על נהימות גזעניות או התנהגות בלתי ספורטיבית כאשר אנחנו כלל לא מופתעים לשמוע שיו”ר התאחדות (בעצם אחיו, כמובן) מתנהג בדיוק באותה צורה? חינוך מחדש לקהל הכדורגל הישראלי ע”י ההתאחדות לכדורגל נשמע כמו שיעור מתמטיקה עם מורים שלא מסוגלים לעבור בחינת מתמטיקה - אין לאף אחד מושג מה עושים.
28 בספטמבר - אבי לוזון זוכה בבית המשפט מחמת הספק. חבל שבקרב אנשי הכדורגל שלא מסביבתו של לוזון אין כלל ספק. מספיק לשמוע את דברי השופט (להזכירכם שופט כדורגל) “אני לא מפחד משום דבר. יש לי אופנוע ומתחת לאופנועים לא מטמינים פצצות” כדי להבין שמשהו נרקב היום ללא אפשרות לתיקון. ההתאחדות לכדורגל יכולה לזרוק את תוכניות הקידום שלה לפח כי משרד מפואר, תקני ISO לבקרת איכות ועציץ ליד כל חלון לא ישנו כלום. אבי לוזון נכשל בתפקידו כשליח ציבור שם במגרש הנוער בפ”ת - כך אני אומר. אני, ולא אחי (למרות שיש לנו קול מאוד דומה!)
משחק העונה - פעם בעונה? ספטמבר 24, 2008
מאת klabenko ב : כללי , הוסף תגובהכפי שכל חובבי הספורט, לרדת בגדול והיפה והחנון יודעים בעזרת פמפומי הפרומו המסיביים - ביום ראשון הקרוב יפתח משחק העונה הראשון (ואפשר להגיד אפילו השני) כאשר מכבי חיפה תרד דרומה לאיצטדיון טדי ותפגוש את בית”ר ירושלים בקרב על האליפות (?) ויותר נכון - על הרייטינג הדו ספרתי.
המפגש בין מכבי חיפה לבית”ר ירושלים הוא מאוד קריטי - ובכן, כי אלו מכבי חיפה ובית”ר ירושלים - זה לא מספיק? במשך השנים האחרונות מושג ‘משחק העונה’ הגיע למצב של זילות מדהימה, כאשר הוא מיוחס לכמות משחקים כל כך גדולה, עד שלעיתים נראה כי הם מתבלבלים בין המונח ‘עונה’ למונח ‘מחזור’ . עצם העובדה שניתן לומר שהמשחק בין מכבי חיפה לבית”ר ירושלים הוא משחק העונה השני (לאחר מכבי ת”א - בית”ר ) וזאת לאחר שהגענו למחזור הרביעי, מעיד כמה ההייפ גדול, אך המצב בקרשים.
לאורך השנים האחרונות ניתן לראות שמשחק העונה כלל לא נקבע לפי מיקום בטבלה - קבוצות כמו קרית שמונה וסכנין זכו להתעלמות סדרתית בעונה שעברה למרות מיקומם הגבוה, ומשחקיהם חסרי התכלית והתועלת של מכבי חיפה, הפועל ומכבי ת”א שודרו בתור המשחק המרכזי של יום שבת. גם העונה ניתן לראות זאת, כאשר במחזור בו מתקיים ‘משחק העונה’ , הקבוצה אשר נמצאת במקום הראשון, מכבי נתניה, כלל לא משודרת. חשיבות המשחק בין חיפה לבית”ר על המירוץ לאליפות שוות ערך לחשיבות המשחק של חיפה מול בני יהודה בשבוע שעבר, ואמנם זה משחק על 6 נקודות - אבל מתוך היותר מ80 נק’ שנשארו בקופה. אבל אולי בנושא הזה אין מה לצפות אחרת כאשר משחק פתיחת קמפיין בן 10 משחקים הוא ה’גורלי’ וה’חשוב’ ביותר אשר אין ממנו דרך חזרה - תזכרו את זה כשתראו איך שוויץ (אשר הפסידה ללוקסמבורג) עוקפת אותנו בסיבוב בדרך למונדיאל הקרב.
אולי כדאי גם להגיד משהו על הרמה של משחקי העונה הממוצעים - בדרך כלל הם כוללים את שלב הגישושים ההתחלתי - שלאחריו מגיעים שלב המכות, ושלב בזבוזי הזמן. אם נהיה טובים, נקבל גם איזה פנדל מוחמץ על הדרך, ומצב שבו חלוץ בועט ברגל החלשה מחוץ לרחבה כשיש מגן עליו - “אבל הוא היה חייב לשים את זה בפנים” . הנטייה של הכדורגל הישראלי לאכזב ברגע האמת כל כך נטויה בו ובנו, שלאט לאט אנחנו אפילו לא מגיעים עם ציפיות. קופי רייטרים כותבים כותרת לגבי ה0-0 כבר בשעה 20:00 בערב - בדרך כלל הצדק עמם.
לסיכום - כדי לקבוע כי משחק יכול להקרא בכינוי “משחק העונה” הוא חייב לעמוד ב3 תנאים :
א. הוא חייב להיות חסר חשיבות לחלוטין, בעדיפות במחזורי הפתיחה, בין שתי קבוצות שהקשר בין מיקומן בטבלה מקרי בהחלט
ב. לא חייב לכלול : שערים, בישולים, מצבים מסוכנים, משחק מעניין, כדורגל מכל סוג שהוא
חייב לכלול : קרן ושני צהובים
ג. כלל זה הוא כלל עוקף תנאי א’ וב’ ולפיו משחק עונה יקרא בשמו בכל מצב שבו מכבי חיפה, הפועל תל אביב, מכבי תל אביב ובית”ר ירושלים משחקות אחת נגד השנייה, בכל צירוף שהוא.
יום ראשון, 20:55 , בית”ר ירושלים נגד מכבי חיפה - אין ספק שהולך להיות לנו ‘משחק עונה’…
benporges@gmail.com
למכירה - תחת יד שלישית ספטמבר 8, 2008
מאת klabenko ב : כללי , הוסף תגובהאוהדי הכדורגל באיצטדיון רמת גן, ואני ביניהם - צריכים להתבייש בעצמם - אוהדים שרקו בוז למאמן הלאומי ולסגנון משחקו המיושן וחסר המעוף - ובאמת לא היה לנו מושג. הכדורגל שהנבחרת שיחקה אתמול כלל לא החזיר אותנו 10 ( סליחה 15, צודק ברקוביץ ) שנים אחורה - כולה ארבע. נבחרת ישראל שיחקה בסגנון “המזליקי” , סגנון ה”בואו קודם נחטוף ואז נתחיל לשחק” וסגנון ה”כשמובילים עליך 2-0, תיקו 2-2 נראה לגמרי אחרת” - בקיצור, התחת של גרנט החליף בעלים - השם במשרד הפנים מעיד כעת על דרור קשטן.
הרי זה היה עיקר היכולת של ישראל בקמפיין של גרנט, שהיה אחד המוצלחים של ישראל, ובו לא הפסידה משחק אחד - מתחילים את המשחק בפיגור. אם שני מסירות מדויקות מובילות שחקנים לעמדות מפתח מול נבחרת מתגוננת ביתרון של 2 שערים, תחשבו מה אותה פעולה היתה יכולה לעשות מול נבחרת במצב של 0-0. אבל בוא לא נגזים בדרישות, מסירות קצרות ושטוחות יהיו די בעייתיות לסלים טועמה לעשות לאורך 30 מטר רוחב לבניון בצד השני. מסירות לאמצע? מה יש שם?
בסביבת הנבחרת “כועסים” על האוהדים המפונקים שלא יודעים מה נכון ולא נכון - הם צודקים, כי האוהדים באמת לא ידעו מה נכון - הם האמינו לכם כשאמרתם שאתם יכולים לעשות את זה ביום שבת האחרון. אבל אל תדאגו, הם התפכחו והבינו שהצדק איתכם והם לא היו בסדר - בגלל זה אף אחד לא יהיה מופתע מאיבוד נקודות ביום רביעי במולדובה. האוהדים לא יעשו אותה טעות פעמיים בזמן כל כך קצר - אתם יודעים, כמו לעשות עבירה מיותרת ליד אזור הרחבה…
בן פורגס,
benporges@gmail.com
לפניי, מצדדי או מאחורי - העיקר מי העומד? ספטמבר 4, 2008
מאת klabenko ב : כללי , 3תגובותבעוד קצת יותר מ48 שעות נבחרת ישראל תצא לדרך במוקדמות מונדיאל 2010 - כרגיל היריבות חלשות מתמיד (שוויץ ויוון אפילו לא עברו את שלב הבתים ביורו האחרון, החלשות האלה) וכל התנאים אופטימלים מתמיד לקראת הופעה ראשונה במונדיאל לאחר “40 שנה במדבר” (קרדיט לידיעות). המצב כל כך אופטימלי שהדבר שמעסיק אותנו יותר מכל - הוא מי יעמוד בשער.
נבחרת ישראל וההתאחדות לכדורגל מנסים לעבוד עלינו בעיניים - התקשורת קונה כל לוקש ולוקש, חבל רק שהאוהד הישראלי לא טמבל. עוד יותר חבל שהתקשורת מנסה לאלץ אותו כן להיות.
במשאל רחוב קצר שיעשה ברחבי השוק (שם הרי מתרכזים כל אוהדי הכדורגל, לא?) או בכניסה לאיצטדיון הלאומי השאלה “איזה שוער יפתח בהרכב, דוידוביץ או אוואט?” תענה במקרים רבים ב “למי אכפת?” . ככה זה שההגנה בנויה על מגן שלא רואה הרכב גם בליגת העל הבינונית שלנו, כשהקישור שלנו קורס ללא גל “קיבלתי פעם ציון 6.5 במשחק נבחרת” אלברמן וכשבהתקפה שלנו משחק אליניב ברדה. אתם בתקשורת יכולים לספר לי עד מחר כמה הליגה הבלגית חזקה - כל עוד מתייחסים שם ברצינות לשחקן כמו אליניב ברדה, אני לא קונה.
אז כל עוד הנבחרת שלנו נראית חסרת כיוון ומעוף, ובמשחק ההכנה (היחיד) נראית רע במיוחד - מה זה משנה אם זה יהיה דוידוביץ או אוואט שיוציאו את הכדור מהרשת? זה לא - אבל זה היה אחלה דרך בשביל הנבחרת להוריד מעצמה לחץ. כאשר בערך ב8 מהתפקידים בהרכב יש לך שחקנים לא משביעי רצון, אולי באמת עדיף שהכותרות במעריב ובידיעות יתרכזו רק בתפקיד אחד.
אז תדעו לכם בהתאחדות שלא עבדתם על כולם. אמנם ביום שבת ב21:00 בערב עיני כל העיתונאים והפרשנים יינשאו אל כיוון השער הדרומי כדי לראות מי צדק ומי טעה - עיני האוהדים לא יהיו שם.
הם יהיו שם ב21:12 , כשנחטוף את הגול הראשון. אוי דוידוביץ, אוי אוואט…