עוברים לריצה אוקטובר 31, 2008
מאת ilankap ב : כללי , trackbackשלושים דקות של כדורסל טוב, זה פחות או יותר מה שקיבלנו ממכבי בשני המשחקים שלה השבוע. הדקות הללו התחלקו כמעט שווה בשווה, בין שני המשחקים של השבוע. הסיבוה לאופטימיות נובעת מכך שפרק הזמן הזה הספיק לניצחון של 20 הפרש בגליל, ולפער של למעלה מ-20 מול אבלינו. האיטלקים אמנם חזרו בסיום, אבל בשלב זה של העונה, ובוודאי בהתחשב בהתפתחות המאוחרת של מכבי (שנראית בערך כפי שהיתה צריכה להיות בשבוע השני לאימונים), היכולת הזאת בהחלט צריכה להיות גורם מעודד. החדשות הטובות פחות הן שהבעיות פחות או יותר נותרו בעינן: משחק ההגנה של הגארדים לא קיים, ההתקפה העומדת ממשיכה לעמוד, והמחסור בשחקן גבוה דומיננטי נוסף, זועק לשמיים.
ההבדל הגדול ביותר בין המשחק בזאגרב לבין המשחק מול אבלינו, טמון בנקודות שנוצרו במעבר. מול הקרואטים מכבי כמעט ולא הצליחה לייצר מצבים של סלים בשמונה השניות הראשונות של ההתקפה. ההתקפות התארכו, מכבי נתקעה מול הגנה מסודרת, והתקשתה מאד לייצר נקודות. בשבוע האחרון ראינו שיפור מעודד בתחום הזה. קרלוס ארויו פורח במשחק המעבר. קבלת ההחלטות שלו במצבים האלה טובה בהרבה, מכבי מנצלת את העובדה שברשותה שחקנים שעוברים מהר מאד את המגרש, ומכאן נוצרות דקות מומנטום. הרבע השלישי מול הגליל ומול אבלינו היה כזה, ולמעשה כאן הוכרעו שני המשחקים.
(צילום: יניב בן סימון, מכביפאנס)
למרות השיפור היחסי בדחיפת הכדור במהירות קדימה, עדיין ניכר שיש עוד עבודה רבה גם בתחום הזה. מכבי מחזיקה על המגרש בכל זמן נתון, לפחות שני מובילי כדור. ועדיין, הגבוהים שמורידים את הריבאונד, משחררים אותו באיטיות, מחכים שמוביל הכדור יגיע אליהם, ובכך מפספסים הזדמנויות לייצר סלים במהירות. ההרכבים הנמוכים והיעילים של מכבי, בנויים לייצר מתפרצות אפילו אחרי סלים. זהו הנשק החשוב ביותר של הקבוצה, והיא עדיין לא משתמשת בו מספיק. מול אבלינו וגליל, שלא ירדו במהירות להגנה, מכבי הצליחה לייצר את כמות הנקודות שלה גם כך. מול הגדולות לא יהיו הרבה הזדמנויות, ולכן חשוב לנצל כל הזדמנות למגרש פתוח.
אם ההתקפה במגרש הפתוח היא נקודות האור, הרי שבמשחק העומד אין כל חדש. בגזרת התרגילים, נולדו, בשעה טובה, שני מהלכים לפינוי קלעי (המכוונים בעיקר לבראון), אבל כאן זה נגמר. ברגע שהאפשרות לייצר מצב קליעה לקלעי נעצרת, אין למכבי אופציות נוספות לסיום ההתקפה. במקרים האלה, גורל ההתקפה תלוי באילתור של ארויו, וכאמור במשחק עומד, קבלת ההחלטות שלו טובה הרבה פחות. חלק גדול מהבעיה הזו טמון בחיסרון העצום של מכבי בשחקן פוסט-אפ. באטיסטה צפוי ולא חכם, אליהו ופישר לא בנויים לייצר נקודות במשחק עם גב לסל.
מהלך הבזק של החתמת בראון, היה מפתיע מאד ביחס לקבלת ההחלטות במכבי. הוא היה חד, נחוש, ונסגר במהירות. קשה להבין אם כך, מדוע חזרו מקבלי ההחלטות לסחבת הרגילה בנוגע לשחקני הפנים. רודני וויט כבר שלושה שבועות אינו חלק מהקבוצה, הוא אינו שחקן רע כלל וכלל, הוא פשוט התברר כשחקן במקום הלא נכון. המראה שלו יושב בבגדים אזרחיים מדי משחק, מעליב גם עבורו וגם עבור הקבוצה, ובוודאי שלא מוסיף למורל החברתי. אבל גרוע מכך, כל שבוע שבו מכבי לא מביאה שחקן ראוי לעמדה 4, מונע ממנה להתחיל ולשפר את משחק ההתקפה העומד.
(צילום: יניב בן סימון, מכביפאנס)
חלק האחרון, והלא פחות משמעותי במשחק של מכבי, הוא משחק ההגנה. אבלינו אמנם נכנסה לטירוף שלשות בסיום, חלקן עם שומר על הפנים, אבל זו לא הבעיה המרכזית. הגנת הגארדים של מכבי פשוט לא קיימת, והסיפור רק מחמיר כשנזכרים מי אמור לחפות עליהם מתחת לסל. אין ספקק ששחקנים כמו ארויו ואליהו, יכולים וחייבים להזיז רגליים טוב יותר בהגנה, ועדיין נותרת שאלת האיזורית. כבר ראינו שהאישית של מכבי לא בדיוק מונעת את מטווח השלשות, אולי עם כמה דקות של איזורית, אפשר יהיה למנוע לפחות את החדירות לצבע.
תגובות»
אין תגובות.