עוברים לריצה אוקטובר 31, 2008
מאת ilankap ב : כדורסל, מכבי ת"א , 2תגובותשלושים דקות של כדורסל טוב, זה פחות או יותר מה שקיבלנו ממכבי בשני המשחקים שלה השבוע. הדקות הללו התחלקו כמעט שווה בשווה, בין שני המשחקים של השבוע. הסיבוה לאופטימיות נובעת מכך שפרק הזמן הזה הספיק לניצחון של 20 הפרש בגליל, ולפער של למעלה מ-20 מול אבלינו. האיטלקים אמנם חזרו בסיום, אבל בשלב זה של העונה, ובוודאי בהתחשב בהתפתחות המאוחרת של מכבי (שנראית בערך כפי שהיתה צריכה להיות בשבוע השני לאימונים), היכולת הזאת בהחלט צריכה להיות גורם מעודד. החדשות הטובות פחות הן שהבעיות פחות או יותר נותרו בעינן: משחק ההגנה של הגארדים לא קיים, ההתקפה העומדת ממשיכה לעמוד, והמחסור בשחקן גבוה דומיננטי נוסף, זועק לשמיים.
ההבדל הגדול ביותר בין המשחק בזאגרב לבין המשחק מול אבלינו, טמון בנקודות שנוצרו במעבר. מול הקרואטים מכבי כמעט ולא הצליחה לייצר מצבים של סלים בשמונה השניות הראשונות של ההתקפה. ההתקפות התארכו, מכבי נתקעה מול הגנה מסודרת, והתקשתה מאד לייצר נקודות. בשבוע האחרון ראינו שיפור מעודד בתחום הזה. קרלוס ארויו פורח במשחק המעבר. קבלת ההחלטות שלו במצבים האלה טובה בהרבה, מכבי מנצלת את העובדה שברשותה שחקנים שעוברים מהר מאד את המגרש, ומכאן נוצרות דקות מומנטום. הרבע השלישי מול הגליל ומול אבלינו היה כזה, ולמעשה כאן הוכרעו שני המשחקים.
(צילום: מכביפאנס)
למרות השיפור היחסי בדחיפת הכדור במהירות קדימה, עדיין ניכר שיש עוד עבודה רבה גם בתחום הזה. מכבי מחזיקה על המגרש בכל זמן נתון, לפחות שני מובילי כדור. ועדיין, הגבוהים שמורידים את הריבאונד, משחררים אותו באיטיות, מחכים שמוביל הכדור יגיע אליהם, ובכך מפספסים הזדמנויות לייצר סלים במהירות. ההרכבים הנמוכים והיעילים של מכבי, בנויים לייצר מתפרצות אפילו אחרי סלים. זהו הנשק החשוב ביותר של הקבוצה, והיא עדיין לא משתמשת בו מספיק. מול אבלינו וגליל, שלא ירדו במהירות להגנה, מכבי הצליחה לייצר את כמות הנקודות שלה גם כך. מול הגדולות לא יהיו הרבה הזדמנויות, ולכן חשוב לנצל כל הזדמנות למגרש פתוח.
אם ההתקפה במגרש הפתוח היא נקודות האור, הרי שבמשחק העומד אין כל חדש. בגזרת התרגילים, נולדו, בשעה טובה, שני מהלכים לפינוי קלעי (המכוונים בעיקר לבראון), אבל כאן זה נגמר. ברגע שהאפשרות לייצר מצב קליעה לקלעי נעצרת, אין למכבי אופציות נוספות לסיום ההתקפה. במקרים האלה, גורל ההתקפה תלוי באילתור של ארויו, וכאמור במשחק עומד, קבלת ההחלטות שלו טובה הרבה פחות. חלק גדול מהבעיה הזו טמון בחיסרון העצום של מכבי בשחקן פוסט-אפ. באטיסטה צפוי ולא חכם, אליהו ופישר לא בנויים לייצר נקודות במשחק עם גב לסל.
מהלך הבזק של החתמת בראון, היה מפתיע מאד ביחס לקבלת ההחלטות במכבי. הוא היה חד, נחוש, ונסגר במהירות. קשה להבין אם כך, מדוע חזרו מקבלי ההחלטות לסחבת הרגילה בנוגע לשחקני הפנים. רודני וויט כבר שלושה שבועות אינו חלק מהקבוצה, הוא אינו שחקן רע כלל וכלל, הוא פשוט התברר כשחקן במקום הלא נכון. המראה שלו יושב בבגדים אזרחיים מדי משחק, מעליב גם עבורו וגם עבור הקבוצה, ובוודאי שלא מוסיף למורל החברתי. אבל גרוע מכך, כל שבוע שבו מכבי לא מביאה שחקן ראוי לעמדה 4, מונע ממנה להתחיל ולשפר את משחק ההתקפה העומד.
(צילום: מכביפאנס)
חלק האחרון, והלא פחות משמעותי במשחק של מכבי, הוא משחק ההגנה. אבלינו אמנם נכנסה לטירוף שלשות בסיום, חלקן עם שומר על הפנים, אבל זו לא הבעיה המרכזית. הגנת הגארדים של מכבי פשוט לא קיימת, והסיפור רק מחמיר כשנזכרים מי אמור לחפות עליהם מתחת לסל. אין ספקק ששחקנים כמו ארויו ואליהו, יכולים וחייבים להזיז רגליים טוב יותר בהגנה, ועדיין נותרת שאלת האיזורית. כבר ראינו שהאישית של מכבי לא בדיוק מונעת את מטווח השלשות, אולי עם כמה דקות של איזורית, אפשר יהיה למנוע לפחות את החדירות לצבע.
פורסם במקור במכביפאנס
עוברים לריצה אוקטובר 31, 2008
מאת ilankap ב : כללי , הוסף תגובהשלושים דקות של כדורסל טוב, זה פחות או יותר מה שקיבלנו ממכבי בשני המשחקים שלה השבוע. הדקות הללו התחלקו כמעט שווה בשווה, בין שני המשחקים של השבוע. הסיבוה לאופטימיות נובעת מכך שפרק הזמן הזה הספיק לניצחון של 20 הפרש בגליל, ולפער של למעלה מ-20 מול אבלינו. האיטלקים אמנם חזרו בסיום, אבל בשלב זה של העונה, ובוודאי בהתחשב בהתפתחות המאוחרת של מכבי (שנראית בערך כפי שהיתה צריכה להיות בשבוע השני לאימונים), היכולת הזאת בהחלט צריכה להיות גורם מעודד. החדשות הטובות פחות הן שהבעיות פחות או יותר נותרו בעינן: משחק ההגנה של הגארדים לא קיים, ההתקפה העומדת ממשיכה לעמוד, והמחסור בשחקן גבוה דומיננטי נוסף, זועק לשמיים.
ההבדל הגדול ביותר בין המשחק בזאגרב לבין המשחק מול אבלינו, טמון בנקודות שנוצרו במעבר. מול הקרואטים מכבי כמעט ולא הצליחה לייצר מצבים של סלים בשמונה השניות הראשונות של ההתקפה. ההתקפות התארכו, מכבי נתקעה מול הגנה מסודרת, והתקשתה מאד לייצר נקודות. בשבוע האחרון ראינו שיפור מעודד בתחום הזה. קרלוס ארויו פורח במשחק המעבר. קבלת ההחלטות שלו במצבים האלה טובה בהרבה, מכבי מנצלת את העובדה שברשותה שחקנים שעוברים מהר מאד את המגרש, ומכאן נוצרות דקות מומנטום. הרבע השלישי מול הגליל ומול אבלינו היה כזה, ולמעשה כאן הוכרעו שני המשחקים.
(צילום: יניב בן סימון, מכביפאנס)
למרות השיפור היחסי בדחיפת הכדור במהירות קדימה, עדיין ניכר שיש עוד עבודה רבה גם בתחום הזה. מכבי מחזיקה על המגרש בכל זמן נתון, לפחות שני מובילי כדור. ועדיין, הגבוהים שמורידים את הריבאונד, משחררים אותו באיטיות, מחכים שמוביל הכדור יגיע אליהם, ובכך מפספסים הזדמנויות לייצר סלים במהירות. ההרכבים הנמוכים והיעילים של מכבי, בנויים לייצר מתפרצות אפילו אחרי סלים. זהו הנשק החשוב ביותר של הקבוצה, והיא עדיין לא משתמשת בו מספיק. מול אבלינו וגליל, שלא ירדו במהירות להגנה, מכבי הצליחה לייצר את כמות הנקודות שלה גם כך. מול הגדולות לא יהיו הרבה הזדמנויות, ולכן חשוב לנצל כל הזדמנות למגרש פתוח.
אם ההתקפה במגרש הפתוח היא נקודות האור, הרי שבמשחק העומד אין כל חדש. בגזרת התרגילים, נולדו, בשעה טובה, שני מהלכים לפינוי קלעי (המכוונים בעיקר לבראון), אבל כאן זה נגמר. ברגע שהאפשרות לייצר מצב קליעה לקלעי נעצרת, אין למכבי אופציות נוספות לסיום ההתקפה. במקרים האלה, גורל ההתקפה תלוי באילתור של ארויו, וכאמור במשחק עומד, קבלת ההחלטות שלו טובה הרבה פחות. חלק גדול מהבעיה הזו טמון בחיסרון העצום של מכבי בשחקן פוסט-אפ. באטיסטה צפוי ולא חכם, אליהו ופישר לא בנויים לייצר נקודות במשחק עם גב לסל.
מהלך הבזק של החתמת בראון, היה מפתיע מאד ביחס לקבלת ההחלטות במכבי. הוא היה חד, נחוש, ונסגר במהירות. קשה להבין אם כך, מדוע חזרו מקבלי ההחלטות לסחבת הרגילה בנוגע לשחקני הפנים. רודני וויט כבר שלושה שבועות אינו חלק מהקבוצה, הוא אינו שחקן רע כלל וכלל, הוא פשוט התברר כשחקן במקום הלא נכון. המראה שלו יושב בבגדים אזרחיים מדי משחק, מעליב גם עבורו וגם עבור הקבוצה, ובוודאי שלא מוסיף למורל החברתי. אבל גרוע מכך, כל שבוע שבו מכבי לא מביאה שחקן ראוי לעמדה 4, מונע ממנה להתחיל ולשפר את משחק ההתקפה העומד.
(צילום: יניב בן סימון, מכביפאנס)
חלק האחרון, והלא פחות משמעותי במשחק של מכבי, הוא משחק ההגנה. אבלינו אמנם נכנסה לטירוף שלשות בסיום, חלקן עם שומר על הפנים, אבל זו לא הבעיה המרכזית. הגנת הגארדים של מכבי פשוט לא קיימת, והסיפור רק מחמיר כשנזכרים מי אמור לחפות עליהם מתחת לסל. אין ספקק ששחקנים כמו ארויו ואליהו, יכולים וחייבים להזיז רגליים טוב יותר בהגנה, ועדיין נותרת שאלת האיזורית. כבר ראינו שהאישית של מכבי לא בדיוק מונעת את מטווח השלשות, אולי עם כמה דקות של איזורית, אפשר יהיה למנוע לפחות את החדירות לצבע.
מכבי מול אבלינו - המפתחות אוקטובר 29, 2008
מאת ilankap ב : כדורסל, מכבי ת"א , הוסף תגובה
מפתח מס’ 1: מי בעל הבית?
משחק הבית הראשון של מכבי ביורוליג העונה, מגיע מול קבוצה “נוחה”, לפחות על הנייר. כבר בעונה הקודמת מיצבה עצמה אבלינו, כקבוצת בית מובהקת. לא הרבה נותר מהסגל של העונה המופלאה ההיא, אבל נדמה שהמאפיין הזה מלווה את הקבוצה גם העונה. אמנם רק השבוע ניצחה אבלינו את רייטי במשחק חוץ, אולם המספרים מראים צניחה של עשרות אחוזים בכל הקטגוריות החשובות במשחקי החוץ של האיטלקים, כשהנתון הבולט הוא ירידה של 20 נק’ בממוצע.
הרבה זמן חיכו אוהדי מכבי למשחק הבית הראשון ביורוליג, והאווירה ביום חמישי תהיה בוודאי מחשמלת. עם הדחיפה הגדולה הזו מהיציעים, תרצה מכבי לרוץ בכל הזדמנות ולייצר משחק של סקור גבוה. האיטלקים קולעים מעט במשחקי חוץ, וסובלים ממחסור במובילי כדור (טרוויס בסט הקשיש, הוא למעשה הרכז הטבעי היחיד של הקבוצה). מכבי תצטרך ללחוץ על הכדור, לייצר מצבים של משחק מעבר, ולרוץ. בשני המשחקים השבוע ראינו איטיות ביציאה של מכבי למתפרצות, שעלתה לה בלא מעט נקודות פוטנציאליות. הנתון הזה חייב יהיה להשתפר כדי שהצהובים יחגגו ניצחון בסיום הערב הזה.
מטרה: 85 נק’, לפחות 14 במתפרצת
(צילום: רועי עידן, מכביפאנס)
מפתח מס’ 2: שולטים בצבע
לא רק בעמדת הרכז נמצאת אבלינו בנחיתות במשחק הזה, אלא גם בכל הקשור למשחק הפנים. למעשה, בסגל הקבוצה נמצא סנטר טבעי אחד בלבד, אריק וויליאמס. מהסיבה הזו אבלינו מסתמכת בעיקר על קו הגארדים שלה, אבל הנחיתות הזו עשויה להטעות. האיטלקים הולכים חזק מאד לריבאונד התקפה, בניסיון לייצר הזדמנויות חוזרות לגארדים (10.2 ריב’ בממוצע בהתקפה). מעבר לפוזשנים נוספים, הנקודה הזאת משחק לטובת האיטלקים גם באינטרס נוסף: האטת קצב המשחק.
לא מעט בעיות התגלו במכבי בתקופה הקצרה שבה הקבוצה נמצאת, אולם דווקא בריבאונד נראה שהדברים נמצאים בשליטה. במשחק הזה חשוב מאד להמשיך את הדומיננטיות הזאת, לסגור חזק לריבאונד ולמנוע מהאיטלקים אפשרות לשפר ממוצעים. במקרה הגרוע, עדיף לשלוח שחקן איטלקי לקו, מאשר לאפשר לו להגיע לכדור חוזר בהתקפה. אבלינו היא מקבוצות העונשין היותר גרועות עד כה באירופה העונה (58.8% בלבד).
מטרה: 35 ריבאונדים (עד 6 לאיטלקים בהתקפה)
(צילום: רועי עידן, מכביפאנס)
מפתח מס’ 3: הגיע זמן שלוש
אחד המשברים הקשים ביותר שליוו את מכבי לאורך משחקי ההכנה, היה משבר הקליעה של הגארדים. המשבר הזה נמשך גם במשחק מול ציבונה, שם קלעה מכבי רק 4 שלשות ב-25%. לאורך זמן לא תצליח מכבי לתפקד בלי תפוקה משמעותית בתחום הזה, בוודאי בשלב שבו לא ברור מהו מעמדו של רודני וויט, והאם יוחלט להחליפו. המשחק מול הגליל סימן נקודת מפנה, עם 12 שלשות ב-50%. מכבי הראתה סוף סוף תרגילי פינוי לקלעים שלה, אם כי עדיין הביצוע היה רחוק מלהיות מושלם.
הבאתו של מרכוס בראון, יצרה מצב חדש ומעניין בעמדה שתיים. טרה סימונס, שאכזב מאד ביכולתו, הוסט לעמדה 2, והפך בעל כורחו לקלעי. על אף שההצלחה של סימונס בחולון נבעה דווקא כשסידר לעצמו את מצבי הקליעה, הוכיח המשחק בגליל שסימונס מסוגל לעלות על חסימה ולשחרר כדור במהירות. מרכוס בראון עדיין לא מחובר במאה אחוזים לקבוצה, אבל החדשות הטובות הן שיכולת הקליעה שלו לא מושפעת מכך. עד כה נראה שההשתלבות שלו נעשית בצורה חלקה במכבי, כשהוא מוותר לא פעם על זריקות לטובת מסירה לחבריו. ביום חמישי יגיע הזמן שלו, ושל סימונס, לקחת אחריות ולהביא תוצרת מחוץ לקשת.
מטרה: 8 שלשות ב-40%
פורסם במקור במכביפאנס
הנה עוד ערב עגום אוקטובר 15, 2008
מאת ilankap ב : כדורגל , הוסף תגובהזה אולי ישמע רע, אבל יש צדק פואטי בשער השיוויון של לטביה. השער הזה מנע מאיתנו את התירוץ העלוב ביותר ליכולת המחרידה שגילתה הנבחרת של קשטן: “מבחן התוצאה”. מה זה משנה אם הוצאנו ניצחון בפוקס במולדובה, או התמסרנו רוחב 45 דקות בחצי שלנו מול לוקסמבורג? הכי חשוב זה להשיג שלוש נקודות. אבל מסתבר שאי אפשר לרמות את כולם כל הזמן. נבחרת שמסתמכת כולה על הבזק הגאוניות התורן של בניון או על הטעות התורנית בהגנת היריב, שתבוא משום מקום, סופה לקבל את המגיע לה. נבחרת ישראל משחקת כדורגל מחריד, מזעזע, פחדני וחסר כל השראה תחת קשטן. העונש הגיע בדמות שתי נקודות קריטיות שנותרו בלטביה. בשכלול הסופי יכולות שתי הנקודות הללו להיות ההבדל בין כישלון לבין העלייה למונדיאל.
כמה ידידי ישראל באופ”א, דאגו בשבועות האחרונים ליצור מצב אבסורדי, בו ממוקמת הנבחרת של קשטן במקום ה-16 בעולם. האמת היא שאפילו אם הופכים את הספרות, לא בטוח שמדובר במקומנו הריאלי. נבחרת ישראל, זו שמתיימרת להגיע למונדיאל מהמקום הראשון בבית, אינה רחוקה ברמתה מלוקסמבורג ומלטביה. היא אינה רחוקה מהן, משום שבניגוד אליהן, היא לא הפיקה לקחים בעקבות מעמדה החדש. ישראל של קשטן היא אותה ישראל שהגיעה לאירופה לראשונה בשנת 1992. על אף שהדירוג ממקם אותה גבוה, וראשיה מדברים על הישגים גבוהים, האוריינטציה שלה מוכוונת בראש ובראשונה להישרדות. הדגש הוא על מי סוגר את מי, איך עומדים על המגרש, ואיך מחזיקים מעמד עד דקות הסיום כדי לחזור הביתה בשלום. נבחרת ישראל לוקה בפעולות הפשוטות של הנעת כדור על הארץ, צירופי מסירות שנועדו לפתוח הגנה. האינסטינקט הבסיסי שלה הוא להניע את הכדור לאחור, ולא לפנים.
במשך 180 דקות של כדורגל, כמעט ולא ראינו את חלוצי הנבחרת שלנו נוגעים בכדור. אפשר בהחלט לבוא בטענות על העדר התנועה של השחקנים, על הצורך של החלוצים לשנות מיקום וליצור מצבי מסירה. אולם בסופו של דבר הכל חוזר אל נקודת המוצא. נבחרת שלא מאמינה במשחק התקפה, לא עובדת על תנועה נכונה בחלק הקדמי, לא דואגת להציב מנהל משחק במרכז (אלא את כיאל ואלברמן, שאמורים דווקא לשבש את משחק היריב) ובעיקר לא מבינה שהגבהות כדורים סתמיות, לא יביאו תוצאות לאורך זמן. המהלכים היצירתיים היחידים של נבחרת ישראל בשני המשחקים הללו, אלו שהגיעו כתוצאה מהנעת כדור על הקרקע, הסתיימו בשלושה שערים. כל זאת מול צמד נבחרות שלא עשה דבר על מנת ללחוץ את החלק האחורי של הנבחרת, לא ניסה לשבש את משחק ההתקפה. למעשה לא ניסה דבר, מלבד להסתגר בחלק שלו ולאפשר לנבחרת ליזום. נבחרת ישראל לא רגילה למעמד הזה, זוהי הסיבה המרכזית ליכולת שהציגה.
מאז הצטרף הכדורגל הישראלי לאירופה, ממשיכה ללוות אותו בעיית המנטליות. האופציה הקלה ביותר היא להאשים את משחק ההגנה הנרפה של הנבחרת, לבוא בטענות ל-X שלא סגר או ל-Y שלא חיפה, אבל זה לא העניין. טורניר מוקדמות הוא מסע ארוך, שבו אי אפשר לרמות. נבחרת שרוצה לעלות בזכות עצמה, ולא להזדקק לחסדי הגרלת הפלייאוף, חייבת למקסם את יכולותיה בשני צידי המגרש. כל עוד נבחרת ישראל לא תבין זאת, היא תמשיך לראות את הטורנירים הגדולים מהבית. הבעיה המנטלית לא מסתכמת בספיגת שערים טיפשיים בדקות מכריעות, היא מתחילה הרבה קודם לכן, בעובדה שלא גמרנו את המשחק בשלב מוקדם הרבה יותר.
התיקו הזה אכזרי גם בגלל התוצאות האחרות בבית, שמוכיחות עד כמה האירה ההגרלה פנים לישראל הפעם. בבית שכזה, כל שהיה על ישראל לעשות הוא לקחת את מלוא הנקודות מהקטנות, ולנצח בבית את ה”גדולות”. יוון ושוויץ מוכיחות בקמפיין הזה ש”גדולות” הן ממש לא. ארבע הנקודות שהשארנו בבית מול שוויץ, ובחוץ מול לטביה, משאירות להן הזדמנות לתקן. אולם ההבדל הגדול בינינו לבינם הוא שהם לא צריכים יותר מהזדמנות אחת. אם מישהו יחפש את התירוץ התורן לכישלון בסוף הקמפיין הזה, כדאי לו לחזור לערב העגום בלטביה.
כבר מגרד באצבעות אוקטובר 12, 2008
מאת ilankap ב : כדורסל , הוסף תגובהכדרכם של טורנירי טרום עונה אחרים ברחבי הגלובוס, “גביע ווינר” יוצר ציפיות גדולות מאשר מטרתו האמיתית. בסיכומו של דבר המטרה שלשמו הוקם הטורניר, הינה מתן אפשרויות משחק נוספות לקבוצות הליגה בטרם פתיחתה. בפועל, התואר שמונח על הכף, בתוספת כלל הגורמים שהתרחשו במהלך הקיץ, מייצרים לחץ ומתח, השווים כמעט לאלה של גביע המדינה עצמו. הלא אם בוחנים לעומק את המצב, שום דבר לא השתנה. על אף האליפות הסנסציונית של חולון בעונה הקודמת, קבוצות ליגת העל יחכו קודם כל למעידה של מכבי, ורק אח”כ יקוו להיות אלו שיוכלו להכות בה ברגע המתאים. על הנייר, זכייה או כישלון בגביע ווינר לא משנים דבר. מעשית, כל תוצאה מלבד זכייה צהובה בתואר, תתחיל להרעיד את כיסאו של אפי בירנבוים.
אז האם טורניר ווינר טוב או רע ליהודים? התשובה, כמו תמיד, אינה חד משמעית. בראש ובראשונה צריך לזכור שלא כל הקבוצות מליגת העל ישחקו בטורניר. בין הקבוצות שיעדרו, ניתן למצוא את מכבי חיפה של אבי אשכנזי, שלפחות על פי משחקי טרום העונה, מסתמנת כמועמדת רצינית לצמרת הגבוהה. מבין הקבוצות שכן ישתתפו, מעניין יהיה לבחון את מצבה של הפועל י-ם, בעידן פוסט גאידמק. לפחות על הנייר, נראה שי-ם חזרה להיות הקבוצה של תחילת שנות ה-2000. מועדון עם תקציב קטן, שתלוי מאד בהימור על זרים אלמוניים, ובחיבור של הקבוצה עם הקהל. גם עבור הירושלמים הטורניר הזה, הוא הרבה מעבר לעוד טורניר הכנה, ולו בשל העובדה שהוא משוחק במלחה.
מעל לכל, גביע ווינר, פותח עונה קריטית למדי בכדורסל הישראלי. בראש ובראשונה בשל הרצון של מכבי ת”א לחזור ולבסס את מעמדה, אבל לא רק. העונה החולפת היתה מסעירה ומרתקת, אבל הותירה אחריה מצב לא פשוט. האלופה, הפועל חולון, התפרקה מנכסיה, גם עירוני נהריה נראית חלשה משנים עברו. הפועל י-ם הצטמצמה משמעותית מבחינה כספית. לכך צריך להוסיף את ההופעה הבעייתית של נבחרת ישראל במוקדמות אליפות אירופה, שהסתיימה אמנם בהעפלה, אבל עם הרבה סימני שאלה מעליה. החוק הרוסי ימשיך גם השנה להעניק הזדמנויות לשחקנים בינוניים, לאלץ מאמנים להרכבים מסובכים, ויעלה את השאלה עד כמה הוא באמת תורם.
את התשובות לכל השאלות של העונה הקרובה לא נוכל לקבל בגביע ווינר, אבל מגמה בהחלט כן. ובכלל, מעבר למאצ’אפים, למפגשים הפיקנטיים ולחוק הרוסי, טורניר ווינר הוא התחלה חדשה לעונה חדשה. ברחבי אירופה נפתחו כבר הליגות הבכירות, היורוליג עומדת בפתח, ורק אצלנו ממתינים עד לסוף חודש אוקטובר בכדי להתחיל. נכון להיום, טורניר ווינר הוא ההזדמנות היחידה שלנו לראות כדורסל ישראלי בארץ הקודש, עוד לפני הגשמים. מעבר לגלים שיעשה או לא, להשלכות שלו על קבוצה זו או אחרת, חשוב לדעת שהוא כאן. כי כבר מגרד באצבעות, אחרי ארבעה חודשים, כבר רוצים לראות סוף סוף כדורסל
יומן מסע אוקטובר 5, 2008
מאת ilankap ב : כדורסל, מכבי ת"א , הוסף תגובה1. המסקנה הראשונה, והברורה, ממסע משחקי קדם העונה של מכבי, היא שתיכנונו היה שגוי במקרה הטוב. גרסאות חריפות יותר יעשו שימוש בביטויים: פזיז, חסר אחריות, אפילו יהיר. את הדברים האלה אני אומר על אף, שלעניות דעתי, משחקי אימון צריכים להעשות מול קבוצות טובות. התכנון הלקוי הזה כבר עלה למכבי לא מעט בעונות הקודמות. העונה נמנעה הקבוצה ממסע מפרך לארה”ב, אולם סידרה לעצמה אחד, מפרך לא פחות, ברחבי אירופה. עכשיו רק נותר לכל מי שהיה שותף לתכנונו, לקוות שהשלכות המשחקים הללו, לא ילוו את הקבוצה גם במשחקים הרשמיים.
הטעות הראשונה בתכנון מסע המשחקים של מכבי הקיץ, היתה ההתעלמות מהמציאות החדשה של עולם הספורט. העידן הגלובאלי הוא עידן אכזרי. האפשרות של כלי התקשורת להגיע לכל חינדק, ולהעביר ממנו תמונות, וידאו וסטטיסטיקה, הופכת כל משחק אימון למבחן חדש של הקבוצה. האוהדים צופים בכל תזוזה באימונים, העיתונים מדווחים על כל החטאה של שחקן ספסל, הכל נמצא תחת זכוכית מגדלת. בעבר היה הלוקסוס של המאמנים במחנות האימונים, הרחוקים מעין כל. שם יכול היה המאמן לנסות הרכבים, הגנות, תרגילים שונים, אפילו, רחמנא ליצלן, להפסיד. היום הפריווילגיה הזאת הולכת ונעלמת. המועדונים המובילים באירופה כבר הבינו את זה, במכבי עדיין לא.
עשרים וארבע קבוצות היורוליג ערכו בממוצע כ-7 משחקים, כל אחת. עם זאת, רק קבוצה אחת, מלבד מכבי, מצאה לנכון לשחק את כולם מול קבוצות יורוליג. לקבוצה הזו קוראים פנאתינאייקוס. לז’ליקו אובראדוביץ’ ממש אין בעיה להציב את הקבוצה שלו במבחן אמיתי, כבר בשלב כזה של העונה. לכל הסיפורים על “חוסר חיבור” ו”ניסיונות”, שהוא מפזר לכל כיוון, אפילו הוא לא מאמין. השיטה והתרגילים של פאו לא השתנו כבר שנים, מעמדו של אובראדוביץ’ איתן כמעט כמו זה של מעסיקיו, השחקנים הבכירים שלו ממשיכים איתו כבר עונות רבות. זו הסיבה שהוא לא חושש מהפסדים במשחקים האלה (ולא שזה קורה לו הרבה). יתר קבוצות היורוליג מבינות את הסיכון שעלול להגרם במומנטום שלילי של הפסדים. שישה מהן לא שיחקו כלל נגד קבוצות מהיורוליג, שבעה נוספות לא שיחקו יותר משני משחקים.
גם הקבוצות שהחליטו בכל זאת לערוך מספר גדול של מפגשים מול קבוצות צמרת, דאגו “לבטח” את עצמן. כך מצאה את עצמה צסק”א מוסקבה מתעללת בספרטק וולדיווסטוק, רגע אחרי תבוסה קשה לסיינה, וסיינה מפרקת לגורמים את ביילה, אחרי הפסד לאפס פילזן. הכל על מנת להמנע מרצף של הפסדים, ויצירת מומנטום שלילי כבר בתקופת טרום העונה. מלבד אולימפיאקוס, אין עוד קבוצה ביורוליג שערכה שינויים כה מרחיקי לכת בקיץ כמו מכבי, ועם זאת אף אחד במערכת לא לקח את הפרט הזה בחשבון. לכל אלו צריך להוסיף את העובדה, ששחקני הנבחרת הצטרפו לקבוצה יממה בלבד לפני הנסיעה למוסקבה, חלקם עייפים ופצועים. בסיום חודש של הכנות, מוצאת את עצמה מכבי, עם יותר ימי משחק מימי אימון. זה מסביר לא מעט את מה שראינו על המגרש במשחקים האלה.
מסע משחקים של קבוצה צריך לקחת בחשבון המון פרמטרים: משחקי נבחרות, שחקנים עייפים, שחקנים ללא כושר, הצורך במספר ימי אימונים מספק, ועוד. התחושה היא שמי שהחליט על היציאה לטורנירים (וכנראה שזה לא היה אפי) ראה לנגד עיניו את הפרס הכספי, הכבוד וההדר. מה שהוא לא ראה הם הכותרות הלא מחמיאות בעיתונים, ההתמרמרות של האוהדים ומומנטום שלילי שנוצר בקבוצה, על אף העובדה שמדובר במשחקי אימון בלבד. כמו כן נשכחה העובדה, שמכבי הוא המועדון הלחוץ ביותר ביבשת, והשילוב של לחץ עם כל כך הרבה שינויים הוא מתכון לפיצוץ. אם לוקחים בחשבון שגם גביע ווינר עדיין לפנינו, מתקבלת תמונת מצב די מדאיגה לגבי מצבה של הקבוצה במשחק היורוליג הראשון, מול ציבונה.
2. כל האמור לעיל הוא די והותר, על מנת לספק לאפי אוויר לנשימה לתקופה הקרובה. אם זה לא מספיק, תמיד אפשר להזכיר את שבעת השחקנים החדשים, היותו חדש בעצמו למערכת, ההגעה המאוחרת של ארויו, הפציעה של וויט, והרשימה עוד ארוכה. שני דברים יקצרו משמעותית את תקופת החסד שלו במכבי. הראשון הוא, כמובן, התוצאות. פתיחת עונה חלשה ביורוליג (בוודאי שבישראל), תהפוך את הלחץ לבלתי נסבל, אבל לא רק היא. האלמנט השני שירדוף את אפי היא הדרך שבה הקבוצה תיראה. אחרי שנתיים שבהם התרגיל המרכזי של הקבוצה כלל פינוי למהלך מטורף של הרכז, ישנו חוסר סבלנות משווע לחוסר סדר. אם מכבי תגיע למשחקים הרשמיים ללא תרגילים מסודרים להתקפה העומדת, והשחקנים שוב יחכו לראות מה ארויו עושה, שעון החול יתחיל לעבוד נגד אפי, במרץ.
3. הקבוצה של אפי הוכיחה במשחקי האימון האלה, שאת הציפייה הראשונית ממנה היא יודעת לבצע נהדר: לרוץ בכל הזדמנות. הבעיה היא שבאירופה מבינים את זה מאד מהר, וינסו לעצור את משחק הריצה של מכבי ככל האפשר. שחקנים כמו סימונס ו-וויליאמס, מתקשים מאד לייצר לעצמם מצבי קליעה. גם סקורר כמו וויט מעדיף שהקבוצה תעבוד עבורו. נושא הקליעה משלוש היה פרמטר קריטי בהפסדים של מכבי עד כה. הבעיה היתה לא באחוזים (או לא רק בהם), אלא בעיקר במספר הזריקות הנמוך שמכבי לקחה מהטווח הזה. קבוצה עם קו אחורי עם פוטנציאל גדול כל כך, חייבת לדעת לנצל אותו. אם מכבי לא תמצא דרך להכניס את הקלעים שלה למשחק, היא תאבד לא רק אותם, אלא גם את האופי וסגנון המשחק שהיא מעוניינת להכתיב.
פורסם במקור במכביפאנס