צעד קטן לשנה חדשה ספטמבר 28, 2008
מאת ilankap ב : כללי , trackbackבגילוי לב יוצא דופן, בחר השבוע הכתב הצבאי של ערוץ 10, אלון בן דוד, לצאת בפניה מיוחדת אל עמיתיו בתקשורת. הפניה נעשתה במסגרת התוכנית “שישי” של עופר שלח ורביב דרוקר. בן דוד הביט למצלמה, וסיפר את מה שרובנו מתקשים להבין. “הפער בין מה שמדווח על ידינו (העיתונאים) לבין מה שאתם תופסים כמציאות הוא עצום”, טען והוסיף: “אנחנו יודעים שהמצב לא כל כך נורא, אבל חוטאים שוב ושוב בדרמת יתר בדיווחים שלנו. שכחנו שהמטרה שלנו היא לדווח, לא לקדם סרטי אימה”. למה אני מספר לכם את כל זה? כי דבריו של בן דוד, יכולים להיות מתורגמים כמעט מילה במילה לגבי תקשורת הספורט שלנו.
נסו להזכר כמה פעמים בשנה האחרונה הייתם עדים לכותרות ענק בצבע אדום, ל”חשיפות בלעדית”, לטורי דעה חריפים, שחלקם הגדול סוטה לחלוטין מכל פרופורציה אמיתית. הספורט הישראלי מסוקר בצורה כה אגרסיבית וקשה, עד שבמקרים רבים שוכחים שמדובר בפעילות מהנה, בידורית. רבות כבר דובר על הנטייה המוגזמת לצבוע כותרות של לפני משחק בצבעי אדום, ומילים בומבסטיות כגון: “מלחמה” או “קרב”. בסה”כ כלי התקשורת עושים את עבודתם בעצם יצירת ה”הייפ” למשחק, אבל יחד עם זאת הם תורמים (לא יוצרים, זאת חכמה קטנה מאד להפיל את התיק הזה על התקשורת) לשורה של גורמים אחרים כמו: מתח יתר בין מחנות אוהדים או לחץ יתר על מאמנים ושחקנים.
הגורמים הללו מביאים אותנו בסופו של יום, למצב בו הספורט בישראל נמצא. כולם מזלזלים בו, אנשים איכותיים בורחים ממנו כמו מאש, האצטדיונים הם מוקד לאלימות, ורמת הספורט נמוכה מאד. כפי שהזכרתי קודם, זוהי חכמה מאד קטנה לתלות בתקשורת את האשמה המרכזית למצב הזה. התקשורת לא אחראית לניהול הספורט הלוקה שלנו או למתקנים הירודים שלו, אבל היא כן תורמת רצינית ליחס שהספורט במדינת ישראל מקבל. תפקידה של התקשורת הוא לחשוף את עוולות העסקנים, את השופטים והשחקנים המושחתים (אם ישנם כאלה), זוהי חובתה בדיוק כשם שזו חובתה לדווח לנו על סכנות לבטחון המדינה. החטא הגדול הוא בנטייה שלה ליצור סנסציות, גם כשאין ממש כאלה.
התחושה הכללית שנוצרה בשנים האחרונות היא ששום דבר כבר אינו מובן מאליו. כל ביקורת נושאת בתוכה אינטרס זה או אחר, כל מאמר דעה, כל כותרת מחמיאה או לא מחמיאה, תלויות לא פעם ביחסים בין הכתב/גוף התקשורת לבין נושא הכתבה. כיאה לגוף שתפקידו לחשוף עוולות, על האנשים שעומדים בראש תקשורת הספורט שלנו מוטלת החובה להביט גם קצת על עצמם. לשאול האם הרדיפה הבלתי פוסקת של מאמנים או שופטים מסייעת לספורט שלנו. לשאול האם חוסר הסבלנות והיד המהירה על ההדק, לא גורמים לכך שגם באצטדיונים לא סופרים יותר עד עשר. מעל הכל צריכה להגיע השאלה: האם באמצעות הביקורת שלנו, אנחנו לא מנציחים את מצבו של הספורט הישראלי?
אז לקראת השנה החדשה, הנה הצעה לכל אנשי התקשורת שהזדמנו לבלוג הצנוע הזה. בואו נקטין קצת את הפונט, נערוך למילים רכות יותר את הטור, נשאל את עצמנו שוב האם הביקורת שלנו אינה נובעת מאינטרס אישי. אם נעשה את כל אלה, אולי בשנה הקרובה יהיו קצת פחות פרשיות, קצת פחות רפש. אולי המאמנים ה”פחדנים”, יבינו שהפסד הוא לא סוף העולם, ויאפשרו לנו לראות משחקים אטרקטיביים יותר. אולי הקהל באצטדיון יבין שאחרי הכל, המטרה היא לבלות שעתיים של כיף, ולא להגיע למלחמה. לא הכל תלוי בנו כמובן, אבל כל מהלך גדול מתחיל בצעד אחד קטן.
שתהיה לנו שנה נהדרת
חג שמח
תגובות»
אמן ויקבלו עצתך…
שנה טובה!
אתה כותב יפה אבל הצבעים של מכבי לא יפים!
(יאללה בית”ר)
צודק ואני מקווה שליברפול תיקח את כל התאריים האפשריים יאלה ליברפול והמנהיג גרארד ואל ניניו פרננדו טורס