1929 ספטמבר 17, 2008
מאת אור בליימן ב : כדורגל אירופאי, כללי , הוסף תגובה24 באוקטובר 1929, יום חמישי השחור - כך כונה היום שבו הבורסה בניו-יורק נפלה. המוני בני אדם תלו תקוות בבורסה, והשקיעו סכומי עתק בה בציפייה שהמניות יעלו ויכניסו כסף רב וקל. בנקים ברחבי אמריקה נתנו הלוואות ועודדו אנשים להשקיע בבורסה, עת הנפילה הגדולה מאות אלפים נשארו ללא כל. ההמשך היה ידוע - השפל הגדול היכה בארה”ב אחרי התמוטטות הבורסה ואמריקה חזרה לעצמה רק לאחר מלחמת העולם השנייה.
המפולות האחרונות בבורסה מכות אף בכדורגל - בליגה האנגלית הבכירה למשל.
שימו לב, בפעם הראשונה מזה מזה 16 שנים (הפעם האחרונה היתה במאה הקודמת בשנת 1992) ששתי קבוצות עולות לשחק אחת מול השנייה ללא ספונסר ראשי. כך זה קרה במשחק בין ווסט האם יונייטד לבין ווסט ברומיץ’ אלביון במסגרת המחזור הרביעי בליגה האנגלית, שנגמר אגב בתוצאה 3-2 לזכות ווסט ברום בבית משער מנצח של כריס ברונט.
(מכסים את החסות - הבאגיז נגד הפטישים)
מוזר היה לראות קבוצה שעולה למגרש, במקרה הזה ווסט האם, עם חולצה עליה תפור טלאי שמכסה את הלוגו של XL מבית XLLG, או במילים אחרות XL Leisure Group, קבוצת הפנאי XL שהיא אחת מחברות הטיולים הגדולות שפועלות, או ליתר דיוק פעלו בבריטניה לפני שהכריזה על פשיטת רגל עקב הקריסה הגדולה.
רק כדי להיות בעיניינים, קבוצות גדולות בעולם כגון מנצ’סטר, ארסנל, ריאל מדריד וכו’ יכולות להגיע לסכומים אדירים של 20 מיליון יורו לעונה בשביל חסות בעוד שקבוצות אמצע טבלה ומטה מסתפקות בסכומים קטנים בהרבה, תלוי באיזו ליגה הם משחקים. בארץ, למשל, נותני החסות משלמים סכום של 500-800 אלף דולר “בלבד”, ובאנגלייה - החסות לקבוצה היא מהיקרות ביותר בעולם בממוצע. במקרה של ווסט האם - היא חתמה על הסכם עם חברת הטיולים XL על חוזה ל-3 שנים כאשר בכל עונה היא היתה אמורה לקבל מהם 2.5 מיליון פאונד שהם בערך 3 מיליון ומאה חמישים אלף יורו. בליגות הללו, החסות מממנת בין חמישית לרבע מהתקציב השנתי של הקבוצה.
לפני כשנה נחתמה עסקת החסות של מנצ’סטר יונייטד בשווי כללי של 56 וחצי מיליון פאונד (80 מיליון יורו אם תרצו). כעת, ענקית הביטוח AIG האמריקאית, הספונסרית הראשית של מנצ’סטר יונייטד, קורסת. המניות של החברה צנחו ביום האחרון ב-40%, במובנים כלכליים הדבר הוא חורבן טוטאלי. הממשל האמריקאי כיסה על כל ההפסדים שלה והזרים 85 מיליארד דולארים בשביל לרכוש 80% מהחברה. במנצ’סטר, הבעלים גלאזר אומר: “עסקים כרגיל במועדון” ומוסיף: “מנצ’סטר יונייטד מבוססים כלכלית, לא הושפענו כלל מהמצב”. ויש למנצ’סטר על מה להיות רגועים, החשיפה הבינלאומית תבטיח לה עיסקה חדשה, גם אם העיסקה הנוכחית תקרוס. הדבר המצחיק, כך טוענים מומחים כלכליים, זה העובדה שמנצ’סטר, אם עיסקת החסות תתבטל, עלולה להרוויח עוד הרבה יותר מחסויות בעקבות האהדה שלה בקרב אנשי המזרח התיכון או אסיה.
(מנצ’סטר והחסות - המצב יכול רק להשתפר)
מי שצריכות לחשוש מהמצב הנוכחי הן הקבוצות הקטנות בליגות באירופה. המשבר הנוכחי יכול לפתוח פער עצום בין הקבוצות הגדולות גם ככה לבין הקבוצות היותר צנועות. שחקנים פחות איכותיים ילכו לקבוצות הללו בעוד ששחקנים יותר איכותיים יוכלו לעבור לקבוצות עם הכסף והן הקבוצות הבכירות שיוכלו להרשות את אותם השחקנים. הדבר לא אומר שהקבוצות ישחקו בלי חסות, רק יקבלו מעט יותר כסף, מצב ריאלי לחלוטין.
בעונה הקודמת גם אסטון וילה וגם ווסט האם פתחו את העונה ללא חסות עד לאמצע העונה, ורק אז מצאו ספונסרית ראוייה. בווסט ברומיץ’ מקווים שמצב יוכל להסתיים במהרה עם חסות ראויה, והרבה לפני אמצע העונה, המצב שם לא כל כך מזהיר כרגע ממש כמו אצל היריבה שלהם מהמחזור האחרון - ווסט האם.
פנדל המריבה ספטמבר 16, 2008
מאת אור בליימן ב : כדורגל ישראלי, כללי , הוסף תגובהעונה שעברה היתה עונה קטסטרופלית מבחינת בועטי הכדורים מהנקודה הלבנה בליגת העל. במחזור השני העונה בליגה המקומית שלנו נשרקו לא פחות מ-6 פנדלים, 4 הלכו לרשת בשני משחקים ו-2 הלכו למקומות אחרים בשני משחקים אחרים. 4 שערים מתוך ה-11 שראינו המחזור היו, כאמור, בבעיטות עונשין מהנקודה ואם להוציא את המשחק של מכבי נתניה שנראתה יותר טוב מבשבועות האחרונים, נשארנו בשאר המשחקים עם 3 שערים תוך כדי משחק בלבד, ושני משחקי עונה מאופסים ומשעממים.
באירופה, אם הספקתם לשים לב, בעיטת הפנדל הפכה להיות איזשהו טרנד. אותם שחקנים הבועטים את הכדור הם או השחקנים הותיקים בקבוצה, זו שהקבוצה יקרה להם או הכוכבים הבלתי מעורערים של הקבוצה - כבר משהו הרבה מעבר ליכולת בעיטה, יותר בעלות בית במועדון ובמגרש בכלל.
כך מסי וכריסטיאנו רונאלדו הצעירים ממשיכים לקחת את הפנדלים בקבוצותיהן, ולמישהו יש בכלל ספק ששחקנים אחרים לא יכולים לקחת את אותו הכדור ולהבקיע, אפילו בשקט נפשי גדול יותר? רונאלדו הספיק כבר להחמיץ פנדלים ביונייטד (ועוד אחד בגמר ליגת האלופות שכבר הספיקו לשכוח כי יש גביע). אפילו רונאלדיניו הגדול הרבה, בתקופת הזוהר שלו בבארסה, להחמיץ מהנקודה הלבנה - זה לא מנע מהם לקחת את הפנדל הבא.
(כריסטיאנו רונאלדו מציג - הנקודה הלבנה)
מישהו חושב שזה לא יכול להצליח גם פה?
גם בארצנו יכולים לאמץ את השיטה הזו, ניקח למשל את בית”ר. האוהדים יודעים בדיוק מי השחקן הצעיר הטוב במועדון שבא מבית וצופים לו עתיד מזהיר אולי גם באירופה - אבירם ברוכיאן. אני חושב שעטר יעשה נכון אם יעביר סופית את האחריות, ואפילו יותר מזה - את הפריבילגיה למספר 8 הצעיר שלו. מלבד העובדה שדבר קטן שכזה יכול להקנות לו את הידיעה שהוא בעל הבית והרבה מונח על כתפיו, אף אחד גם לא יאכל אותו אם הוא יחמיץ, כי גם הקהל וגם הבעלים יודעים שהוא השחקן בין החשובים (אם לא החשוב ביותר) במועדון ובמגרש. שמעון גרשון היה לוקח את הפנדלים בהפועל, שם הוא היה בעל הבית. בבית”ר - הוא חולייה חשובה, אבל לא בעל הבית.
גם במכבי חיפה אפשר לתת לרפאלוב, שמקווים שזו תהיה עונת הפריצה שלו, את האחריות. גם למאור בוזגלו, לגילי ורמוט וכן הלאה.
(אבירם ברוכיאן - תנו לו את הבעלות המלאה)
מה שמחזיר אותנו לעיסוק אחר - הפנדל של גרשון. לפני שאגע בעניין זה חשוב לי לציין שאנשים נוטים להסחף יותר מדי אחרי זרמים, והזרם הנוכחי של הביקורת על גרשון ושוכחים ששמעון הוא בין הבלמים הטובים בארץ, תקופת השפל הנוכחית של בית”ר התחילה בגלל מספר סיבות וגורמים, אחת מהסיבות הללו היא עצם העובדה שגרשון לא שיחק בבית”ר וההגנה שלה היתה מאוד לא יציבה.
הפנדלים של גרשון הפכו ליותר צפויים עם השנים, עוד בימים שהיה בועט אותם למרכז השער. בעת שלקח את הפנדל, היתה אווירה של החמצה בטוחה, מאיפה היא הגיעה?
גרשון הוא מקצוען, הוא ימשיך בקבוצה וכנראה יחזור ליציבות שלו. הוא כבר ראה מעמדים של נבחרת, אבל בכל אופן אני מחזיק בדעה קטנה שעכשיו, שהוא כבר בוגר ועשה הרבה בכדורגל הישראלי, הוא יכול להראות לכולם שהסטיגמה של רודף בצע שדבקה לו עת המעבר לבית”ר יכולה להשתנות. שהבעלים שמשלמים לך את הכסף יוצאים תקיף נגדך אפשר לארוז את החפצים ולעבור לכל קבוצה בארץ, מלבד הפועל ומכבי תל אביב.
מחשבה קטנה בצד הדרך, כנראה שלא באמת תקרה כי גם עטר יודע שגרשון הוא השחקן החשוב בחולייה האחורית של בית”ר ולעולם לא ישחררו, בטח שלא עכשיו שבית”ר צריכה יציבות יותר מתמיד בעונות האחרונות - מפנימים וממשיכים הלאה, מקצוענים אמיתיים.
סינדרלת השכנים ספטמבר 15, 2008
מאת אור בליימן ב : כדורגל אירופאי, כללי, ליגת האלופות , הוסף תגובההדשא של השכן ירוק יותר, ובמקרה הזה הדשא של השכן בליגת האלופות.
אם נעזוב לרגע את הביצה המקומית שלנו ונלך לא כל כך רחוק בגלובוס לאי שכן, שעשה לנו לא פעם ולא פעמיים צרות במשחקים בינלאומיים, נוכל למצוא שם קבוצה שתשחק העונה במסגרת הכי גדולה באירופה - ליגת האלופות.
ואכן, מהעיר החבויה בחול -פמגוסטה (הידועה גם בשמה היווני אמוכוסטוס) הממוקמת בצידו המזרחי של האי (והיא כיום תחת המרות התורכית על הצד הצפוני של האי מאז העלייה התורכית בשנת 1974), בערך 20 דקות נסיעה מנמל התעופה הבינלאומי של לרקנה, עולה הקבוצה אנורתסיס - האלופה הטרייה של הליגה הקפריסאית.
האלופה הקפריסאית, אל תתבלבלו, משחקת את משחקי הבית שלה באיצטדיון על שמו של אנתוניס פאפאדופולוס הממוקם בעיר לרקנה המסוגל להכיל עשרת אלפים צופים. קודם לכן, הקבוצה היתה מבוססת באיצטדיון ג’יאסאי מעיר המקור של הקבוצה, אך מאז המשטר התורכי על צפון האי, כאמור, נדדה הקבוצה בין שלל איצטדיונים המפוזרים בחלקו התחתון של האי עד להשלמת בנייתו של האיצטדיון הנוכחי בשנת 1984.
את הקבוצה מאמן המגן הבינלאומי לשעבר של נבחרת גאורגיה - טמורי קצבאיה. רבים זוכרים את ימיו היפים בסוף המאה ה-20 בניוקאסל, טרם הגיע אליה מאתונה. אל אתונה הוא עבר מאותה אנורתסיס אותה הוא מאמן היום, ובשלהי הקריירה שלו כשחקן פעיל, לאחר ששיחק בקבוצת דאנדי הסקוטית, שב בשנת 2002 לקבוצה הקפריסאית וקיבל על עצמו את משרת השחקן-מאמן לפני שקודם להיות מאמן העל של הקבוצה, יחד עם תפקידו כשחקן. הוא שיחק בקבוצה עד לפני עונותיים והודיע על פרישתו ממשחק פעיל. לפני שפרש הוא הצליח סוף כל סוף להניח את ידיו על האליפות של קפריסין בשנת 2005 וזכה לתשואות הקהל המקומי המעריץ אותו.
עונה שעברה היתה עונה טובה מאוד מבחינת המועדון, הם זכו באליפות ה-13 במספר של המועדון עם פער של לא פחות מ-11 נקודות מהיריבה לליגה אפועל ניקוסיה. הקבוצה לא הפסידה משחק אחד במהלך כל העונה, האליפות היתה כבר בכיס שלושה מחזורים לסיום. לוקאס סוסין - החלוץ הפולני הגבוה המצטיין של הקבוצה סיים כמלך שערי העונה עם 16 כיבושים.
(סוסין - סקורר לא קטן)
הקבוצה העפילה לסיבוב הראשון במוקדמות ליגת האלופות מול פיוניק מארמניה וניצחה אותה בתוצאה 1-0 במשחק הבית המוקדם משער בפנדל של החלוץ הותיק ניקולאוס פרואוסוס היווני. בגומלין ב-ירבן, בירת ארמניה, ניצחה פמגוסטה בתוצאה 2-0 משערים של ציטיישבילי, החלוץ בן ה-29 מגאורגיה ועוד שער של פרואוסוס לקראת סיום המשחק.
כעבור שבוע ניתקלה הקבוצה הקפריסאית ביריבה קשה יותר בדמותה של ראפיד וינה. המשחק הראשון התקיים בקפריסין - הקשר סקופליטיס, רכש חדש הקיץ במועדון שהובא מאנתרומיתוס היוונית מאתונה, כבש במחצית הראשונה כנגד מהלך המשחק, לפחות במחצית הראשונה, מה שנתן לאנורתסיס מוטיבציה להמשך.
סוסין, במשחק מצויין, כבש בין רגלי השוער סמוך מאוד לפתיחה המחצית השנייה וחתם גם את הניצחון 3-0 בתוספת הזמן של המשחק כאשר כבש גול דומה לראשון. משחק החוץ שהתקיים כעבור שבוע נפתח בצורה מושלמת מבחינת הקפריסאים - הקשר הצרפתי וינסנט לבן, שהתחיל דרכו בנאנט, כבש בדקה ה-13 של המשחק וחייב את וינה לתת לא פחות מ-5 שערים כדי לעבור לשלב הבא. פמגוסטה נחו על זרי הדפנה במהלך כל המשחק ואיפשרו להופר בדקה ה-22, ומאירהופר עם צמד מהיר בדקה ה-63 וה-68 לחזור למשחק עם תקווה קטנה אך ללא הועיל - אנורתסיס עולה לשלב השלישי.
(סדריק בארדון - אתמול בבני יהודה, היום בליגת האלופות)
בשלב הזה חיכתה לה הקבוצה אולימפיאקוס היוונית. אולימפיאקוס, עם שחקנים כמו דודו ו-דיוגו מברזיל, ראול בראבו הספרדי המדרידאי לשעבר, קובאצ’ביץ’, בלושי וניקופולידיס היא קבוצה שכבר בנתה לעצמה מסורת של הגעה לשלב הבתים - מינימום - בליגת האלופות. כל הדברים הללו לא הטרידו את הקפריסאים שלמיני דרבי היווני הזה עלו ללא רגשי נחיתות ונתנו תצוגה סוחפת במשחק הראשון בבית. המגן וסיליס טורוסידיס מאולימפיאקוס כבש שער עצמי אומלל עם פתיחת המשחק לאחר הרמה של סוסין מהאגף הימני בדקה ה-4 לפני שסוסין המצויין הבקיע בעצמו בדקה ה-17 עם נגיחה מצויינת מתוך הרחבה. מיטרוגלו מאולימפיאקוס קיבל הזדמנות פז לצמק את התוצאה ולכבוש שער חוץ חשוב מאוד, אך החמיץ פנדל בדקה ה-80 ואחרי זה ראה את לבן משלים את החגיגה עם שער בדקה ה-85.
משחק החוץ התנהל בצורה משכנעת מצד הקפריסאים, כל הקבוצה תרמה לחלק ההגנתית ולבן כמעט ועוד כבש במחצית הראשונה אחרי בישול מצויין של סדריק בורדון, מיודענו מבני יהודה עד לא מזמן. היוונים הכעוסים החלו ללחוץ על הדוושה, המאמן ולורדה הספרדי המאמן את היוונים ערך מספר שינויים טקטיים ובלושי הצליח לבסוף לכבוש בדקה ה-54. מאז ועד הסיום היוונים פשוט ישבו על השער של אנורתסיס , אבל השוער האלבני הבינלאומי אריאן בקאי נתן משחק גדול ומנע מהיוונים לחזור למשחק.
השחקנים והאוהדים שעשו את דרכם מערבה ליוון חגגו רבות את העלייה ההיסטורית והראשונה של קבוצה קפריסאית אי פעם לליגת האלופות, אך כמו כולם הם ידעו כי הם יהיו לא יותר מסינדרלה בשלב הבתים של ליגת האלופות, ואכן ההגרלה זימנה להם את אינטר הגדולה עם המיוחד מוריניו מאחורי הקווים ושחקנים כמו קיבו, מייקון ואיברהימוביץ’ בצד השני של הקווים, ורדר ברמן הגרמנית עם המאמן שאאף ודייגו הברזילאי הגדול ועוד מיני דרבי יווני והפעם עם היוונייה הגדולה השנייה - פנתינאיקוס, שאוהדיה הפכו למעריצים לא קטנים של הקבוצה הצנועה מפמנגוסטה אחרי שהדיחה את יריבתם השנואה מהמפעל.
נכון להיום, אנורתסיס ממוקמת במקום הראשון בליגה הקפריסאית עם שני ניצחונות בשני משחקים. הקבוצה נראית מצויין ולא ספגה שער אחד בשני משחקי הליגה שקיימה. את המשחק האחרון היא ניצחה 1-0 את קטקופיה בחוץ משער מאוחר של סוסין.
ועם כך, עם כל החיבה שלי לקבוצות הקטנות בליגת האלופות אשמור גם פינה חמה בלב לגברת הדגולה (או הסניורה ווצ’יאה ביוונית) לצד באטה בוריסוב.
(האוור מולה מוחמד - מסינדרלה לסינדרלה)
ועוד מילה קטנה על שחקן מסויים שעוד בטח תשמעו עליו בהמשך הטורניר - האוור מולה מוחמד העיראקי. בשנת 2007 הוא היה אחד מהברגים החשובים בנבחרתו העיראקית וכבש בשלב הבתים של הטורניר את שער המהפך מול אוסטרליה. לאחר מכן, עימו ועם שאר חברי הנבחרת - עיראק, הסינדרלה של הטורניר, זכתה בגביע בפעם הראשונה בהיסטוריה שלה בגמר מותח מול ערב הסעודית.
הניצחון על ראפיד בבית
http://www.youtube.com/watch?v=b3He95z6JSo
הניצחון על אולימפיאקוס בבית
http://www.youtube.com/watch?v=-Jovkzlwn6M
אוי ברצלונה ברצלונה ספטמבר 14, 2008
מאת אור בליימן ב : כדורגל ספרדי, כללי , תגובה אחת עד כהימים לא קלים עוברים על אוהדי הקבוצה הקטלונית והמאמן פפ גוארדיולה. לאחר איוורור הסגל, שיחרור הותיקים, קניית החדשים והשלמת המערך עם קידום הצעירים, היה נדמה כי זורם אוויר חדש בכיוון האוינגודה דיאגונל, הדרך הראשית החוצה את ברצלונה ומובילה לקאמפ נואו, איצטדיונה הביתי.
שושלת רונאלדיניו תמה סופית הקיץ.
2006 היתה שנת החגיגה של ברצלונה. לאחר עונה קודמת מוצלחת עם אליפות, לאחר 6 שנים עקרות, וביסוס מעמדו של רונאלדיניו כפרש המוביל את הליגיון הקטלוני (ועוד כמה משחקים זכורים כמו המותחן מול צ’לסי), הגיעה העונה המופלאה והשיא של הדור ההוא - בארסה שטה לאליפות שנייה ברציפות וזכתה בגביע הנכסף של ליגת האלופות לאחר 14 שנים ותור הזהב של תחילת שנות ה-90 עם אותו הגוארדיולה המאמן כיום בצד השני של הקווים, סטויצ’קוב, קומאן, זוביזרטה ויוזביו. הכל היה ורוד מבחינת הכחולים סגולים, החגיגות היו בעיצומן. שהמסיבה תמה הגיעו השנים הרעות - הקטלונים הודחו מכל מסגרת גדולה אפשרית, רק בכדי לראות את הבלאנקוס בסוף העונה זוכים בתואר. רייקארד מתח ביקורת גדולה מאוד על כוכביו ועל יכולתם הירודה, הביקורת התמקדה רבות סביב רונאלדיניו ואטו, היה ניתן להרגיש כי חייב להתבצע שינוי כלשהו.
העונה הקודמת חתמה בעצם על השינוי המתבקש - רונאלדיניו נפצע, החיוך המפורסם החל להעלם ואיתו גם הלהבה הקבוצתית שהובילה את הקבוצה לפסגת אירופה. בארסה הודחה בחצאי הגמר של הגביע הספרדי על ידי ולנסיה, הזוכה המאכזבת בליגה של אותה העונה וליגת האלופות על ידי השדים האדומים, הזוכה הלא מאכזבת של אותה העונה עם דאבל מצויין. לאחר ההפסד המביש לריאל מדריד, האלופים בשנית, 4-1 - מחליט יושב הראש חואן לאפורטה כי המאמן רייקארד לא ימשיך עוד עונה בקבוצה מקטלוניה.
ואכן, הקיץ הזה התפרק הדור הגדול של רונאלדיניו סופית כאשר רייקארד עוזב את עמדת המאמן ובמקומו מוקפץ מקבוצת המילואים של ברצלונה פפ גוארדיולה כדי לתפוס את המקום. דקו עוזב לצ’לסי, תוראם פורש ממשחק פעיל וזאמברוטה לוקח את רונאלדיניו והם עוברים לאיטליה לשחק במדי מילאן.
(דקו עם המדים החדשים - הדור של רונאלדיניו התפזר בין כל קבוצות אירופה)
לקבוצה מגיעים בקול גדול השחקנים שאמורים לעשות את השינוי הגדול. המגן הברזילאי המצויין דני אלבס וסיידו קייטה מסביליה, אלכסנדר חלב מארסנל וקסרס מויאריאל. הכל היה נראה ורוד במשחקי האימון, אפילו גודיונסן כבש. המשחק הראשון במסגרת מחייבת בבית נגמר בתוצאה משכנעת מאוד, 4-0 על ויסלה קראקוב מיודענו עם תצוגה תכליתית של הקמרוני סמואל אטו עם צמד שערים ועוד דיברו על כך שהוא היה עתיד לעזוב את הקבוצה אך גוארדיולה לא הסכים לכך והבטיח לאטו שהוא יהיה חלק אינטגרלי מבארסה העונה.
לאחר מכן הגיעה נורת האזהרה הראשונה, משחק החוץ בגומלין מול ויסלה הסתיים בהפסד מר לקטלונים 1-0 משער קלבר. היכולת הלא משכנעת נמשכה גם בליגה, וכאשר כולם מצפים מבארסה המחודשת לקרוע רשתות במשחק הליגה הראשון, הגיעה נומנסיה הצנועה וניצחה 1-0 בביתה משער של מריו. השחקנים קיבלו הפסקה מן הקבוצות וחזרו לנבחרת לאחר קיץ מתיש בו זכתה הנבחרת הספרדית בתואר. אמש, חזרו השחקנים לכר הדשא לאיצטדיונם הביתי במטרה אחת ברורה - להשיג ניצחון ראשון מול סאנטנדר לעיני הקהל הביתי.
אלכסנדר חלב נפגע ונטש במחצית הראשונה המשעממת שהסתיימה ב-0-0 מאכזב. מסי, שחזר עם הזהב האולימפי לא מזמן, כבש את השער לזכות בארסה בפנדל שלקח בדקה ה-71 ששיחרר אנחת רווחה בקרב האוהדים הקטלונים ביציע, אך החגיגות נמשכו בדיוק שש דקות עד השיוויון של ראסינג ושל פריירה בדקה ה-77. סאנטנדר היו אגרסיביים מאוד במשחק ושיחקו בלי רגשי נחיתות, לחובתם נשלפו לא פחות משבעה כרטיסים צהובים במהלך המשחק.
(מסי - מה יהיה?)
האוהדים לא נשארו חייבים לקבוצתם הלא משכנעת והניפו מטפחות לבנות המסמלות כניעה כאות מחאה ביציעים. השחקנים ירדו כפופי ראש מהמגרש וינסו לחפש את הניצחון הראשון שלהם במשחק הליגה הבא מול גיחון, שעשתה חיים קשים ביותר לסביליה בחוץ עד אשר נכנעה לה 4-3.
כימיה קבוצתית?
בארסה המתחדשת אולי זקוקה למעט אוויר ועוד מעט שקט כדי להתחבר מחדש עם הסגל שהתגבש במהלך הקיץ. יש להם שחקנים מספיק טובים כדי לתפוס מקום טוב בצמרת, אך המאמן הוא חדש והוא מנסה להחדיר לשחקנים שיטה חדשה - משהו שלאף אוהד בארסה אין סבלנות אליו, לא אחרי עונותיים עקרות מתארים גדולים.
עייפות מצטברת?
אין זה סוד שרבים משחקני בארסה הם שחקני נבחרת. הספרדים עברו קיץ מתיש מאוד עד לזכייה בתואר ועוד המשחקים הראשונים בקמפיין מוקדמות גביע העולם בדרום אפריקה בודאי שלא הקלו עליהם. מסי היה שותף בכיר בנבחרתו עד גיל 23 באולימפיאדה וזכה אף הוא לקיץ מתיש עד לזכייה בתואר האולימפי. בארסה נראית כבדה ועייפה במשחקיה האחרונים בליגה, גם מסי נאלץ לפתוח היום על הספסל. בברצלונה לא רוצים להעמיס על הכוכב שלהם משקל יתר.
מסי, ראוי להוביל קבוצה?
הכל מהכל נאמר על הפנומן הארגנטינאי הצעיר - מהירות, טכניקה, מסירה, כידרור, הבקעה ומה בעצם לא? אך בהחלט נראה כי חסר לו את מה שהיה לרונאלדיניו בשיאו, ובעצם גם שדעך משיאו - היכולת לסחוף אחריו קבוצה שלמה. רונאלדיניו היה המראה של בארסה. שהוא חייך ושיחק עם אהבה, גם בארסה חייכה ושיחקה עם אהבה. כל אוהדי העולם, שהם במקרה לא מדרידאים או אספניולים, היה כיף לצפות באותה הקבוצה הקטלונית. כדורגל שמח, כדורגל קיצבי - הכל מתחבר לסימפונית הכדורגל. שהחיוך ירד והמשחק היה יותר מאולץ, כך גם בארסה נראתה בעונות האחרונות. בארסה איבדה את החן.
ברצלונה לא לבד -
גם ריאל מדריד פתחה בצורה לא כל כך חלקה את הליגה עם הפסד לחתולה השחורה שלהם לה קורוניה. הערב תהיה להם ההזדמנות לתקן את אשר קרה במחזור הראשון . יחד איתם אתלטיקו מדריד הפסידה אמש 2-1 לוידוליד המפתיעה. גם באיטליה הגדולות לא מרשימות. רומא רחוקה מאוד מלשכנע - אחרי תיקו במשחק הראשון מול נאפולי, הגיע היום ההפסד הראשון מול פאלרמו בתוצאה 3-1 בחוץ. מילאן עם הפסד 2-1 לבולוניה בבית תנסה היום לתקן את הפתיחה הגרועה מול גנואה. אינטר לעומת כולן מציגה יכולת לא משכנעת אך צוברת אט אט נקודות והיא במקום הראשון נכון לעכשיו עם 4 נקודות מתוך 6 אפשריות.
(דודו דהאן מאמן הכח עמידר רמת-גן. העולות החדשות והסינדרלות בכל אירופה נראות לא רע בכלל בינתיים)
ומה יהיה עם בארסה? אפשר להרגיש שמשהו יקרה בקבוצה אם היא לא תצליח להרשים מול ליסבון בליגת האלופות בבית ביום שלישי וגיחון בחוץ בראשון בעוד שבוע.
האוהדים משוועים כבר לחזור ליום שהיה להם את השם ובכל העולם כבר ידעו - בארסה, בארסה, בארסה.
“בייבי דרוגבה” נוחת בתל אביב ספטמבר 12, 2008
מאת אור בליימן ב : גביע אופ"א, כדורגל צרפתי, כללי , 2תגובותבעוד פחות משבוע עתידה הפועל תל אביב לפגוש במכשול האחרון שלה בדרך לשלב הבתים של גביע אופ”א, היריבה - סייט אטיין. הקבוצה המזרח צרפתית הזו, השוכנת מספר קילומטרים בודדים מליון, פתחה את הליגה שלה בצורה רעה ביותר. במחזור הפתיחה היא הפסידה לולנסיאן, העולה מלפני עונותיים, 1-0 - לאחר מכן הגיע הניצחון הראשון על סושו בבית 2-1, שהיה מלווה בשני הפסדים צורמים 1-0 בחוץ ללה מאן ובבית מול לליון.
נכון להיום הקבוצה ממוקמת במקום ה-18, מתחת לקו האדום, כאשר משני השערים שכבשה העונה, אחד מהם היה בפנדל מרגליו של פיינדונו, החלוץ מגינאה, והוא נכבש אחרי השער של בלייס מטוידי, הקשר הצעיר בן ה-21 שמשחק בנבחרת הצעירה של צרפת.
הירוקים, כך מכנים את הקבוצה, בראשותו של המאמן לורן רוסי - כוכב העבר של הקבוצה, לא נשארו אדישים למצבם העגום בליגה, ועוד הספיקו להחתים מליל את החלוץ הבלגי העולה קווין מיראלס בן ה-20 שעוד הספיק לשחק בבייג’ין הקיץ באולימפיאדה במדי האולימפית של בלגיה בריצה שעשו עד חצי הגמר.
הצרפתים רוצים לשכוח מהר מאוד את ההתחלה הרעה שלהם בליגה, ואיזה מקום טוב יותר לעשות זאת מאשר באירופה? בקבוצה מחכים גם בקוצר רוח שהאס הגדול ביותר שלהם בחוד ההתקפה יכנס לכושר, וזו בעצם תהיה פריצת הדרך, העונה הגדולה שלו בדרך לאירופה ולקבוצה בכירה יותר.
ואומנם, בעוד ששחקנים כמו אילן הברזילאי, פאייט המקומי, טאבלרידיס היווני ופאולו מצ’אדו הפורטוגלי (שהושאל העונה מפורטו) יתפסו את מקומם על כר הדשא בבלומפילד, סביר להניח שעימם יעלה ויבוא השחקן המקומי האהוב באפטימבי גומיז, באפה כפי שהמקומיים אוהבים לקרוא לו או התג שהדביקו לו - דרוגבה החדש.
(מצאו את ההבדלים - גומיז, דרוגבה החדש)
גומיז בן ה-23 הוא תוצר מקומי של סייט אטיין, הוא נולד בפרבר של טולון, עיירת נמל דרום מזרח צרפתית, להורים מהגרים מסנגל. הוא מתנשא לגובה של 1.85 מטרים ובנוי כמו חלוץ המטרה הקלאסי - גבוה וחזק. אך הוא לא זכה לכינויו “היורש של דרוגבה” רק בגלל נתוניו הפיזיים המרשימים, אם מסתכלים בתמונתו, אפשר לראות דימיון גדול בינו לבין דרוגבה.
החלוץ החסון ביסס את מעמדו בקבוצה לפני שתי עונות. הוא כבש עשרה שערים בשלושים משחקים בעונה ההיא והפך ליקיר האוהדים המקומיים. בעונה החולפת, מלבד העובדה ששותף ב-34 משחקי ליגה עם מאזן טוב של 16 שערים, הוא עשה גם את ההתקדמות בזירה הבינלאומית כאשר נבחר ע”י ריימונד דומנייק, המאמן הלאומי, לסגל הטריקולור וכל זאת בכדי להחליף את חלוץ הרחבות הצרפתי המצויין דויד טרזגה שנזנח.
במשחק האימון לקראת יורו 2008 בשוויץ ואוסטריה גומיז השכיל לעשות מעשה שלא נעשה מאז ימיו של זידאן בנבחרת - הוא הבקיע צמד שערים בבכורתו בנבחרת וכל זאת תוך 25 דקות בלבד במחצית השנייה מול אקואדור. הרבה נוטים להאמין כי חלוצים גבוהים וכבדים יותר לוקים בטכניקה אישית, אך אם פיטר קראוץ’ מסוגל לכבוש במספרת, גם גומיז יודע, וכך עשה זאת בשערו השני באותו משחק. ניקולס אנלקה הרים כדור מצד ימין מתוך הרחבה, וגומיז בהתעופפות אדירה, כבש בחצי מספרת - שער ענק.
לדומנייק הספיקו המראות הללו בכדי לקבוע כי גומיז בכושר טוב, ועל כך העדיפו על פני סיסה ולקחו עימו ליורו. ביורו הוא עלה למשחק מול רומניה, ונקלע לחולשה הכללית הצרפתית באותו הקמפיין.
(גומיז משקיף על הכדור שעושה את דרכו לשער של אקואדור - גול ענק)
ואומנם, אנשים רבים ברחובות צרפת מחייכים יום יום במחשבה ורודה על החוד העתידי שמחכה לנבחרת הטריקולור - קארים בנזמה, חאתם בן ארפה, סאמיר נאסרי וכנראה שגם גומיז יחברו יחדיו.
ועוד הקיץ הזה - קווין קיגן, לפני שהתפטר, רצה להביא את גומיז לניוקאסל. אך הוא לא היה היחיד שרצה לשים את ידיו על החלוץ החזק הזה - גם גארי מגסון, המנג’ר של הטרוטרס מבולטון שאף להביאו לקבוצה. שכל הספקולציות נגמרו, והעשן התפזר, גומיז נשאר בסופו של דבר בצרפת לעוד עונה בסייט אטיין. גומיז שואף שזו תהיה עונתו האחרונה בצרפת, והוא יוכל להתקדם לקבוצה אחרת. הוא לא שולל את אנגלייה, אך החלום הגדול שלו לפי דבריו הוא מעבר אפשרי לאיטליה.
את העונה הנוכחית הוא פתח בכושר רע, כמו יתר שחקני המועדון. הירוקים מגמגמים מאוד בליגה, והפועל תל אביב יכולה לחייך שכן המועדון הזה הפסיד את כל משחקיו בחוץ. לפי הסטטיסטיקה, כל ההפסדים של סייט אטיין הסתיימו בתוצאה 1-0, תוצאה שבהפועל יכולים להיות מרוצים עימה. לעומת זאת, כדאי מאוד לאדומים לשים לב למספר 18 הירוק, הוא חולם על איטליה ורוצה לחזור לכושרו הטוב.
(טופוזקוב, יצליח להתמודד עם הפיזיות של “בייבי דרוגבה”?)
ועם כך, אם לא יקרו דברים בלתי צפויים בעליל, דרוגבה החדש יעלה לכר הדשא בבלומפילד המחודש בעוד פחות משבוע ימים. טופוזקוב, באדיר וגוטמן - לטיפולכם.
והנה לכם הופעת הבכורה המוצלחת של גומיז במדי הטריקולור מול אקואדור:
http://www.youtube.com/watch?v=zHJgPZvjBWw
תחליף ראוי ספטמבר 11, 2008
מאת אור בליימן ב : כללי, מונדיאל 2010, נבחרת ישראל , הוסף תגובהבהמשך ישיר לשבוע הקודם בקמפיין מוקדמות אליפות העולם 2010, היו אלה המחליפים שהביאו לשינוי הגדול והתפניתי בנבחרת ישראל בכדורגל. לדאבונינו הרב, גם ברדה וגם בן סהר וגם קולואטי נמנעו מלשחק במשחק הזה, והכל מדברים שוליים. הראשון מקילקול קיבה והשני מצינור ניקוז מים עת שעוד שיחק, קולואטי היה פצוע מבעוד מועד, וכך נשארנו עם חלוץ בודד ופחות מהיר וטכני במגרש ובן שושן אחד קר מחוצה לו.
אין ספק כי הניצחון הוא חשוב, ומוכיח שאכן יש לנבחרת אופי. הנבחרת הגיעה למשחק כפייבוריטית גמורה וחטפה שער אחרי שלושים וקצת שניות. לחזור לעניינים במשחק חוץ כה קשה מול נבחרת לוחמנית במגרש ביתי קשה כשלה, ועוד הכל במחצית הראשונה, ראוי לשבח גדול מאוד. טוב לדעת שהשחקנים נלחמים בשיניים ורואים את המטרה שלהם מול העיניים אם בדקה ה-90 ואם במשחק חוץ בפיגור מוקדם.
שאפו ענק לדרור קשטן שגם לא היסס להוציא את קוז’וקין החלש במחצית הראשונה ולהכניס במקומו את סבן המנוסה יותר שלמזלו הטוב ניצח לנו את המשחק. בכלל, ההגנה, להוציא את אווט היום, עשו לנו הרבה שקט נפשי. קינן במשחק טוב וגם בן חיים במשחק טוב להוציא טעות אחת עם החזרת הכדור הלא מוצלחת לכיוון אווט ומחצית שנייה פושרת יותר, אולי בגלל פציעה.
(סלים טועמה - שרף שטחים ללא הפסקה)
נראה שהמולדובים הגיעו מוכנים מאוד למשחק, והרבו לתקוף מהאגף של קוז’וקין במחצית הראשונה. חרב הפיפיות שלנו פעלה כנגדנו, וספגנו שער הישר מהאגף ההוא ונראה היה ששמואל פשוט לא מסתדר עם הקשר המולדובי המצויין סובורוב. אם איזושהי קבוצה בארץ מחפשת חיזוק זר לאגף, הוא נראה כחיזוק מצויין.
מה עוד שעטר אוהב לעבוד עם צעירים ולקדם אותם, קוז’וקין לא צריך לדאוג יותר מדי, בבית”ר הוא ישתלב אם ימשיך לעבוד קשה ולהוכיח את עצמו.
שני דברים העיבו על השימחה שלי המשחק הזה והם ראשונה - איבודי הכדור הסתמיים הנובעים ממסירות שאמורות להיות פשוטות - פס על הקרקע, משהו שעובדים עליו עם נערים שלומדים את עקרונות המשחק, משהו שאתה מצפה משחקנים ברמה נבחרת לעשות בצורה אוטומטית. שנייה - חוסר סדר ואירגון משווע, מאין פאניקה על כלום. במצב שבו רואים את בן חיים משמש כשחקן כנף שפורץ לכיוון המרכז כדי להגיע לניסיון בעיטה לשער (משהו שמצפים שבניון יעשה), או את טועמה יורד לרחבה ובולם שם עם גלישה שחקן יריב.
אני מצפה משחקנים ותיקים יותר כמו בניון או בן חיים או אווט לקחת מנהיגות ולגעור במי שצריך. אין סיבה להיכנס לפאניקה כה אסטרונומית. בניון כנראה היה עסוק בלהיות חלש היום ולאבד כדורים. אין צורך ליפות את זה, צריכים לקרוא לילד בשמו. הקישור שלנו כולו עבד קשה מאוד ובישל פעמיים ודאג להחזיר אותנו למשחק מחצית ראשונה אבל היה לא מדויק והפסיד כדורים רבים במסירות שלא מחוייבות מן המציאות, דגש על המחצית השנייה.
טל בן חיים יודע ואומר את זה בגלוי, ביכולת כזאת לא נעלה למונדיאל. חייבים להשתפר כי נראינו היום לא טוב, וזה נכון.
אם רוצים לחפש זהב בכל החול הזה שאכלנו וירקנו עד לשריקת הסיום של הספרדי, אפשר לשבח את סלים טועמה על מפגן אדיר של נחישות. הבחור מסטאנדרד שרף שטחים באגף שמאל שלו וניסה והשתדל ללא הרף. עלה להתקפה, ירד להגנה ואם נקבל אותו בכושר כזה גם במשחקים הבאים, אפשר לסמן ווי על האגף הזה.
גם מאור בוזגלו במשחק ראשון חשוב בישל פעמיים ועל זה מגיעים לו שבחים רבים. כמנגד הוא גם הרבה לאבד כדורים ולקח פעמים רבות החלטות לא נכונות (עוד כידרור מיותר או ניסיונות בעיטה שנבלמו בהגנה במקום מסירה לשחקן פנוי), ועל זה יש מקום לשיפור.
(תמיר כהן - הרבה נחישות ומאמץ, פחות דיוק. העיקר הניצחון)
דבר אחד חורה לי מאוד בהקשר לשחקנים, נראה כי באמת אין לנו תחליף ראוי לאלברמן לנבחרת, אף אחד אפילו לא מתקרב לרמה שהוא מסוגל להציג. אלברמן הוא מנוע, הוא משוכה ליריבים והוא מדויק. אוחיון הוא הטוב ביותר שיש לנו להציע כיום, אבל הוא לא טוב כגל אלברמן וכיאל בדרך להיות כזה, לפחות מבחינת פוטנציאל, אבל כרגע הוא לא מנוסה.
מה עשינו שנה שלמה?
אולי בחודש הקרוב, עד למשחקים הבאים, נוכל לעבוד ביסודיות על החסרונות שלא עבדנו עליהם במשך השנה הזו. אולי גם הליגה שתכנס לקצב תכניס עימה את השחקנים לכושר טוב יותר.
משחק הבא דוידוביץ’ יהיה מוכרח לפתוח בשער. מבחינתי, שני השוערים הללו ברמה גבוהה מאוד ותמיד העדפתי את אווט בשער כי הוא שיחק ברמה גבוהה ביותר והיא הליגה הספרדית. כיום, אווט לא משחק סדיר ולאט לאט רואים זאת בשטח. הידיים פחות בטוחות וזה ימשיך כל עוד לא ישחק, ועוד חודש בלי משחק, דוידוביץ’ לא יהיה צריך אלא יהיה חייב לפתוח בשער.
עומר גולן הוא אדם מאוד סימפטי, הוא גם יודע לכבוש יופי מתוך הרחבה או מהגבהות לרחבה, אבל במשחק הנבחרת הייתי מעדיף לראות מישהו מהיר יותר וחזק יותר שכל הזמן בתנועה.
שראיתי לראשונה את בן סהר בנבחרת הבוגרת (וגם הצעירה) התלהבתי מאוד. בן סהר היה תמיד, אבל תמיד בתנועה, עם הכדור או בלעדיו. לא האמנתי שיש שחקן ישראלי שבאמת מסוגל לעשות את זה. זה מה שמחנכים באנגלייה, בלי זה אתה לא חלוץ, וכך זה נראה בשטח ובנבחרת. כמה קיוויתי שבן סהר יבקיע היום ויבסס את מקומו כחלוץ המוביל בקמפיין הזה, ורק חוסר מזל גדול ביותר מנע זאת ממנו.
ברדה, איזו התקדמות מרנינה הוא עשה. משחקן בינוני מינוס אצל חיפה, לשחקן מוביל בהפועל תל אביב לבין החלוצים הטובים ביותר המשחקים כיום בליגה הבלגית. הוא מהיר והוא כמו בן סהר כל הזמן בתנועה. גם כאן ירד לי החיוך מהפנים ששמעתי שהוא לא ישחק היום עקב מחלה.
שלושה חלוצים בכירים, ועומר גולן שעובד קשה אחד, ונשארנו עם האחרון בלבד במשחק הזה.
למשחק הבא חייבים לזמן את תמוז. עושה רושם שהוא בכושר מצויין, הוא גם מהיר וגם חזק ויודע לעבוד עם הגב אל השער, שחקן כמוהו היה חסר לנו מאוד היום במשחק. צריכים לזמן גם את שפונגין במקום קוז’וקין ואם קשטן אוהב לקדם צעירים מבטיחים אז כדאי מאוד לשקול את קידומם של רחמים צ’קול, עומרי קנדה, יובל אבידור ושכטר בהזדמנות הראשונה. בן דיין חייב לשחק באגף שמאל וקשטן יכול לבחור את זיו או סבן לאגף השני מימין.
(קשטן - הרוח החדשה החליפה את החמסה?)
החדשות הטובות והמפתיעות ביותר כנראה בשנה האחרונה מגיעות היישר משוויץ, נבחרת שלא השכלנו לנצח בבית. מסתבר שהניסוי שנערך שם אמש אכן יצר חור שחור שבלע את הנבחרת המקומית. נבחרת לוקסמבורג, הממוקמת במקום ה-152 בעולם, זו שאמורה לשפר את מאזן השערים כביכול של הנבחרות האחרות, ניצחה בחוץ את אותה שוויץ בתוצאה 2-1. ההישג הטוב ביותר שלהם מעולם.
יוון, לעומתם, נראית הרבה יותר קטלנית. במשחק טוב ניצחו 2-0 את לטביה בחוץ כשגקאס המצויין מלברקוזן כובש צמד. שחקן מאוד מסוכן החלוץ הזה, עם שלושה שערים בשני משחקים כבר בקמפיין הנוכחי.
יוון מובילה את הבית הזה עם 6 נקודות ואנחנו מזדנבים מאחוריהם עם 4.
אגב, שתי הבעיטות שלנו לשער של המולדובים לא התלבשו לשחקנים ובכל זאת נשקו לרשת בצורה כזו או אחרת, אולי זו הרוח החדשה שדחפה אותם לכיוון השער, אולי.
עם כל הצעיר שבדבר ספטמבר 9, 2008
מאת אור בליימן ב : כדורגל אירופאי, כללי, נבחרת ישראל , הוסף תגובהשישמור אותך האל ויגשים משאלתך, שתעשה בשביל אחר והוא למענך.
שתיגע בכל כוכב ותטפס על כל שלב - שתשאר צעיר לנצח.
שתגדל להיות צודק, שתדע לראות את האור ולמצוא את האמת בתוך החושך הגדול.
שתמיד תהיה חזק, אל תשחק את המשחק - שתשאר צעיר לנצח.
דור המאמנים התחלף בנבחרת הצעירה, אך נראה שהמסורת של גיא לוי נשארה והעפלנו בשנית למשחקי ההצלבה בהתמודדות לכרטיס לאליפות אירופה לנבחרות צעירות. נאלצנו לסמוך מעט על המזל, שכן לא הכל היה ברגלינו עם השריקה לסיום המשחק, למרות שסיימנו עם אותו מספר הנקודות יחד עם הגרמנים אשר התמודדו איתנו על ראשות הבית, ואכן, בזכות גדולה מאוד, זכינו לכרטיס אחד מבין 4 הסגניות הטובות ביותר.
המשחק עצמו הסתיים ב-0-0, מעט מאכזב מבחינתנו, עם קצת יותר ריכוז היינו יכולים להבקיע, ולא פעם אחת, מול הגרמנים החזקים - אבל לא נהיה חזירים, וגם שמגיעה מילה טובה נגיד אותה - כל הכבוד על ההישג המרשים. כיף לדעת שיש בימי שפל המגנים פה בארץ שני מגנים - טבעיים - פשוט מצויינים. שפונגין וצ’קול שהפתיע אותי בצורה גמורה. אם הם ימשיכו את קו ההתקדמות שלהם באופן כזה שאנו מייחלים לו, הם יאיישו בצורה קבועה את עמדות המגנים של הנבחרת הבוגרת בקביעות, לא הרחק מהיום הזה.
כרגיל, עולות השאלות הגדולות, למה נבחרת הנערים נראית כך ונבחרת הבוגרים נראית כך? למה השחקן הישראלי הצעיר מלא הכישרון נראה כך והשחקן הבוגר מלא הפוטנציאל לא מצליח לממש אותו?
לכל מי ששכח, גרמניה היא סגנית אלופת אירופה, שנייה רק לספרד, החל מהיורו האחרון. במדינה המרכז אירופאית הזו חיים למעלה מ-80 מיליון תושבים, בעוד שאנחנו נסתפק במספר הצנוע יותר של 7 מיליונים. רק בכדי לסבר את האוזן, בגרמניה לוקחים למעלה מ-6 מיליון איש חלק פעיל בכדורגל במדינה. 6 מיליון איש!
תמיד נהוג לומר שככל שמספר התושבים גדול יותר, מספר הכשרונות גדול יותר. הדבר אכן נשמע הגיוני, אך הוכחנו היום שעם פוטנציאל קטן יותר של כשרונות אפשר להרכיב קבוצה שווה בשווה גם כנגד מעצמת כדורגל כזו. העניין הוא שבסופו של יום 11 שחקנים יתמודדו עם 11 שחקנים, מכלל הפוטנציאלים שיש במדינה. וזו הנקודה שגם תענה לשאלה ששאלנו מקודם - מה עושים עם אותם כשרונות, לאן מכווינים אותם, איך מחנכים אותם - מה המוצר המוגמר.
בהנחה ושני אנשים קיבלו לידיהם גוש עץ איכותי, האחד החל לשייף אותו בצורה לא מקצועית, ללא כלים מתאימים וכן הלאה לעומת השני שבבעלותו מבעוד מועד כלים איכותיים לעיצוב וניסור - וכן הוא השתמש בהם והקנה לגוש העץ צורה משובחת יותר. למה הדבר דומה? כנראה שלשחקן הישראלי מול השחקן האירופאי.
באקדמיות ובמסלולים הבכירים לכדורגל מאירופה, מחנכים שחקנים מגיל צעיר על העקרונות הבסיסיים בכדורגל. שני דברים חשובים נוספים מרעיפים עליהם והם פיזיות ומהירות. אכן זה נשקף היום במשחק, השחקן הישראלי לא פחות טכני מהשחקן האירופאי הצעיר, אבל בפיזיות אנחנו נופלים מהם רבות. כך היו, למשל, למרכז ההגנה שלנו בעיות עם החלוצים והקשרים הגרמניים אך ורק בגלל נחיתות פיזית. לא נפלנו מהם בכל הקשור לטכניקה אפילו פעם אחת במשחק, ואם תשאלו אותי, גם היינו טובים מהם.
(רואש אבל עושה עבודה שקטה ונקייה - אושרי רואש, גאוות הפועל חיפה)
ואיפה מגיע השינוי הגדול? השחקן הישראלי הצעיר הוא בעל מוסר עבודה, עד נקודה מסוימת אם תשאלו אותי. השחקן הצעיר בעל החוזה הקטן רוצה להתקדם בקבוצתו אם במעמד ואם במשכורת, והנה, יש בשביל מה לעבוד קשה. כאשר השחקן הצעיר מתבגר אט אט ותופס את מקומו בהרכב ומקבל משכורת טובה, חלה אצלו העצירה הישראלית הידועה לשימצה. בליגה הישראלית הרדודה, יש משכורת, יש הרכב, יש עצירה בהתקדמות. הליגה שלנו איטית יותר, כבדה יותר, עצלה יותר מליגות בחו”ל, בשביל מה להשקיע ולהתקדם?
בכך, איבדנו את הפוטנציאל הכל כך חשוב לנו להמשך הדרך, כי יש לנו מעט יותר שיכולים לחפות על ההפסד הזה, ואולי מרוב מחסור, נאלץ להעלות לבוגרת מישהו שלא מימש את מלוא הפוטנציאל שלו וכך נראה בשטח.
אפשר לומר שההתעניינות הציבורית והלחץ הכללי והתיקשורתי בפרט קטן יותר על הנבחרת הצעירה, לבינתיים. הם שחקנים שגם כך משחקים באהבה שלמה למקצוע לפני ששוקעים בביצה הישראלית.
המאמנים לא פוחדים לעלות עם מערכים התקפיים ולשחק משוחרר יותר, למרות שבהגנה עדיין מצופפים כי חוששים מהיתרון הפיזי של היריבה, אולי בגלל שהלחץ מלהפסיד קטן יותר, לכן אפשר לעלות בכדי לנצח. באליפות אירופה הקודמת, שרמת הציפיות עלתה והרצון לא להפסיד גבר מאוד, נשארנו ללא כלום.
נקודה נוספת חשובה היא, חייבים לדעת מתי לעבור לשחק בחו”ל. טל בן חיים, יוסי בניון עשו את זה בזמנם הנכון, וגם גיא אסולין ובן סהר עשו את זה מבחינתם בזמן הנכון - ולהם צופן עתיד מזהיר.
אם אין כלים מספיק טובים ואיכותיים להתקדמות בארץ, חייבים לצאת לחו”ל. איתי שכטר, טוטו תמוז, רפאלוב, שפונגין, צ’קול וגם רואש. לכולם יש פוטנציאל גדול להפוך לשחקנים איכותיים, רק חייבים מסגרת איכותית בשביל זה.
ולא, סלחו לי, לא התמודדנו עם שחקנים אלמוניים. חצי מהסגל הגרמני משחק בקבוצותיהן בבונדסליגה, ונכון, יש כאלה המשחקים בליגה השנייה או רואים ספסל בליגה הראשונה, אבל זה לא שאצלנו אין כאלה…
טוני קרוס, חדירה, אוזיל, באק, רוזנטל הם שמות כל כך יותר גדולים בקנה מידה אירופאית מרואש, לויטה, מימון, כחלון וייני.
המסקנה לכל הצעירים הכישרוניים היא ברורה למדי - אל תעצרו את עצמכם בביצה הישראלית המאוד טובענית ונינוחה, מלכודת דבש אם תרצו. קחו את עצמכם ועברו לשחק בחו”ל, בכל הזדמנות אפילו לליגה מעט קטנה יותר כמו הבלגית. אל תשברו למנטליות שלנו ותמשיכו להתקדם בקבוצה אפילו אם קשה באימונים, למענכם וגם למען המולדת הצנועה שלנו.
ועד למשחק הערב של הבוגרת ומחזור הליגה בשבת, מתיאוס יאלץ אולי להתאים את עצמו לליגה שלנו יותר מאשר לנסות ולמשוך את הדור הבוגר יותר קדימה למשחק שלו, כי אנחנו רגילים לצאת יומיות ולבכות שקשה באימונים.
(לותר מתיאוס - קצת קשה אז בוכים)
הסינדרלה מבוריסוב ספטמבר 9, 2008
מאת אור בליימן ב : כדורגל אירופאי, כללי, ליגת האלופות , הוסף תגובהכמו בכל ליגת אלופות הבאה עלינו לטובה, יש את אותה הקבוצה המסתורית המגיעה מקצה נידח של אירופה הגדולה. קבוצה שהלשון מסתרבלת בהגיית השם שלה. קבוצה שיש סיכוי גדול יותר שנזכה בלוטו מאשר שנכיר שחקן שמשחק בה כיום. קבוצה שאם רואים את השם שלה מופיע ליד קבוצות כמו באיירן מינכן, ליון או מנצ’סטר יונייטד, רוצים שהיא תנצח מרוב סימפטייה.
קבוצה שהיא הסינדרלה שלנו.
הכירו את אפצ’ה באטה, או באטה בוריסוב, הסינדרלה הכי גדולה העונה בליגת האלופות.
נשמה. דבר שהכדורגל סבב מסביבו עד לפני עשור או שניים. שחקנים היו רצים אחרי הכדור ממחויבות ואהבה ולא בהכרח בגלל שמשלמים להם על כך. אולי אפשר לסכם בכך את המסע המופלא של הקבוצה החדשה והצנועה הזו מבלארוס במשך שלושה סיבובים ארוכים ומתישים של מוקדמות ליגת אלופות, עד לזכייה בכרטיס לבית המוות בו תפגוש למפגשים כפולים את יובנטוס וריאל מדריד הגדולות, ומעין דרבי מזרח אירופאי עם זניט, מחזיקת גביע אופ”א והסופר קאפ.
בוריסוב היא קבוצה מתחדשת, קבוצה עם שחקנים צעירים, קבוצה בעלת לב ונשמה גדולים, כזו שעובדת קשה מאוד. הקבוצה המקורית הוקמה בימי השלטון הסובייטי בשנת 1973 עד לפירוק ברית המועצות והספיקה לזכות בשלוש אליפויות בליגה ההיא. לאחר שבלארוס קיבלה את עצמאותה בשנת 1990, ולאחר הקמת הליגה הבלארוסית הרשמית בשנת 1992, הוקם המועדון מחדש בשנת 1996 בעזרתו של הבעלים אנטולי קפסקי בליגה השלישית בבלארוס.
תוך עונותיים טיפסה הקבוצה לליגה הבלארוסית הבכירה, ובעונתה הראשונה בליגה הבכירה סיימה כסגנית האלופה, באותה העונה בה האלופה היתה דניפר מהעיר מוגילב באליפות הראשונה שלה. סוף עידן השליטה הטוטאלית של דינאמו מינסק בליגה הבלארוסית באותה התקופה החל.
משנת 1999 הגיעו ההצלחות של בוריסוב בליגה. באותה שנה ניגלה לעיניי כל הכישרון בן ה-18 דאז אלכסנדר חלב, ששיחק בשורותיה לפני שעבר לשטוטגארט הגרמנית. בעזרתו, זכתה הקבוצה לראשונה בתולדותיה באליפות המדינה ופתחה את הדלת להצלחות נוספות מבחינת הקבוצה הצעירה שהגיעו בהמשך.הקבוצה המשיכה לגדל ולהשביח ולייצא שחקנים מצויינים (רבים מתוכם, כמו הבלם המבטיח איגור פיליפנקו או השוער הבינלאומי יורי ז’בנוב העדיפו את הכסף הגדול ועברו את הגבול לרוסיה) ולקחת אליפות ב-2002, דאבל היסטורי ב-2006 ועוד אליפות בעונה שעברה. המאמן שעשה מבחינתם את קפיצת המדרגה העונה באירופה הוא מאמן צעיר בן 31 העונה לשם ויקטור גונזרנקו ששיחק בבוריסוב בעודם זכו באליפות הראשונה שלהם לאחר שירש את השרביט הבכיר מהמאמנים הבכירים שבנו בדמותם את הקבוצה - יורי פונטוס ואיגור קריושנקו.
את העונה הנוכחית באירופה, פתחו במשחק ביתי מול ואלור ריקג’ויק האיסלנדית ולא התקשו עם ניצחון ביתי 2-0 מצמד של החלוץ הבלארוסי הבינלאומי גנאדי בליזניוק. גם את משחק החוץ, שהתקיים כעבור שבוע ויום, ניצחה הקבוצה בתוצאה 1-0 לאחר שהחלוץ איגור סטסביץ’ קבע 1-0 מהיר בדקה הראשונה של המשחק.
כעבור שבוע, עת שבית”ר ניצחה את הפולנים בביתה, התייצבה מול באטה הצנועה קבוצה חזקה בהרבה מין האיסלנדים - אנדרלכט. בשורותיה ניתן למצוא שחקנים כמו יאן פולק הצ’כי, בארט גור הקפטן הותיק והמגן ואן דאם הבלגים וגם את הכישרון הארגנטינאי הצעיר - ביגליה. במשחק החוץ השכילה בוריסוב לנצח 2-1, לאחר שנקלעה לפיגור 1-0 משער של ג’ילט. קריבץ בפנדל ונקייצ’יק קבעו את המהפך המדופלם ביום בו השוער ורמקו נתן משחק גדול. כעבור שבוע במשחק הבית נפרדו הקבוצות בתיקו 2-2, במשחק בו באטה לוקחת את ההובלות ואנדרלכט רק מצמצמת. בליזניוק ורודיאונוב כובשים למקומים בעוד שביגליה ופולק רק מצמצמים את התוצאה. הישג עצום עד כה לקבוצה הצנועה מבלארוס.
(גנדי בליזניוק, החוד של הבלארוסים)
אך לא די בכך מבחינת הבלארוסים, את המשחק הבא אירחה הקבוצה לבסקי מסופיה. המשחק כולו יזכר להצלת הפנדל של ורמקו השוער הבלארוסי המצויין לבעיטה של איבנוב, לצד הנגיחה של הבלם הצעיר רז’בסקי בדקה ה-60 לרשתה של הבולגרית שנתנו את הדחיפה האדירה לגומלין שבועיים לאחר מכן. זהו המשחק הטוב ביותר שנתן ורמקו בעונתו הנוכחית בקבוצה.
בגומלין הכל הלך קשה - בליזניוק ספג צהוב, הבקיע שער בנגיחה לאחר כדור חופשי, גדג’ב מסופיה הספיק להשוות בבעיטה אדירה מסף הרחבה לפני שהראשון הורחק בצהוב שני לקראת תום המחצית הראשונה. מאותו הרגע החלו הבלארוסים לסגת לכיוון שערם הם, מונעים מהבולגרים לחזור למשחק וכותבים ברגליהם הם את ההיסטוריה - הקבוצה הבלארוסית הצעירה עם שחקנים צעירים (גיל ממוצע בערך 24) עולה לראשונה בתולדות בלארוס לשלב הבתים של ליגת האלופות.
השחקנים והאוהדים חגגו ארוכות באורודסקי, האיצטדיון הביתי של הקבוצה. אך הסוף לא בזאת, זוהי רק ההתחלה מבחינתם במסעם הקסום בבמה המרכזית באירופה. ב-28 באוגוסט, אי שם במונאקו השקטה, שובצו הקבוצות אט אט לבתים של ליגת האלופות. בית ח’ הסתמן כבית המוות לאחר שליפה שלוש קבוצות - ריאל מדריד, יובנטוס וזניט סט. פטרסבורג. אחרונה חביבה נשלפה הקבוצה של בוריסוב. מעניין אם החווירו פנים או החסירו פעימה בין האוהדים, השחקנים ובעלי המקצוע כאשר ראו את שמם מוגרל יחדיו עם האריות האירופאים הללו.
ריאל עם 9 זכיות ועם מלך שערי הטורניר בכל הזמנים, יובה עם 2 זכיות יחד עם בופון, דל פיירו וטרזגה וגם זניט המחזיקה הטרייה של גביע אופ”א והסופר קאפ עם ז’יריאנוב, ראדימוב ופוגרבניאק, כולן וכולם יבקרו בבלארוס ויארחו את בוריסוב במשחקים כפולים במסגרת הבתים של ליגת האלופות, וטיפ קטן, כדאי לא לזלזל בצעירים מבאטה - עם 3 ניצחונות חוץ בשלבים המוקדמים, כדאי להזהר.
הליגה הבלארוסית בעיצומה, באטה מדורגת נכון להיום במקום השני עם 44 נקודות ומשחק חסר ואותה מקדימה רק ריפו ממינסק לה 45 נקודות לאחר 21 משחקים.
פינה שלמה שמורה בלב לקבוצה הצנועה והסימפטית הזו מבלארוס בעוד תיפגוש את הגדולות של אירופה.
אל באטה תחבור עוד סינדרלה בדמותה של אנורתוסיס פמגוסטה מקפריסין, גם היא עולה לראשונה בתולדות המדינה לשלב הבתים, אך היא כבר סיפור אחר לפעם אחרת.
המהפך המדהים מול אנדרלכט -
http://www.youtube.com/watch?v=r66poJIzu1Y&feature=related
התיקו מול אנדרלכט -
http://www.youtube.com/watch?v=zOag3LyLy08
משחק החוץ מול סופיה -
http://www.youtube.com/watch?v=J7jW7×5qKuw
משחק הבית מול סופיה -
http://www.youtube.com/watch?v=ALeX5y-8VXk
נבחרת בונה קבוצה ספטמבר 7, 2008
מאת אור בליימן ב : כללי, מונדיאל 2010, נבחרת ישראל , 2תגובותישראלי אוהב הרבה דברים, מוצרים בחינם למשל, וגם להתלונן - במיוחד שהוא משלם כסף על מוצר.
שהנבחרת משחקת, כל אדם בארץ אוהב להחליף את דרגות הרמטכ”ל שלו, ולהתפנות מניהול הצבא והמדינה לקבלת תעודת מאמן הנבחרת. וכן, שהעשן מתפזר מהמשחק, לתפוס את החרב או את היד המלטפת, ולהשתמש בה להנאתו הצרופה, כמובן שהדבר תלוי בתוצאה.
כך אולי פורקים את העול מעלינו, אם תירצו מאין סוג של כפרה, שכן אנו תמיד באים לאיצטדיון באיזושהי חוצפה ואמונה שאנחנו הטובים ביותר בעולם בכדורגל, ובדר”כ - מתבדים.
בתור אחד ששילם סכום כסף נכבד, אין סיבה להתנהל בצורה שונה. יש בתוכי סוג של נחמה, אבל ביקורת חריפה על התנהלות העניינים אמש.
מעל לכל דבר שאציין בהמשך כתיבתי, נושא אחד כואב לי במיוחד. משחק ראשון, קמפיין ראשון, תקוות חדשות ישנות ורק דבר אחד נשאר בבית - ההתלהבות של השחקנים. להגיע לנבחרת ולשחק בלי התלהבות ומחוייבות? זה כואב לי יותר מאשר כל דבר אחר. רק בניון דאג לדחוף את השחקנים פה ושם, וגם טל בן חיים דאג לתמוך בחבריו החשוכים. הבריטים מאוד חביבים אלינו, גם השאירו לנו נקודות בארץ בכדורסל וגם אימצו לנו את אותם השחקנים המהווים שלד בנבחרת, ברכותינו אליכם.
כעת, מי שמע על נבחרת הלוקחת שחקנים, בוחנת אותם ומוכיחה לקבוצות כי אולי יש בהם פוטנציאל ושווה להשתמש בהם?
כל אחד מאיתנו יכול להעלות מעין גיחוך קטן, שכן שחקן צריך לעבוד קשה מאוד בקבוצתו, להתקדם, לתפוס מקום בהרכב, לשמור על יציבות ואז להגיע לנבחרת וזה במידה והוא מרשים מיתר שחקני המדינה שצריכים לעשות בדיוק את אותו הדבר. כנראה בארץ לא שמעו על זה.
קוז’וקין, עמית בן שושן וחברים רבים וטובים אחרים כבר עברו בהרכב הראשון שלנו למרות שלא ראו דשא בליגה. בלי לראות דשא, לקפוץ ישר לזירה הבינלאומית זו מעין חרב פיפיות. מצד אחד הרצון העז להצליח, מצד שני החוסר ניסיון והרצון לעשות כמה שפחות טעויות. כיצד זה היה נראה אמש מבחינת קוז’וקין? לא עשה טעות שגרמה לשער או להתקפה מסוכנת, אבל גם לא עבר את החצי ומיהר להפטר מכדורים שהגיעו אליו לרגל.
(בן סהר - הבריטים הם עם נחמד ביותר)
אמש, ללא כרטיסים אדומים, המשחק החל כאשר עשרה התמודדו מול עשרה, בזמן שעומר גולן והאקן יקין לא תרמו כלל וכלל להתנהלות המשחק. ההבדל היחיד הוא שאותה רוח רפאים שוויצרית יודעת לקחת כדורים חופשיים, ותסריט פינלנד חזר לי מול העיניים. אבל היה הבדל בין פינלנד למשחק אמש - אנחנו עברנו לשחק במחצית השנייה ב-11 שחקנים, בעוד שהשוויצרים נשארו עד לדקה ה-75 בעשרה, עד אז כבר הספקנו להבקיע שער וללחוץ אותם בחזרה לשערם הם. ואיזה מזל שפריי וסנדרוס לא שיחקו. קופו היה כבד עד מאוד, עם החדות של פריי היינו סופגים במתפרצות השוויצריות, ואולי אם סנדרוס היה משחק היה יותר אירגון מבחינתם בהגנה בדקות הסיום של המשחק- אבל אלו כבר מים מתחת לגשר.
התפקוד של השחקנים במשחק אתמול היווה עוד סימן שאלה גדול. בניון לא שיחק אמש במרכז הקישור הקדמי, רק כאשר הבליח איזושהי גיחה למרכז המגרש הצלחנו לכבוש שער. רוב המשחק ניסינו לשלוח כדורים ארוכים, שעשו חיים קלים מאוד להגנה הגבוהה והחסונה של שוויץ. בסוף המשחק קיבלנו מעט שכל ושני כדורים על הקרקע מצאו את יעדם. הפלא ופלא, כדורגל עובד שמשחקים נכון, חבל שאי אפשר ליישם את זה מין ההתחלה.
עומר גולן היה אמור לשחק מעט מאחורי החלוץ, אך ברוב דקות המשחק עמד במרכז המגרש וניסה לשמש, בחוסר הצלחה משווע, כקשר. מין איידור גודיונסן השני. על זה עבדנו במשך שנה שלמה?
רוח חדשה, רוח ישנה - אלו הדברים שראינו אמש. השוויצרים נראו בדיוק כמו שציפינו שיראו - הגנה יציבה, קישור סביר והתקפה מחוספסת. הם עלו במערך צפוי, התנהלו בצורה צפוייה ורק אנחנו לא הצלחנו להפיק מכך תועלת. שני כדורים חופשיים, שני שערים. אלו דברים שעובדים עליהם באימונים ללא הרף, דברים שלא מצפים שיקרו במשחק לנבחרת, אולי לפני 15 שנה. ובכל זאת, יש סוג מסויים של אופי על השחקנים, עם כלהלחץ של הקהל והמשחק הראשון, לחזור לשיוויון דרמטי? חצי נחמה מתוקה.
הנבחרת השוויצרית של אמש, בלי הכוכבים פריי וסנדרוס, לא יותר גדולה מאיתנו. ממבט חטוף על המשחק של יוון, הם גם סבירים ביותר, ומה איתנו? אנחנו לא ברזיל אבל עם ציפיות כאלו. צריכים וחייבים להוציא את כל הנקודות משאר הנבחרות שמשחקות איתנו בבית, כי בבית הפנימי בין שלושת הגדולות אנחנו כבר בפיגור של שתי נקודות, אולי נמשיך לטפס בדירוג פיפ”א למקום הראשון בקצב הזה… אולי.
אז, מה אתם אומרים, לצחוק או לבכות אחרי ליל אמש? מאמן אחד ישראלי מרוצה מתיקו ביתי, מאמן שני אדום מאוכזב מתיקו חוץ.
מולדובה, שתארח אותנו ברביעי, הפסידה אמש ללטביה בבית 2-1. היא תבוא למשחק כחיה פצועה ותסרב להפסיד פעמיים בבית. משחק מסוכן מאוד, למרות שאנו טובים מהם בכל פינה ופינה במגרש. הדחיפההמסויימת שקיבלנו בדקות הסיום אתמול חייבת לבוא לידי ביטוי החל מהמשחק ביום רביעי, הבית הזה לא מאיים יתר על המידה כבתים האחרים בטורניר, מצד שני, אנחנו לא גדולים כמו שאנחנו מנסים להצטייר, ואולי גם לא קטנים כמו שאנחנו מנסים להצטייר, תקווה קטנה להמשך.
נכשלנו בהסברה? נבחרת ישראל מול נבחרת שוויץ ספטמבר 4, 2008
מאת אור בליימן ב : כללי, מונדיאל 2010, נבחרת ישראל , הוסף תגובהשורו הביטו וראו מן מחזה שכזה, צלחנו בהסברה. ישראל, חרף ההפסד המביש לפינלנד, טיפסה למקום ה-19 בעולם בדירוג הכללי של פיפ”א. הישג השיא שלנו אי פעם, טוב יותר מנבחרת שנות ה-2000 שלנו שכללה את ברקוביץ’, רביבו, נמני, אבוקסיס, מזרחי, בנין, בנאדו, חרזי ושות’. כיצד הפכנו את פיפ”א להיות חובבי ציון וכיצד ישראל מקדימה נבחרות כמו גאנה, מצרים, חוף השנהב, מקסיקו, שבדיה ואפילו דנמרק?
כנראה שאלו לא המדים החדשים שסידרו לנו את המיקום החדש, מסתבר שהריצות הסבירות שעשינו בשני הקמפיינים האחרונים, כרגיל ללא העלייה, שיפרו את מצבנו פלאים בדירוג. שוויץ, למשל, ירדה בדירוג עקב הפסדים שספגה, לאחר ששובצה אוטומטית ביורו האחרון. אם נצליח להמשיך במגמה הזו, נזכה להשתבץ לבית סביר יותר כנבחרת בדרג השני גם ליורו הבא, ואולי עם זאת נוכל גם לעשות עלייה היסטורית ליורו, אבל בואו לא נקדים את המאוחר.
בשבת הקרובה מצפה לנו המכשול הראשון, ואולי גם האחרון, בשאיפות שלנו לעלייה למונדיאל באפריקה.
אם להיות כנה, ביום רגיל אנחנו שווים מעט פחות משוויץ, אך ביום שבת זה לא יהיה יום רגיל.
מלבד העובדה שאנו מארחים אותם למשחק בבית, שם לא הפסדנו זמן רב (מלבד הפסד אחד מעיק לקרואטיה שסתם את הגולל לשאיפות שלנו ליורו האחרון), אפשר לומר כי תפסנו את שוויץ ברגע הכי פחות אידיאלי מבחינתם - שני השחקנים החשובים ביותר בנבחרת האדומה לא ישחקו, והם אלכסנדר פריי ופיליפ סנדרוס.
אם שואלים אותי, פריי הוא השחקן ממנו אני חושש, או יותר נכון חששתי ביותר נכון למשחק הזה. לשמחת דרור קשטן, הוא לא ישחק בשבת. פריי הוא מסוג הסקוררים שמוביל את הנבחרת שלו קדימה, כמו אדוארדו בקרואטיה או אפילו רובי קין באירלנד. גם סנדרוס, שעבר באחרונה למילאן, יכול היה להוות מכשול ענק בהגנה היציבה של שוויץ, אך איננו.
(אלכסנדר פריי, הוא לא יהיה שם, אנחנו כן)
במבט מלמעלה על ההרכב השוויצרי הפוטנציאלי, אפשר לומר כי הם בעלי הגנה יציבה, קישור סביר וחוד איטי ולוקה. נכון מאוד, תפסנו אותם כאשר הם מחוספסים מאוד מקדימה - זו האמת. שוויץ תעלה למשחק כאשר היא בבעיית חלוצים גדולה, גם החלוץ הצעיר שלהם דרדיוק נפצע ונטש את הנבחרת ובמקומו הובא שחקן ותיק נוסף בדמותו של לסטרינלי בן ה-32 מהליגה השוויצרית. לסטרינלי יחבור להאקן יקין בן ה-31 שעדיין לא שיחק משחק ליגה אחד בקבוצתו בקטר ובליס קופו בן ה-33, והם ביחד ישלימו את החוד החיוור של השוויצרים.
אך לא הכל ורוד מבחינתנו. לנבחרת שלנו יש מצוקת מגנים גדולה, בעוד שהשחקן החם ביותר של שוויץ הוא טרנקילו ברנטה מלברקוזן הגרמנית. ברנטה ידוע כשחקן טכני ומהיר מאוד באגף, והוא עתיד לעשות למגנים שלנו, יהיו אשר יהיו, כאב ראש גדול. השחקן ינצל כל חור בהגנה, ויוציא מתפרצות מהירות.
הנבחרת השוויצרית תכלול גם את ליכטיינר מלאציו, דג’ורו מארסנל ומאנין משטוטגארט בהגנה, יחד עם בהרמי מווסט האם והוגל מבאזל בקישור.
כל הסימנים מראים כי השוויצרים יאלצו לעלות במערך של 4-4-1-1, כאשר האקן יקין ישחק מתחת לקופו בחוד.
ומה איתנו? כאב ראש בשער, בעיית מגנים ומנגד שפע של חלוצים וקשרים בכושר טוב.
השאלה הגדולה ביותר היא מי יפתח בשער. ייתכן שקשטן ישמור אמונים לאווט ויתן לו לפתוח, אני עדיין מאמין שאפודת השוער הראשון חייבת להגיע לשחקן שמשחק שוטף. בימים רגילים אכן אווט אמור היה לקבל את אותה האפודה שכן הוא משחק ברמות גבוהות הרבה יותר מאשר דוידוביץ’, אך כיום דוידוביץ’ חייב לפתוח בשער. מעט מוזר שבנבחרת ישראל כיום יש “שלום קר” בין שני שחקנים. האם מקובל על הצוות המקצועי ששני השוערים הבכירים שלנו לא מדברים זה עם זה? איך אפשר לקרוא לאוהדים בלב שלם לבוא ולעודד את הנבחרת כי כולם ביחד כאשר מתחת לפני השטח לא באמת כולם ביחד?
נוכחנו לראות כי דוידוביץ’ שומר לעצמו הרבה בתוך הלב ואולי יפרוש במידה ולא יקבל את הסיפתח בשער, ואני מהרהר - אין זה מספיק כבוד ללבוש את מדי נבחרת ישראל? מה זה חשוב אם אתה שוער עשירי או בלם עשרים?
בהגנה יש לנו את בן חיים שמצא את עצמו בהרכב הפותח של קבוצה שאפתנית בפריימר ליג וסטרול שנמצא בכושר טוב בליגה הבלגית לאחר שעונה שלמה היה יציב במכבי נתניה. בעמדת המגנים אפשר לומר כי בן דיין נמצא בכושר טוב בדיוק בזמן, אולי היחיד במכבי נתניה שנראה טוב, וזה חשוב מאוד לנבחרת. אליו כנראה יחבור חברו לקבוצה קלמי סבן, למרות שלדעתי יואב זיו היה צריך לפתוח בעמדה הזו, או לחילופין היו צריכים להזמין את קנדה למשחק מול פינלנד ואז לתת לו את המפתחות בעמדה הימנית במידה וזיו יהיה רחוק מכושרו הטוב.
בקישור נוצרה בעיה, אלברמן נפצע. אין כיום ישראלי אחד שמתקרב ליכולת שהוא מספק בעמדה הכל כך חשובה במרכז המגרש. במידה ולא ישחק, כיאל כנראה יעלה במקומו וישחק לצד תמיר כהן שמפגין יכולות טובות מאוד בנבחרת. הנקודה הבאה החשובה ביותר היא - בניון חייב בכל תוקף לשחק במרכז הקישור הקדמי ולא באגף. שם הוא בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר. אנחנו צריכים יוסי טוב כמו שרק הוא יודע להיות מול שוויץ. באגפים יהיה אפשר לשים את ברדה, בוזגלו או טועמה כאשר חלוץ החוד יהיה כנראה קולואטי ובן סהר מחליפו.
הנבחרת צריכה, וכנראה תעלה במערך של 4-3-3, כנראה בהרכב הזה:
אווט (דוידוביץ’) - בן דיין, סטרול, בן חיים, סבן (זיו) - כהן, כיאל (אלברמן), בניון - ברדה, טועמה (בוזגלו) - קולאוטי.
יש לנו את כל הכלים לנצח את השוויצרים, ובדרך כלל ישראל פותחת מצויין קמפיינים שמשאירים טעם של עוד להמשך. על ההמשך לא נדבר, כי אולי הפעם… אולי…