הפיכה 2.0 נובמבר 20, 2008
מאת PavelNedved ב : התוכנייה, כדורסל , 6תגובותהתוכנייה: הפועל ירושלים מארחת את מכבי ת”א.
מזה ארבעים שנה מדינת הכדורסל הישראלי נשלטת על ידי רודן יחיד, מכבי ת”א. במהלך התקופה הזו, בוצעו שני ניסיונות הפיכת שלטונו של פרנקו: האחד, לפני 15 שנה על ידי הפועל גליל עליון, שלאחר עונת אליפות זוהרת אחת נשלחה בחזרה לעבודות הקטיף המפרכות ולעונות שחונות. הניסיון השני מתרחש בימינו אנו. עיר המחוז חולון הפעם נטלה את תפקיד צ’ה גווארה, כשזכתה בבכורה בעונה החולפת. גורל ניסיון ההפיכה ייקבע בעונה הנוכחית.
איבוד תואר האליפות היווה סטירת לחי מצלצלת עבור הוגו צ’אבז. קברניטי הספינה המטלטלת הבינו שאובדן תואר נוסף ישלים את האנרכיה, ובקיץ הקבוצה נבנתה כשלראשונה זה שנים הזירה המקומית היא המטרה הראשונה במעלה עבור הצהובים. מאז, מאו צה טונג מנסה בכל כוחו- ומצליח רק באופן חלקי, יש לומר- להחזיר את כושר ההרתעה שנשחק. התחנה הבאה במסלול הדריסה: מלחה, ירושלים.
המאהבת הלטינית
במידה מסוימת, משחק בין מכבי להפועל ירושלים נחשב בגדר מפגש הענקיות של הכדורסל בארץ. אם מכבי היא הרודן, ירושלים תמיד שאפה להיות האלטרנטיבה, המאהבת הלטינית של אוהדי הכדורסל. בשני העשורים האחרונים היא אמנם חיזקה את מעמדה כיריבה ראויה- שש פעמים היא זכתה בסגנות ועוד ארבע פעמים בגביע המדינה- אך גם מעמדה כשמעון פרס של הכדורסל מתחזק.
חשבו כמה מתסכל עבור הפועל ירושלים לראות קבוצות קטנות כמו גליל וחולון לוקחות אליפויות בהבלחות של רגע, בעוד שירושלים שנים מאיימת על התואר, נובחת אבל לא נושכת. ואין זמן טוב מזה לנשוך את מכבי, כשהיא פצועה, חבולה, מבולבלת, חלשה. בעונה הקודמת חולון ניצחה פעמיים את מכבי במה שהיה מעין הצהרת כוונות וגרם לרגליים של שחקני מכבי לשקשק מול חולוניה במאני-טיים. עכשיו תור ירושלים לגרום למכבי לשקשק. סיבו, גודס.
המשחק הנוכחי בין הקבוצות הוא מעין הצהרת כוונות עבור כל אחת מהקבוצות. עבור מכבי, שרוצה להבהיר היטב לפעילי הפיכת אוגוסט שגורבאצ’וב עדיין אוחז בהגה, ואילו ירושלים תרצה להעביר מסר משיריו של בן עירה, יהורם גאון: הנני כאן, והפעם כדי לקחת את התואר החשוב באמת.
אלון מזרחי היה אומר: ”אני לא מכיר קבוצה באירופה שיכולה לנצח את מכבי, אבל ירושלים ביום טוב יכולה לעשות את זה. נחכה בסובלנות”
ולקינוח: הגולה האיראני, הכפיל של גולדה וההוא עם הגבות
כדי שההפיכה תבעבע שוב, מה שצריך לקרות הוא כדקלמן: הבחור שהובא אחרי עונה בליגה האיראנית (עומאר סניד) ואחד מחברי משמרות המהפיכה של העונה הקודמת (הלוא הוא החולוני בדימוס מורן רוט) צריכים לתפוס יום טוב, כשמנגד השחקן שזכה בשש אליפויות מקומיות בעשור האחרון (מיודענו מרקוס בראון) וזה עם הגבות העשויות מדי (קרלוס ארויו. תבדקו), ישחקו כמו הסמל הצהוב שפרש לא מזמן (רגב פנאן כמובן). זה אמנם יאלץ את הכפיל של גולדה מאיר (שמעון מזרחי. שוב, תבדקו) להתחבר לפרוזאק, אבל הוא ייצא מזה.
