רגע, אז נגמרה הליגה? נובמבר 26, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי , הוסף תגובההזיכרון הספורטיבי הראשון שלי היה בגיל 6. חצי גמר פלייאוף ליגת הכדורסל 93′, גליל מול מכבי, משחק מס’ 5. אחותי הגדולה, שהתחנכה על ברכי מכבי, רצתה בניצחון הצהובים. אני, משום מה, בחרתי אחרת- בחרתי באנדרדוג באותו הערב, ובדיעבד לתמיד. על הקווים בגליל עמד אחד, פיני גרשון, מאמן צעיר, צבעוני ובעל אופי מרדני. איך הערב ההוא נגמר, כולנו יודעים. גם מה קרה לגרשון מאז, אנחנו יודעים- האנטי-מכביסט לשעבר חצה את הקווים. עכשיו הוא חוזר להציל את מכבי ולעזאזל איתו.
המון דיו נשפך בימים האחרונים (מספרים שמחיר של חבית דיו עלה פלאים בעקבות כך. רוצו לקנות) על חזרתו של המשיח, גם כן משיח, למכבי ת”א. לא מצאתי חסיד אחד ששאל את השאלה: האם ההגמוניה הצהובה חוזרת לרדות בליגת הכדורסל? רובם התייחסו לכך כאל עובדה מוגמרת: הליגה בכיס של מכבי. לגבי אירופה, נראה איך יזרום. גם הסקר שנערך באתר מראה שכ- 90% מאמינים שפיני יביא לפחות אליפות. זאת אומרת שהסל ההוא של דיקסון, קאמבק גמר הגביע המטורף משנה שעברה וההלי-הופ של באוורס העונה, נזרקים לארכיון? פעילי משמרות המהפיכה דוכאו במחי פנחס אחד? מכבי הולכת שוב להתעלל בקבוצות הליגה ובמושג תחרותיות?
אוהדי מכבי ת”א. יכולים לישון בשקט?
התשובה לשאלה הזו נקשרת בתשובה לשאלה אחרת: האם הבעיה היחידה של מכבי ת”א בשנתיים המגומגמות האחרונות הייתה המאמן. האם אלו ספאחיה, קטש ובירנבוים בלבד שאחראים על אובדן השליטה המוחלטת. לדעתי, לא. המצב נוצר מכמה גורמים: סכסוכי הנהלה פנימיים במכבי, התחזקות היריבות, החוק הרוסי וייסוד הפיינל פור. עם כל הכבוד לפיני, אלה גורמים שעדיין חיים, נושמים וקולעים- ואינם תחת שליטתו. לכן, עם כל אופוריית הצהובים שמשתוללת ביומיים האחרונים, הייתי ממליץ לחכות שנייה עם קשירת הכתרים.
פיני גרשון הביא עימו המון צבע בעיקר עבור כותרות העיתונים, כמו שיכולנו לראות כבר במסיבת העיתונאים הראשונה שלו אתמול. אך האם הוא גם קבר את הליגה בארץ, מבלי לעמוד על הקווים אפילו פעם אחת העונה? אני הייתי מחכה עם ההכרזה הזאת עוד קצת.
לדרבי חוק אחד משלו נובמבר 24, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי , 3תגובותהערב בשעה 20:50 אלון יפת ישים את המשרוקית בפה וייתן את האות לפתיחת הדרבי הגדול של תל אביב. כ-20,000 צופים יהיו בטירוף במגרש, ועוד מאות אלפי ייצמדו למקלטי הטלוויזיה. בואו ננסה לפרק למרכיבים את הדרבי, ולראות מה באמת נשאר ממנו.
נסתכל על המראה האמינה ביותר בכדורגל, שהקלישאה טוענת שאיננה משקרת: הטבלה. לפי הטבלה, זהו משחק בין מקום שישי (הפועל) ומקום שמיני (מכבי), כששתי הקבוצות רחוקות מרחק דו ספרתי מהמוליכות וגם מספיק רחוקות מהצמרת. ובכל מקרה, אנחנו אמנם בסיבוב הראשון של הליגה, אבל אתם ודאי לא תקראו לי מופרע אם אנחש: אף אחת מהקבוצות לא תיקח אליפות או תירד ליגה. לכן, מבחינת טבלאית, הדרבי הזה הוא משחק די משמים. אולי הקבוצה המנצחת תקבל זריקת מרץ לקראת המשך מבטיח- אבל רק אולי.
בואו נחפש משהו מסעיר במקום אחר: על המגרש. יקום האדם שיאמר שהדרבי הזה מצית לו את הדימיון, ואשלח לו הפנייה ישירה לבית החולים “גהה”. נכון, אמנם יהיו כמה שחקנים אטרקטיביים על המגרש: בוזגלו, ורמוט, יבואה, ישראלביץ’- אך אם אלו לא הצליחו להתעלות על עצמם עד עתה, קשה להאמין שדווקא תחת הלחץ של הדרבי הם ילהטטו. מי שמחפש כדורגל טוב, יפה, יחכה למחר, לליגת האלופות. אולי האמוציות ישפיעו על השחקנים שיתנו את המיטב ויספקו משחק דרמטי- אבל רק אולי.
נעבור למושגים אמורפיים יותר, רומנטיים יותר: יוקרה עירונית. אח, איזה כיף להסתובב בעיר בחזה נפוח, יא קאזה. לנצח את היריבה המושבעת ולרדת על אוהדיה עד שהורידים במרכז המצח יתפוצצו. אלא שבמתכונת הנוכחית של 11 משחקים בסיבוב, עוד שלושה חודשים יש דרבי נוסף. כס השלטון העירוני הילדותי נתפס לזמן מוגבל, מוגבל מאוד. תנו לי לנחש שגם שלושה חודשים של “שליטה” וירטואלית לגמרי בעיר וכמה ירידות על אוהדי היריבה לא גורמים לכזאת התרגשות סביב המשחק. אולי יש אוהדים שבאמת מצפים לזה, חולמים על זה- אבל גם זה יקרה רק בתנאי שהקבוצה הנכונה- הקבוצה שלהם- תנצח.
ובכל זאת, הדרבי מצטיין במישור אחד באופן קבוע. לדרבי יש חוק אחד, חוק ברזל שיתקיים בטוח והוא מתבטא בסרטון הבא:
מאז, לקובי מוסא יש מקום של כבוד בקרב אוהדי מכבי.
הקטטות בין מחנות האוהדים נקבעות שבועות מראש. מיטב האמל”ח נאסף כמו גם מיטב הגורילות. האוהדים מצפים לכך בקוצר רוח. עם שריקת הסיום ולפעמים לפני שריקת הפתיחה, נערים צהובים ואדומים רצים באמוק במטרה אחת: להרביץ. והתירוץ- אחד, יחיד ומספק במיוחד: הדרבי.
כך שמעבר לרומנטיקה שאופפת את הדרבי, יש לו חוק אחד בלבד: גם הפעם ילכו מכות. 30 עצורים, חמישה פצועים. לפחות.
שיהיה בכיף, תבלו.
בוקר טוב, ירושלים נובמבר 21, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורסל , 3תגובותבוקר טוב, אוהדי הפועל ירושלים. יש לי הרגשה שאני יודע על מה חלמתם אתמול בלילה. טימי באוורס התעופף במלחה כמו פיה, עומאר סניד רקד טוויסט מתחת לסלים ומורן רוט הטביע את הספינה הצהובה, זו שממילא שוקעת. החלום בוודאי הסתיים בדאנק של באוורס שנלקח הישר ממשחק האולסטארס. ובכן, יקיריי, יש לי חדשות בשבילכם: לא היה זה חלום, כי אם מציאות.
מברוק על הניצחון, אבל עכשיו, לעבודה. אחרי ההופעה אמש, ירושלים נושאת על גבה מטען כבד: המועמדת התורנית לנטול את האליפות ממכבי. להשקות את זרעי ההפיכה שנטעה חולון בשנה שעברה ולהפכם לעצים חזקים ובריאים. אתם יודעים מה, אם איך שמכבי נראתה אתמול, ואחרי אובדן האליפות בעונה הקודמת, אני מרשה לעצמי להתחצף לענק הצהוב ולהרהר בכך שירושלים היא המועמדת הבכירה לאליפות, לפחות כרגע. לא רק בגלל המשחק עצמו; בגלל שכבר מעל שנתיים מכבי היא חיקוי עלוב למכבי ששנאנו להכיר, ובעיקר, על אף שאין זה טיעון מספק- הגיע הזמן. הגיע זמן ירושלים.
ירושלים יכולה להתמודד עם המטען הכבד בשתי דרכים: האחת, כמו שהיא התמודדה איתו עד כה- הגיעה לשלבי ההכרעה והשפילה את עיניה מול מכבי, ראו דוגמא באובדן האליפות הדרמטי שתי שניות לסיום ב-2006; הדרך השנייה היא זו שבחרה חולון בעונה הקודמת: הסתכלה למכבי בלבן שבעיניים- לבן שהאדים אחרי אמש- ופשוט סטרה לה, ירקה עליה, ישר בפרצוף. זה בדיוק מה שעשה אתמול הקרקס הנודד של באוורס וסניד באמצעות הדאנקים המשפילים שייצרבו בזיכרון הקולקטיבי, ובעזרת כך שגם ב-20 הפרש ירושלים לא הורידה את הרגל מהגז עד ל-30 ההפרש, פער שאמנם שהצטמק עד הסיום- אך גם הוא כבר עמוק בתודעה. המסר היה חד, ברור וחד משמעי: האויב כבר לא מפחיד ולא מעניין אותנו רחמים.
התבוסה של מכבי אמש היא המשכה הטבעי של ההפסד המביך בגמר הגביע בעונה הקודמת וסל האליפות של דיקסון. המגמה כבר ברורה לכל, גם למכביסטים המובהקים ביותר. נראה לי שאני יודע היכן עוד עובר אותו קו, ואחרי שירושלים הפשיטה את הצהובים אתמול, אין לי בעיה ליישר מבט לקבוצה העלובה, הדלה שנותרה ממכבי ולהגיד זאת בקול רם: גם השנה התואר ינדוד מתל אביב. אם רק תאמינו.
הפיכה 2.0 נובמבר 20, 2008
מאת PavelNedved ב : התוכנייה, כדורסל , 6תגובותהתוכנייה: הפועל ירושלים מארחת את מכבי ת”א.
מזה ארבעים שנה מדינת הכדורסל הישראלי נשלטת על ידי רודן יחיד, מכבי ת”א. במהלך התקופה הזו, בוצעו שני ניסיונות הפיכת שלטונו של פרנקו: האחד, לפני 15 שנה על ידי הפועל גליל עליון, שלאחר עונת אליפות זוהרת אחת נשלחה בחזרה לעבודות הקטיף המפרכות ולעונות שחונות. הניסיון השני מתרחש בימינו אנו. עיר המחוז חולון הפעם נטלה את תפקיד צ’ה גווארה, כשזכתה בבכורה בעונה החולפת. גורל ניסיון ההפיכה ייקבע בעונה הנוכחית.
איבוד תואר האליפות היווה סטירת לחי מצלצלת עבור הוגו צ’אבז. קברניטי הספינה המטלטלת הבינו שאובדן תואר נוסף ישלים את האנרכיה, ובקיץ הקבוצה נבנתה כשלראשונה זה שנים הזירה המקומית היא המטרה הראשונה במעלה עבור הצהובים. מאז, מאו צה טונג מנסה בכל כוחו- ומצליח רק באופן חלקי, יש לומר- להחזיר את כושר ההרתעה שנשחק. התחנה הבאה במסלול הדריסה: מלחה, ירושלים.
המאהבת הלטינית
במידה מסוימת, משחק בין מכבי להפועל ירושלים נחשב בגדר מפגש הענקיות של הכדורסל בארץ. אם מכבי היא הרודן, ירושלים תמיד שאפה להיות האלטרנטיבה, המאהבת הלטינית של אוהדי הכדורסל. בשני העשורים האחרונים היא אמנם חיזקה את מעמדה כיריבה ראויה- שש פעמים היא זכתה בסגנות ועוד ארבע פעמים בגביע המדינה- אך גם מעמדה כשמעון פרס של הכדורסל מתחזק.
חשבו כמה מתסכל עבור הפועל ירושלים לראות קבוצות קטנות כמו גליל וחולון לוקחות אליפויות בהבלחות של רגע, בעוד שירושלים שנים מאיימת על התואר, נובחת אבל לא נושכת. ואין זמן טוב מזה לנשוך את מכבי, כשהיא פצועה, חבולה, מבולבלת, חלשה. בעונה הקודמת חולון ניצחה פעמיים את מכבי במה שהיה מעין הצהרת כוונות וגרם לרגליים של שחקני מכבי לשקשק מול חולוניה במאני-טיים. עכשיו תור ירושלים לגרום למכבי לשקשק. סיבו, גודס.
המשחק הנוכחי בין הקבוצות הוא מעין הצהרת כוונות עבור כל אחת מהקבוצות. עבור מכבי, שרוצה להבהיר היטב לפעילי הפיכת אוגוסט שגורבאצ’וב עדיין אוחז בהגה, ואילו ירושלים תרצה להעביר מסר משיריו של בן עירה, יהורם גאון: הנני כאן, והפעם כדי לקחת את התואר החשוב באמת.
אלון מזרחי היה אומר: ”אני לא מכיר קבוצה באירופה שיכולה לנצח את מכבי, אבל ירושלים ביום טוב יכולה לעשות את זה. נחכה בסובלנות”
ולקינוח: הגולה האיראני, הכפיל של גולדה וההוא עם הגבות
כדי שההפיכה תבעבע שוב, מה שצריך לקרות הוא כדקלמן: הבחור שהובא אחרי עונה בליגה האיראנית (עומאר סניד) ואחד מחברי משמרות המהפיכה של העונה הקודמת (הלוא הוא החולוני בדימוס מורן רוט) צריכים לתפוס יום טוב, כשמנגד השחקן שזכה בשש אליפויות מקומיות בעשור האחרון (מיודענו מרקוס בראון) וזה עם הגבות העשויות מדי (קרלוס ארויו. תבדקו), ישחקו כמו הסמל הצהוב שפרש לא מזמן (רגב פנאן כמובן). זה אמנם יאלץ את הכפיל של גולדה מאיר (שמעון מזרחי. שוב, תבדקו) להתחבר לפרוזאק, אבל הוא ייצא מזה.
זהו עוד יום בהיסטוריה של בית”ר ירושלים נובמבר 17, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי , 2תגובותזהו עוד יום בהיסטוריה של ההצגה הכי אטרקטיבית במדינה. כל מרכיב בהצגה עושה את תפקידו בזמנו שלו ובדרכו שלו- האוהדים עושים זאת במחוזות האלימות וליבוי יצרים, השחקנים עושים זאת במחוזות ההשפלה על כר הדשא, והבעלים עושה זאת בכותרות העיתונים. הכל עובד כמו שצריך, וההצגה עדיין אטרקטיבית.
זהו עוד יום בהיסטוריה של קבוצה שחיה תחת זכוכית מגדלת. שאור השמש חדר דרך זכוכית המגדלת ושרף את בעליה. שהתייחסות התקשורת צמאת הדם אליה היא כאל חיה מדממת, שיש ללגום בהנאה כל טיפת נוזל אדום שהיא משחררת. הכל עובד כמו שצריך, החיה ממשיכה לדמם ועדיין שותים את דמה בצמא.
זהו עוד יום בהיסטוריה של בעלי ממון שנכנסו לבית”ר. קובי בן גור וגד זאבי כבר ניסו להשיג פרסום וכוח באמצעות בית”ר ונכוו, ארקדי גאידמק שרד שלוש שנים עד שהתקרב יותר מדי לאש ונכווה גם הוא. גם הפעם האוהדים גרמו לכווייה, כשהוכיחו לשם שינוי שהם לא עדר של פילים טיפשים. הכל עובד כמו שצריך, וגם בעל הממון הזה יעזוב את הקבוצה.
זהו עוד יום של משחק עונה עבור בית”ר. הבלאגן בצמרת הקבוצה אולי השכיח קצת את העובדה שהקבוצה רחוקה מצמרת הטבלה, אבל שחקני בית”ר יעלו היום לתשעים דקות שהפסד בהם יחרוץ את גורל העונה. “טקס העברת הכתר” העיתונים יחגגו, ואוהדי בית”ר יחזרו הביתה עם פרצופים עגומים. הכל עובד כמו שצריך, למרות שהפעם הסוף לא נראה טוב.
זהו עוד יום של עננים שחורים באופק הבית”רי. שבו השחקנים מודאגים מחשבון הבנק המנופח ממילא שלהם והאוהדים מסרבים להפליג אחורה במחשבותיהם לימים בהם הכסף לא היה גדל לצד התפוזים. יום שבו המילים “התפרקות” ו”ירידת ליגה” נשמעים בהקשר של מי שהייתה עד לפני שלושה חודשים השליטה הבלתי מעורערת של הכדורגל בארץ. הכל עובד כמו שצריך, גם הפסימיסטים, וגם בית”ר עוד תחזור לימים יפים.
זהו בסך הכל עוד יום בהצגה הכי אטרקטיבית במדינה, שחיה תחת זכוכית מגדלת ושבעליה עומד לעזוב אותה ערב משחק העונה כשברקע עננים שחורים.
זהו בסך הכל עוד יום בהיסטוריה של בית”ר ירושלים.
יאללה בית”ר.
צגאי ירד למחתרת נובמבר 13, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי , 2תגובותממעמקים קראתי יה
תשעה מחזורים כבר מאחורינו, ובני סכנין סוגרת את הטבלה. ישבו מנהלי הקבוצה וחשבו: מה נעשה? נביא מאמן חדש. ועל מי ייפול הפור? אנחנו צריכים מישהו שנכשל בכל קבוצה אליה הגיע בשנים האחרונות, בארץ או בחו”ל. אה, ואם הוא יכול לגרור איתו קצת פרובוקציות ודברים שירגיעו את הקהל, כמו אלימות לדוגמא, זה יהיה נחמד. מממ.. יש לנו!! אייל לחמן. וכך, יערוך לחמן את הופעת הבכורה המחודשת על הקווים בסכנין בשבת, במה שקרוי בפי אוהדי הליגה “דרבי הערביות” מול הפועל.
כרוניקה של כישלון ידוע מראש
הקריירה של אייל לחמן בנויה משלושה עמודי טווח עיקריים: הגביע בסכנין, שכנראה ייזכר לו לעולמי עד, התלונות מפי שחקניו על אלימות והחברות לאברהם גרנט. שימו לב למסכת הכשלונות של לחמן שזיכתה אותו במינוי הנוכחי:
ב2005-2006 לא מצא קבוצה שחפצה בשירותיו. בעונה שאחריה אימן את הפועל פ”ת, אותה היכה נמרצות וגם הוריד ליגה לאחר 23 שנים רצופות בליגה העליונה. את העונה הקודמת החל בהפועל עכו והרים ידיים אחרי 14 מחזורים בלבד. חצי עונה חיכה לחמן להצעה מעניינת, עד שזו הגיעה להפתעתו, מהליגה בגאנה. מה אתם יודעים, יצא שמו של אייל בעולם. ארבעה חודשים של דשדוש בירכתי הטבלה הספיקו לאלופת גאנה כדי להיפרד מלחמן. הגענו לעונה הנוכחית. אריאל שיימן החליט להמר על לחמן. שישה שערים בתשעה משחקים ומקום שמיני הספיקו לשיימן כדי לרדת מתא הכבוד ישירות למגרש ולצרוח על המאמן. זה לא מה שמנע ממנו להציע לו תפקיד בכיר יותר, כמו מנהל ספורטיבי. זה לא מנע גם מסכנין להציע לו לחנך את שחקניה. מה שנקרא, היגיון בריא.
גם הוא לא היה חושב על מינוי מבריק כמו של לחמן. איינשטיין
מה ששמר על לחמן בחיים בתוך כל הכשלונות הללו, הוא הקירבה לתחת של המדינה, של אברהם גרנט. כשהתקשורת הישראלית בקשה לקבל תגובות על עלילותיו של אברם בלונדון, ואברם עצמו/אביו/אשתו/השכן של הדודה לא היו מוכנים להגיב, תמיד היה זה החבר הקרוב לחמן שקפץ על העגלה והרוויח גם כותרות חיוביות. אולי הקבוצות ששוכרות אותו מקוות שהוא יביא עימו מעט מההילה, הידע והמזל של גרנט איתו- אבל זה רחוק מהמציאות. הכאפה של לחמן היא לא התחת של גרנט.
זוכרים את סכנין בתקופת לחמן, הקבוצה שהייתה יכול בקלות להשתלב גם בליגה לבושידו? בשבת היא חוזרת, והיא עם הפקקים קדימה. נראה את לחמן מרביץ למזואה אנסומבו. אני מהמר שלחמן יתעסק עם מישהו בגודל שלו- יחיאל צגאי כבר ירד למחתרת. איך אומרת הקלישאה עתיקת היומין? הכינו את הפיצוצים.
משחק עונאחס נובמבר 10, 2008
מאת PavelNedved ב : התוכנייה, כדורגל ישראלי , תגובה אחת עד כהתוכנייה: מכבי חיפה מארחת את מכבי נתניה למשחק עונה.
*משחק עונה- משחק בין שתי מועמדות בכירות לאליפות שנפגשות למפגש חשוב. כמו המושגים “מבצעי סוף עונה”, “עונת החורף”, או “תתקשר, הנה המספר, אני בדרך כלל עונה”, זהו מושג שטומן בחובו הרבה ומקיים ממש מעט.
המשחק בין מכבי חיפה ומכבי נתניה, בין המוליכה לסגניתה, הוא מה שקרוי “משחק עונה”. אך פנתרי הכדורגל הישראלי כבר התרגלו להתאכזב ממשחקים כאלה. המשוואה היא פשוטה: האוהדים מצפים, העיתון דואג לעטוף את המשחק בחשיבות גבוהה רגע לפני שהוא מתפנה לעטוף דגים, והשחקנים, מהלחץ והחמין, פולטים גזים רעילים (כאילו אין מספיק במפרץ חיפה) במקום לשחק כדורגל. התוצאה היא בדרך-כלל מסריחה.
עכבר. ההר כבר בהריון
הייחוד במשחק העונה הזה, שהוא אפילו לא מבטיח. המארחת מחיפה אמנם הוכיחה שהיא יכולה לשחק כדורגל יפה, אבל יש מי שיבאס אותה, מכבי נתניה. הקבוצה מעיר היהלומים לא מצאה ולו יהלום אחד שיודע לשחק כדורגל והיא מסתפקת בכדורגל אפרורי אך יעיל. האטרקציה היחידה בקבוצה נמצאת על הקווים בדמות המאמן הגרמני לותר מתיאוס, שזכה כשחקן בגביע העולם ובתואר שחקן השנה בעולם באותה שנה. מצד שני, זה קרה ב1990, השנה שבה הוקם הסניף הראשון של מקדונלד’ס. מה שנותר ממתיאוס הוא מאמן פרובוקטיבי בסימן שאלה גדול.
מאבק? אולי בין איצטדיונים
משחק העונה שייערך הערב בולט גם בהיעדר מאבק אמיתי בין המועדונים. אין מסורת או שנאה אמיתית בין הקהלים ונראה שהקבוצות די אפאתיות בקשר ביניהן. התחרות האמיתית היחידה ביניהן, היא האיצטדיון של מי עלוב יותר- והאיצטדיון החדש של מי יוקם קודם. אמנם לפני התוכניות המגרש בנתניה אמור לעמוד על רגליו בעונה הבאה בעוד המגרש בחיפה אמור לארח משחקים רק בעוד שלוש עונות, אבל להמר שזה מה שאכן יקרה זה כמו להמר ששטראובר יבקיע את השער הראשון במשחק מחר. אגב, האיצטדיון החדש בחיפה ייקרא “איצטדיון עופר”, על שם סמי עופר שאמור לממן חלק נרחב מעבודות הבנייה. אמנם חברת כי”ל שבבעלותו איבדה 30% מערכה בשנה האחרונה, אבל כסף לריפוד האגו תמיד יש.
ולקינוח: פטריה כתומה, אבא רוסי ומכבי פרנקפורט
כל מה שהאיש עם תספורת הפטרייה הכתומה זכר לימיו בגן החובה (הידוע בשמו אלישע לוי) צריך לעשות, הוא לסגור את השחקן השחור עם שם המשפחה הרוסי (שנלקח מאביו החורג) דלה ימפולסקי וחבריו בכדורים הנייחים, שכן נתניה הבקיעה את ארבעת שעריה האחרונים במצבים כאלה. אם מכבי חיפה תעשה את זה, וחלוצה הטרוריסט (טימבקונסי “טרור” פנטיני) ישכיל להשחיל קטנה לאקס של חברת הכנסת לשעבר ענבל גבריאלי (הלוא הוא לירן שטראובר), יש מצב שדניאל יאמר ייתקף געגועים לקבוצה בה שיחק כדורגל בגרמניה, מכבי פרנקפורט.
מועדון הלבבות השבורים נובמבר 4, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי , תגובה אחת עד כהאתמול בערב עשיתי דרכי לירושלים, בידיעה שהמשחקים בין בית”ר להפועל מספקים תמיד דרמה, מתח והרבה עניין.
ליציע המערבי נכנסתי שניות לאחר שריקת הפתיחה. הכיסאות היו כבר מלאים כולם, כך שנאלצתי להסתפק במדרגות הבטון. אווירה נהדרת בטדי, כמו תמיד.הצהוב כמובן היה דומיננטי, והאדום עמד בפינה. 12 דקות בלבד עברו עד שברק הדביק כדור ראשון למשקוף. עוד רבע שעה עברה, עד שראיתי את אחת ההחמצות המזעזעות בחיי, כשיצחקי החמיץ מול שער ריק. ביום שיצחקי, השחקן היחיד שעדיין מתפקד בבית”ר, מחמיץ בכזו שלומיאליות, קשה לגלות אופטימיות. ההזדמנויות המשיכו להגיע, גם הכדורגל הטוב, ולמרות תוצאה מאופסת במחצית, ירדנו להפסקה בהרגשה טובה.
כעשר דקות מפתיחת המחצית ברק מדביק עוד כדור למשקוף. התסריט הטרגי מתחיל לעשות דרכו לראש. “אתה יודע לאן זה הולך”, זרקתי לאבא שלי, ותהיתי לעצמי למה לעזאזל הייתי צריך להיסחב אחריו לכל המחלה הצהובה הזו. הנה עוד אסיסט של אבירם ברוכיאן, ועוד החמצה של טוטו תמוז. ברוכיאן מלחין גדול, אבל השחקנים של בית”ר הם חרא טקסט. הלוח עדיין מראה 0:0, אבל כאוהד בית”ר אתה מכיר היטב כבר את הפועל. אם יש קבוצה שתנצל החמצות מסמרות שיער שלך, זו הפועל. היא תתפוס אותך מתוסכל לגמרי, ובדיוק אז תעקוץ אותך ותוציא לך את המיץ. ברוב שלבי המשחק הפועל לגמרי הסתגרה, אבל לעזאזל איתם, הם יידעו גם לעקוץ. התיאוריה הזו התחילה כבר לחלחל בקרבי.
רבע שעה לסיום, התחיל עטר עם החילופים ההזויים שלו. ומי המחליפים? שלוש השחקנים הכי פחות אהובים במזרחי- עידן טל, טוטו תמוז ויואב זיו. אם שונא בית”ר היה צריך לבחור איזה שחקנים להכניס, הוא היה מכניס בדיוק את שלושתם. נתקדם עם המשחק, כבר דקה 85. אלירן דנין שחקן נשמה נהדר, אבל את השטות הקבועה שלו הוא חייב לעשות. הפעם היה זה עמרי קנדה שלקח אותו לסיבוב, נכנס לרחבה ומשם מסר ליבואה הלא מכוסה. כנראה שהנאחס היום הוא על יצחקי בלבד, כי יבואה לא התבלבל. הכדור פירפר ברשת.
קשה לי לתאר את רמת התסכול והאכזבה מכזה שער, אבל אני אנסה- שער שנכבש ארבע דקות לסיום ומקנה להפועל ת”א, היריבה השנואה, ניצחון בבית שלנו, בטדי, וכנראה גונז סופית חלומות לאליפות שלישית. וכל זה אחרי משחק פשוט מצויין שלנו, הזדמנויות והחמצות מדהימות. ועדיין, אני מרגיש שביזבזתי שלוש שורות על תחושה שתתקשו להבין, אלא אם כן הייתם אוהדי בית”ר אמש בטדי. מתוך כל האמוציות האלו, והכעס על החילופים, נבעו הקריאות להתפטרותו של ראובן עטר. הכדורגל היה נהדר, וברוב המשחק אפילו די נהנו, אבל הסחיטה הרגשית בסוף הוציאה קריאות מתוך תסכול ופחות מתוך מחשבה. כמובן שעטר צריך, אפילו חייב להמשיך.
השופט שרק לסיום. בהיתי על כר הדשא. לא זזתי. הגוף קפא במקומו והעיניים לא זזו מהמגרש. השחקנים, הדשא, והשער הארור שמיאן לקבל כדור בית”רי, כולם היו שם. ואני, אני פשוט לא זזתי. “יאללה, בוא נלך”, אבא שלי אמר. המשכתי לא לזוז. שמעתי אותו, ובכל זאת הרגשתי שהיכולת לעזוב את מקום הטראומה נגזלה ממני. הרגשתי נגיעה בכתף, אבל המשכתי לא לזוז. יאאלה. קיוויתי שיגאל שילון ייצא עם הסיגר החום שלו ויספר לי שזו הייתה מתיחה. זה לא קרה. אחרי חמש דקות קטטוניות ללא תזוזה בכלל, יצאתי מהמגרש.
נכנסנו לאוטו. המודי בלוז שרו ברקע “…and i love you, yes i love you…”. כן, זה לגמרי מתאים. אין כמו טראומה חזקה כדי להבהיר לי שוב שכן, לעזאזל, אני לא יודע למה- אבל אני עדיין אוהב אותך.
מכבי שולפת את הקלף האחרון נובמבר 2, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי , הוסף תגובהגווארדיולה, מראדונה, אבי נמני- שלושה סמלים שמצאו עצמם מאחורי הקווים במקום איתו הם מזוהים, למרות יכולת אימון שמוטלת בספק. גווארדיולה הפך את ברצלונה להצגה הכי טובה בעולם, לקרקס נודד- אך הוא מחוויר לעומת עוצמתם של שני האחרים ששדרגו את המושג סמל- אבי נמני במכבי ודייגו ארמנדו בארגנטינה.
הבעיה הגדולה והמורגשת כל-כך במכבי ת”א של שנות ה-2000, היא אובדן הדרך. אובדן הגן המכביסטי עליו מדברים כל הזמן. כדי להחזיר אותו לעורקי הקבוצה, מנהליה עשו את הדבר הפשוט ביותר- שלפו את המכביסט האמיתי האחרון, ושמו אותו במרכז הבמה. איתו על הקווים שחקני הקבוצה יהיו מחוייבים הרבה יותר והאוהדים יתנו לקבוצה יותר מרחב נשימה- אבל זה לא מספיק. האם לנמני יש יכולות אימון ראויות? ומה יקרה אם מכבי תקבל בראש בדרבי בסוף החודש?
מכבי “תשרוף” את הקלף האחרון שלה, את הסמל, המכביסט האחרון- זה מה שיקרה. שניידר ובושינסקי חייבים להבין שההימור פה הוא גדול מדי, ענק, ועם השנים למדנו שהימורים כאלה, במיוחד במכבי, סופם להיכשל. מה יישאר למכבי במידה ונמני ייכשל? שום סמל, שום זהות, קבוצה בינונית, וארנק שלא מספיק עמוק כדי לחפות על כל זה בדולרים. מכבי תישאר עם כלום, שום דבר. אז האוהדים יכולים להגיד שהגב של נמני יהיה רחב יותר, אבל חשבו על התסריט הבא: לקראת הדרבי הראשון של נמני על הקווים, כל המערכת במתח, שמקרין גם על השחקנים. הם נכשלים במאני-טיים, וחוטפים רביעייה בראש. גם אז יעודדו אוהדי הקבוצה את האחראים לביזיון ובראשם נמני? שאלה קשה שספק אם חשבו עליה הקודקודים הצהובים. הקרדיט של המאמן תמיד יהיה מוגבל, ראה מקרה אוחנה בירושלים.
מעבר לזה, נמני בעצמו דיבר מספר פעמים במהלך העונה על כך שבמכבי מנסים ליצור סמל חדש, שחקן חדש להזדהות איתו, כשהוא מכוון למאור בוזגלו. השדרוג של נמני למרכז הבמה, הוא בעצם הכרזה על כישלון במשימה הזו. אין סמל, קבלו את הסמל הישן שוב. בצורה הזו גם לא יהיה סמל חדש- כדי לעשות שינוי, צריך להיות צורך אמיתי לשינוי, וכל עוד נמני במרכז התודעה- אין צורך אמיתי במנהיג נוסף ובגלל זה גם לא יצמח אחד כזה. מכבי קשרה את גורלה להצלחתו של מספר שמונה בצהוב בתפקיד שהוא זר לו- תפקיד המאמן. וההימור הזה, הוא הימור לא מחושב שנולד ממחשבה לא בריאה, והוא עלול לעלות למכבי בעוד שנים של בצורת.