פרידה מגדול נערי הפוסטר אוקטובר 30, 2008
מאת PavelNedved ב : אנשים, הומור, כדורסל , 6תגובותשמונה שנים עברו מאז פרץ השם רגב פנאן לחיינו. טוב, אולי “פרץ” זה פועל אקטיבי מדי עבור נער הפוסטר הנצחי, נלך על “מוזכר”, מוזכר בחיי אוהד הכדורסל הממוצע. שמונה שנים שעיקרן ישיבה על הספסל, חלוקת מגבות+מים, וכן, פה ושם גם כמה דקות וכמה סלים. לאחר שמונה שנים, פנאן ג’וניור החליט לפרוש, ומהסיבה הכי מוזרה עבור נער פוסטר: מיעוט דקות משחק. הוא לא חשב שיוכל למצוא מקום במגרש, אפילו לא בזכות החוק הרוסי. מסתבר שגם לנער פוסטר נמאס לפעמים.
ואחרי פסקת הדאחקות ההכרחית, הנה קביעה מפתיעה: בתכל’ס, הייתם מתים להיות רגב פנאן. הרי עשרות פעמים הסתכלתם בפוסטר הקבוצתי של מכבי, וחשבתם לעצמכם איזה יופי היה יושב הפרצוף שלכם בין שאראס לפארקר. מאות פעמים צפיתם במשחק של הצהובים מהבית או בהיכל, והיה ממש בא לכם למצוא כרטיסים קצת קרוב יותר, לדוגמא ממש על הפרקט. וכשב-2004 מכבי ת”א הביסה ב-44 את קינדר בולוניה בגמר היורוליג, חשבתם לעצמכם: “מה, ביום כזה, גם אני יכול להיכנס ולעשות סל, בשביל הפרוטוקול”. פנאן עשה את כל זה. לא מוני, רגב.
פנאן. מוכר לכם מהפוסטר?
פעמיים אלוף אירופה, חמש פעמים אלוף המדינה, ארבע פעמים מחזיק גביע המדינה. מעטים יכולים להתגאות בארון כה עמוס בתארים. רגב פנאן הוא סמל צהוב. כן, קראתם נכון- ס-מ-ל. אין מכביסט אמיתי שלא מכיר אותו. מלבד שנתיים של ניסיון פריצה כושל בגליל ור”ג, רגב נשאר במכבי למרות שהבין שהסיכוי שישחק נמוך עד אפסי. לזה קוראים לויאליות למועדון. גם אחרי פרישתו, פנאן מקבל את היחס שאליו ראויים סמלים, ומקבל ג’וב במועדון- עוזר מאמן הכושר. אז אולי הוא לא אבי נמני, אבל עם עובדות קשה להתווכח- הבחור הוא סמל.
בפוסטר הקבוצתי הבא כבר לא יתנוססו פניו הכל-כך מוכרות של רגב פנאן. אף אחד לא יריץ יותר דאחקות בהקשר שלו על הספסל, על מגבות, על בקבוקי מים. בגיל 27, ולאחר קריירה מעוטרת (בכוונה נמנעתי מהתואר מפוארת), רגב פנאן תולה את ה… (נו, דאחקה אחרונה) מגבת. שיהיה בהצלחה בהמשך, תותח.
אבד: מכביזם אוקטובר 28, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי , 3תגובותילדים יקרים, עזרו נא לרן בן שמעון למצוא את המכביזם שאבד. תיאורו: צהוב ונפוח. סיכוי טוב שתראו אותו דורס מישהו בדרך.
כאחד שלא מאוד מחבב את מכבי ת”א למחלקותיה, אחד הדברים השנואים עליי בספורט, הוא הגן המכביסטי. היהיר, הכוחני, הדורס, האנטי-ספורטיבי. אבל עם כל סלידתי ממנו, הגן הזה הוא שהביא למכבי את שרשרת האליפויות שלה בשנות השבעים והתשעים. ההרתעה והווינריות שכלולות בגן היו שוות למכבי ביטחון והרבה נקודות בדרך לאליפות. למעשה, המכביזם הוא תכונת האופי שמייחדת את מכבי, תכונת האופי היחידה- וכשהיא נעלמת, מכבי נשארת סתם עוד קבוצה חסרת אופי.
אמש בקרית אליעזר, מספיק היה לקרוא את ההרכב כדי להבין כמה הססן מאמן הצהובים הנוכחי: חלוץ אחד בחוד, שני שחקנים יצירתיים בלבד- בוזגלו וחדד, ושחקן התקפי שסורס על-ידי הסתה להגנה, ישראלביץ’. הרכב מאוד לא יהיר, לא חותר לניצחון, לא מרתיע- לא מכביסטי בעליל. גם החולשה שתקפה את מכבי דווקא אחרי שהיא חזרה למשחק, מנוגדת לגמרי לאופי הווינרי של הקבוצה. וכשמבחינה מנטלית מכבי מרוחקת מאופיה המקורי, מה שנשאר לאוהדים הצהובים לקוות הוא שרב”ש יעשה החלטות פרסונליות טובות שיעמידו על המגרש קבוצה חזקה, אבל גם זה רחוק מלהתממש. בעיית המגינים פוגעת במכבי כבר מהמחזור הראשון ובן-שמעון היה חייב לטפל בה בתחילת העונה; דולי ג’ונסון הובא על תקן בואטנג, אבל די רכרוכי לעומת הגנאי של בית”ר; וטומאסיץ’, נו, טומאסיץ’.
במקום בחירות נכונות, במכבי הלכו שוב השנה על מדיניות סטייל ריאל מדריד של אמצע העשור הנוכחי- כוכב=מנויים=כסף. בעונת הגלקטיקוס של מכבי הובאו ברקוביץ’ ורוסו ונכשלו, בעונה הקודמת הובא יניב עזרן בסכום עתק ואיכזב, והשנה בוזגלו ממלא את המשבצת הזאת בהצלחה, יותר נכון בכישלון גדול. מאור הוא פרי נהדר, שנחטף מוקדם מדי, בעודו בוסר. להשקיע 2.5 מיליון דולר בשחקן ישראלי שנתן עונה אחת טובה, נשמע לי מוגזם. לריאל מדריד לקח כמה שנים רעות כדי להביא שחקנים פחות נוצצים אך יעילים כמו שניידר, היגוואין וגאגו ואלה בינתיים מביאים את הסחורה. הגיע גם זמנה של מכבי ללמוד את הלקח הזה.
נחזור למשחק בקרית אליעזר אמש. עדיף היה עבור מכבי שלא הייתה כובשת את שני השערים המצמקים אמש. הפסד מינימלי בחיפה, מוליכת הליגה, הוא סביר בהחלט. תבוסה הייתה מתקבלת אחרת במערכת הצהובה, ומכבי של אתמול הייתה ראויה לתבוסה. מכבי זקוקה לרענון, זעזוע במערכת, שספק אם יבוא בעקבות הפסד מינימלי. בימים של שמיים בהירים מעל היכל נוקיה, הייתי שולח את הנהלת מכבי בכדורגל ללמוד מאחותה הגדולה שמשחקת כדורסל, אבל גם שם עדיין מחפשים בנרות את כושר ההרתעה שלהם. בקיצור, אם מצאת גן, שעונה לשם מכביזם, אנא פנה במהרה לשמעון מזרחי או לאלכס שניידר. תודה מראש.
האלטרנטיבה עוברת למרכז הבמה אוקטובר 24, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורסל , 3תגובותכדי להתחיל את הסיפור של העונה הנוכחית, עלינו לחזור שנה וחצי אחורה, למאי 2007. גמר הפיינל פור, בהיכל נוקיה. מכבי ת”א, האלופה הניצחית, מול הטוענת לכתר הניצחית, הפועל ירושלים. אוהדי הכדורסל בכלל ואלה היושבים בבירה בפרט מרגישים שהפעם אפשר לעשות את זה. משחק אחד טוב, ואליפות ראשונה נוחתת במלחה. והמשחק הטוב הזה אכן מגיע, עד דקות הסיום. מכבי מתחילה את הקאמבק שלה, שמגיע לשיאו 2.2 שניות לסיום. ג’יימי ארנולד לוקח ריבאונד, וקולע סל ששווה עוד אליפות סרוחה לצהובים. שתי שניות, לעזאזל. מכבי שוב אלופה והכדורסל הישראלי, שלרגע הרים ראשו, חוזר לנוח על משכבו בשלום. אבל לא למנוחת עולמים, רק עד מאי 2008.
מכבי ת”א של העונה הקודמת הייתה חבולה, מרובת הפסדים ושוב עוררה תקוות בקרב אוהדי הכדורסל. אבל שוב, שיטת הפיינל פור היא חרב פיפיות, ומכבי הגיעה למרחק משחק אחד מאליפות. יותר מזה, מכבי הגיעה מרחק שש שניות מאליפות. וכמו תמיד בספורט, אגדות נכתבות בשניות, ועל ידי האנשים הנכונים בלבד. באותן שש שניות הכדורסל הישראלי עמד בפני מוות קליני- שכן אם בעונה כזאת מכבי שוב תגנוב אליפות בשניות האחרונות, רק טיפש ימשיך להאמין שיש חוט שמקשר בין המושג תחרותיות לליגת העל בכדורסל. אבל למזלנו, מאליק דיקסון היה שם כדי לכתוב היסטוריה אחרת, ולהתחיל מחול שדים שמאז לא נפסק במכבי. ובמחול הזה הריקוד הוא די מכוער.
מאליק דיקסון חוגג. כתב את היסטוריה אחרת
מחר ייכתבו השורות הראשונות בפרק עונת 20082009 של הכדורסל הישראלי. וכמו בפרקים הקודמים, הכל יקום וייפול על יכולתה של מכבי ת”א. המשוואה פשוטה להחריד: מכבי טובה רעה לליגה. אנו זוכרים שנים רעות שבהן הדומיננטיות של מכבי הייתה בלתי ניתנת לערעור, ושנים טובות, כמו העונה הקודמת, בהן מכבי איבדה את האליפות. בהן נדמה היה שכל העסק קם לתחייה, שיש לנו כדורסל בארץ ושאר קלישאות רומנטיות. כשמכבי רעה, יש סיכוי לרגעים גדולים באמת, כמו בפיינל פור בעונה שעברה. כשמכבי טובה, השיא של העונה יהיה במאבקי העלייה לפיינל פור שזהות המנצחת בו ידועה מראש. אבל בואו נשכח מהימים האפורים ההם, לפחות בערב עונה אופטימי זה.
ומכבי פגיעה, פגיעה מאוד השנה. אם אובדן האליפות לגליל היה מקרי, בגלל סגל רע ויריבה חזקה, הרי שהכשלונות של השנתיים האחרונות- אותן סיימה עם תואר אחד בלבד בארונה- ערערו את ההנהלה של מכבי, שהייתה הדבר היציב ביותר במזרח התיכון. מוני בחוץ, שמעון נדחק הצידה, וחוקי המשחק משתנים. מאמנים מתחלפים כמו גרביים, רכזים מפוזרים וגארדים בסימן שאלה כבר לא מעל הליגה, מכבי עוברת טלטלה אמיתית. השנה האוהדים הצהובים באמת ובתמים דואגים לשלומה של האליפות הצהובה, ואלו כבר חדשות טובות עבור ליגת העל שלנו.
אוהדי מכבי ת”א. מה הם רוצים, בסה”כ אליפות
חשבו על זה- אם נוציא את מכבי מהתמונה, ליגת העל היא אחת הליגות הבלתי-צפויות והמרתקות שיש (ואני צובט את עצמי כשאני אומר את זה). בליגה שמתחת למכבי לאף קבוצה אין יתרון במאבק על התואר. כל קבוצה יכולה לקחת אליפות- גליל וחולון הקטנות כבר עשו את זה, הפועל ירושלים, מכבי חיפה, ואפילו אשקלון נראית מועמדת ראויה. וזה לפני שהזכרנו את בני השרון ונהריה, ואת המפתיעה התורנית- כל אלו יכולות לקחת אליפות. להצביע על פייבוריטית כרגע, חוץ ממכבי, יהיה בגדר הימור בלבד- וזה בדיוק מה שמרגש בספורט, וזה נמצא ממש כאן, על הפרקטים ברחבי הארץ.
עוד עונה מתוחה אחת, עוד אלופה חדשה אחת- והכדורסל הישראלי, האלטרנטיבה לכדורגל הישראלי כספורט הפופולרי, עשוי לעבור למקום הראוי לו- לקדמת הבמה. אוהדי הספורט בארץ לא יכלו להתעלם מכך שהכדורגל הישראלי החוויר בעונה הקודמת מול הכדורסל הישראלי שסיפק דרמה ומתח עד לשניית הסיום. והכדורגל הישראלי ממשיך להחוויר- השאלה היא, האם הכדורסל הישראלי ימשיך לנצנץ. מכך, אוהד הספורט הממוצע כבר לא יכול יהיה להתעלם. הנדידה ממגרשי הדשא שמספקים מינימום יכולת ודרמה למגרשי הפרקט שמספקים מנה גדושה משני אלה, תהיה הכרחית. כי בסופו של דבר, המוצר עם הכדור הכתום טוב יותר, איכותי יותר, דומה יותר לזה שמשחקים ברמות הגבוהות באירופה. הוא מוצר שראוי להיחטף מהמדפים הרבה לפני המוצר הפגום עם הכדור הלבן-שחור.
כל האמור כאן למעלה, האוטופיה ששטחתי בפניכם, נמצאת בסימן שאלה גדול, אבל בסימן שאלה אחד יחיד ומיוחד- האם מכבי שוב תדרוס את הליגה הישראלית. נדמה לי שבשלב הזה, גם אם אתם אוהדי מכבי, אתם עונים על השאלה הזאת בחריפות: לא, בבקשה לא. תנו לנו עוד מהתבשיל הטעים שבישלתם לנו בעונה הקודמת. תנו עוד קצת צהוב חיוור, עוד קצת שמחת עניים, עוד הבלחה מרגשת, גם אם היא חד פעמית. אחרי שטעמנו ממנת גורמה של השף תחרותי, איך אפשר לחזור לצ’יפס ובורגר תעשייתי ויבש?
הכדור הוא אפס עגול- מחזור שלישי בצ’מפיונס ליג אוקטובר 23, 2008
מאת PavelNedved ב : הומור, הכדור הוא אפס עגול, כדורגל עולמי , הוסף תגובהשני ערבי ליגת האלופות הגיעו לקיצם, וכמו בכל מחזור, הנה הפינה שתוציא את ליגת האלופות אפסית:
350 אלף ליש”ט, שתי נשים, וילה מפוארת בשווייץ ועוד סט צלחות שקיבל בחגים- את כל זה הציע שוער באזל קוסטנזו למאמנו על מנת שיבריח אותו משער הקבוצה במחצית המשחק מול בארסה. תאמינו לי שגם לכם לא בא לראות בשארית חייכם את בוז’אן קרקיץ’ בסיוטים שלכם.
-
130 דציבלים- זוהי רמת הקול של נחיתה והמראה של מטוסי סילון. 140 דציבלים, זאת הייתה עוצמת הקול של אבי מלר בשער ה-33 שנכבש ביום שלישי ההיסטורי של ליגת האלופות. אלא מה, למרות צרחותיו והצהרותיו של מלר, לא היה זה השער ששבר את שיא 34 השערים, אבי היקר פשוט התבלבל. לשידור הבא מודי מתבקש להביא בדידים, התביעות לפגיעה בעור התוף כבר בדרך.
+
205- זה היה הציון בפסיכומטרי של קאדו מקלוז’ הרומנית, שכבש שער עצמי מהטיפשיים שנראו במפעל. הציון המינמלי בפסיכומטרי הוא 200 כידוע, כך שמגיעות לו ברכות על כך שידע לאיית את שמו כראוי. ק-א-ד-ו, לא פשוט.
*
4 מאוהדי אינטר שנכחו במשחק מול פמגוסטה ידעו באמת מול מי קבוצתם משחקת. מצד שני, רק שלושה מהם גם הצליחו לזהות את דמות כובש השער עבור הנראזורי, התייר הברזילאי אדריאנו.
-
400 שעות עבודות שירות מגיעות למי שצפה במשחק בין פורטו לדינמו קייב בערוץ הפורטוגלי. שמעו, זה פשע לראות משחק עם שער אחד כשבכל משחק אחר שתראה יש בערך 24 כאלה.
:
13 משחקים מלאים בשידור ישיר הועברו מליגת האלופות בערוצי ישראל השבוע. תכל’ס האח הגדול משודרת פחות.
-
100 אוהדים של באיירן מינכן הניפו ביום שלישי כרזה בה כתוב :”אנגלה מרקל במקום קלינסמן”, בעקבות הכשלונות האחרונים. אחרי המשחק הם התפשרו על כך שקלינסמן פשוט יאריך עוד קצת את השיער ויעלה כמה קילוגרמים, גם ככה הם די דומים.
התוצאה היא, כמובן, אפס- כמו מספר השערים הצפוי בכל המחזור הקרוב של ליגת העל..
לא ניקח אליפות, אז מה? אוקטובר 20, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי , 2תגובותמה נגיד, ימים מבולבלים ליהודי הממוצע. מי שעדיין מצליח להבדיל אם היום הוא חג, שבת או חג שני אני אשמח אם יציל אותי. הסיכוי שיפול עלינו סתם “יום חול”, קטן מהסיכוי שייפלו עלינו מהשמיים מיליון שקל במטבעות של עשר. אם זה לא מספיק, גם את השעון הזיזו לנו לא מזמן, השמש התחילה לצאת בשעות שאני עדיין חורפ, והחושך משתלט על הרחוב בזמן ארוחת צהריים. ובאווירת הימים המוזרים האלה, ראינו אתמול קבוצה אלופה שהפליאה לשחק כמו קבוצה נחותה מול עולה חדשה לליגה. מוזר לגמרי.
בית”ר חייבת ש”ימציאו” אותה מחדש. חומר השחקנים השבע והעייף פשוט כבר לא מספק את הסחורה, וזקוק לזריקת מרץ דחופה. אם חשבנו שראובן עטר מחביא בין תלתליו משב רוח רענן, התבדינו. סמכנו על אבירם ברוכיאן שייקח את המושכות ויהפוך לסמל ומנהיג אמיתי ודומיננטי, סטייל נמני, אוחנה ומלמיליאן- לא קרה. דריו פרננדז אמנם מוכשר מאוד, אבל משחק רחוק מדי מהשער ותרומתו למשחק, עם כל הסימפטיה, עדיין לא משמעותית. דריו מופל לדשא בכל הזדמנות והנמלים של טדי הן חברותיו הטובות ביותר. אם כך, מאיפה תגיע הישועה?
חבריי מהיציע המזרחי, איני איש בשורות. התשובה, לדעתי הצנועה, לשאלה בסוף הפסקה האחרונה היא: לא תגיע. הישועה פשוט לא תגיע. קשה להאמין שארקדי יפתח את הארנק וינחית איזה תותח שיסחוב על הגב את הכרכרה המקרטעת. תמוז משחק רע כבר שנתיים, לבואטנג אין חשק לצאת מהתקופה הרעה וזנדברג מופיע כמו גשם מקומי- מדי פעם, באיזורים מסויימים. קשה שלא להיות פסימי לגבי הסיכויים להדביק את הצמרת הגבוהה. אבל אתם יודעים מה? זה לא כזה נורא.
כמה נאיבי שזה עשוי להישמע, בית”ר לא יכולה לזלול תארים לנצח. לאחר שנתיים של אליפות ועוד גביע, יש מקום לסלחנות מצד האוהדים ליכולת לא טובה של הקבוצה, כמה שזה נשמע הזוי. האוהדים מחוייבים לגלות אחריות כלפי הקבוצה, ולא לשרוק בוז אחרי עשר דקות של משחק צולע. תנו להם קצת ביטחון, גלו קצת אורך רוח. רק ככה הקבוצה תוכל לצאת מהמשבר. אבל אוהדי בית”ר, בניגוד לאוהדי הפועל למשל, לא מצטיינים בזמני משבר. אז אתם יודעים מה, אולי כאן אפשר להמציא את בית”ר מחדש- דרך האוהדים. עידוד גורף, גם כשהשחקנים לא פוגעים- יכול להיות הרוח המרעננת שהקבוצה כל כך זקוקה לה העונה. ואל תעייפו אותי בכעס על ההנהלה שהסגירה את האוהדים המתפרעים בקרית שמונה. מה, ציפיתם שתזרקו אבנים ותסכנו את החיים שלהם, והם יחבקו אתכם? כמובן שלא.
יכולה לצמוח תועלת נוספת מאיבוד אליפות, אם תכלול בתוכה הגעה לגביע אופ”א, לדוגמא. אולי נוכל להתקדם מעט באירופה, קצת מעבר למשחק הראשון ולבנות מסורת אירופית צהובה-שחורה. דרך אופ”א זה יהיה קל יותר. וקמפיין אירופי משכנע יהיה שינוי מרענן עבור בית”ר. בקיצור, באמת שזה לא נורא לאבד אליפות. תואר הוא אמנם השורה התחתונה, אבל כדורגל טוב הוא הבידור לשמו אנו מגיעים למגרשים ואם הלחץ יירד, נוכל לתת כמה הצגות כדורגל ראויות. צרפו לזה ניצחונות על הפועל וקמפיין גביע מכובד, ואפשר “לבלוע” גם עונה אחת כזאת לאחר שלושה תארים רצופים, לא? תחשבו על זה כשאתם שורקים בוז שוב, ושוב, ושוב..
I started a joke - חלק ב’ אוקטובר 16, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי, צוחקים כל הדרך אל המונדיאל , 3102תגובותלאחר החלק הראשון של הפרוייקט, בו הבדיחה החלה להתגלגל, הנה המשך סיפורה של הבדיחה הידועה בכינוייה “נבחרת ישראל”:
>>>
לצמד המשחקים מול לוקסמבורג, הגענו כאמור מהמקום ה-16 בעולם. בפועל, שיחקנו כמו במקום ה-106, אבל זה לא משנה כששלושת הנקודות בכיס- ואת הלקח הזה ילמדו בחורינו במשחק הבא, בלטביה. משחק לא רע של הנבחרת ושער יתרון של בניון מחזיקים מעמד עד הדקה ה-89. ואז, טעות טיפשית בהגנה גוזלת מאיתנו 2 נקודות יקרות. אבל אל דאגה. נסתרות דרכיו של היושב במרומים, ועוד איך נסתרות. שוייץ מנצחת ביוון ופותחת לגמרי מחדש את בית מספר 2.
>>>
בסוף מארס יוון מגיעה לשחק מול 40 אלף צופים נלהבים בר”ג. ברק יצחקי, שמצוי בכושר שיא, כובש שער בודד לפני הירידה למחצית ומעניק לישראל שלוש נקודות חשובות. ארבעה ימים בלבד עוברים עד שהיוונים גומלים לנו עם 2:1 באתונה.
>>>
מחזור הסיום של הבית. לאחר ששלושת הנבחרות הבכירות לקחו את כל הנקודות שנותרו מהנבחרות הקטנות, ויוון חילצה תיקו בשווייץ, יוון צריכה ניצחון ביתי על לוקסמבורג כדי לעלות. ישראל זקוקה לתיקו בשווייץ כדי להבטיח את מקומה בהצלבה. יוון לא מתקשה מול המדינה הזעירה, וישראל מנצלת הגנה שוויצרית רעועה כדי לגנוב 2:1 מדהים בבאזל. הולכים להצלבה, שוב. אגב, בעקבות סדרת ההצלחות הישראלית, הנבחרת מגיעה לדירוג שיא- מקום תשיעי בעולם. כן, ישראל בעשירייה הראשונה בעולם, תאמינו.
>>>
היריבה: סרביה. יריבה סבירה לכל הדעות. משחק הפתיחה שם, ודרור קשטן כבר מבהיר שמדובר ביריבה שהיא מועמדת בכירה לזכות במונדיאל הקרוב. העם בציון צוחק, ומאור בוזגלו כובש שער שיוויון חשוב במשחק הראשון, 1:1. שער קטן של יוסי בניון, מי אם לא הוא, מעניק לנו את הכרטיס המיוחל לדרום אפריקה ב2010. אחרי ארבעים שנה, הגענו לארץ המיוחלת, למרות שבתכל’ס היה נחמד למקום קצת יותר נוצץ מדרום אפריקה.
>>>
כיאה למיקומה בדצ”פ (הדירוג הציוני של פיפ”א), ישראל מוגרלת בקבוצת האיכות השנייה. ההגרלה סבירה לגמרי: ארגנטינה, פולין וטרינדד וטובגו. אלפי ישראלים שוטפים את דרא”פ, ומחיר דיל שכולל טיסה+מלון+ כרטיס למשחק מגיע לסכום של 40 אלף ש”ח. לא זול, לא זול בכלל. אבל היהודים מגיעים בהמוניהם.
>>>
משחק הפתיחה- מול ארגנטינה של מסי ואגוארו. לא כוחות, גם לא קרוב לזה. צמד של אגוארו ופנדל של ריקלמה קובעים 3:0 חלק לתכולים-לבנים. המשחק השני מול טרינדד וטובגו. בניון ובן סהר כובשים 2:0 חלק בדרך למשחק מול פולין שיכריע את זהות העולה לשלב הבא.
>>>
טירוף כזה לא נרשם בעם ישראל מאז שאלוהים בכבודו ובעצמו התגלה אלינו במעמד הר סיני. התקשורת והקהל מסמנים לנבחרת כיוון אחד- ניצחון ושמינית גמר מונדיאל. המשחק נפתח. פולין מנצלת את ההתרגשות הישראלית בפתיחה וכובשת מבעיטה חופשית-כן, עדיין לא נפטרנו מזה- 1:0. דקה 77. דדי בן דיין עולה לקרן שמגביה טועמה, ונוגח לרשת. עוד שש דקות עוברות. בניון פורץ מימין, ומשאיר לאלברמן שמגיח מאחור ובועט פצצה- פנימה. 2:1 לישראל. מדינה שלמה בטירוף.
>>>
בעקבות ההישג, פסל של דרור קשטן נבנה בכניסה לאיצטדיון ר”ג ורחובות נקראים על שמו בת”א וי-ם. היריבה בשמינית הגמר- פרגוואי. ישראל פותחת את המשחק בהתלהבות-וכובשת, מרגלי אליניב ברדה. היתרון מחזיק עד הדקה ה-84. בסיום 120 דקות התוצאה היא 1:1, והקבוצות הולכות לפנדלים. אוואט מצטיין, הבועטים לא מתרגשים- וישראל ברבע הגמר. א-י-מ-פ-ר-י-ה.
>>>
היחס על זכייה של ישראל במונדיאל, שעמד על יחס של 1000 יורו על כל יורו שתשימו, עומד כעת על 1 ל-52 בלבד. קולות ספורים מרשים לעצמם ללחוש את צמד המילים: “אלופת העולם” ומזכירים את מקרה יוון ביורו 2004. הם לא ממש סופרים את היריבה, אפילו שמדובר באלופת העולם: איטליה. מריו באלוטלי שוב מכה בנו. בעיטה חופשית בדקה ה-34 מורידה את המוראל במעט, אבל לא להרבה זמן- פנדל מפוקפק מאוד מנוצל על ידי בניון- 1:1. הקבוצות הולכות להארכה. בהארכה, איטליה גדולה על ישראל ופאביו גרוסו כובש את שער הניצחון, 2:1 לאזורי. החלום נגמר, כולם כבר שמעו את הבדיחה, היא עשתה את שלה והולכת הביתה.
>>>
עיתוני הבוקר מזילים דמעה. אתרי האינטרנט מתייפחים. “תם החלום”, הם זועקים ומרעיפים שבחים על הנבחרת. נתב”ג מתכונן לקבלת השחקנים והקהל שיבוא לשדה, אבל איך לעזאזל אפשר להתכונן ל20,000 איש במקום כל כך קטן? הפקקים בדרך היסטריים, והאוהדים מקיימים חגיגות מאולתרות בר”ג. קשטן, בניון ואלברמן, גיבורי הקמפיין, מועלים לדרגת “בובליל”, הדרגה הגבוהה ביותר לאזרח שאיננו חבר כנסת ישראל.
>>>
איזה מקום אנחנו בדצ”פ אתם שואלים? שמיני. מקום שמיני בעולם, יאאלה. שיחקנו אותה. עונת 20102011 שבפתח מעוררת ציפיות מטורפות בקרב האוהדים, כשזרים ברמה ונציגינו בחו”ל חוזרים לכדורגל הישראלי, שמציג את אחת העונות המשובחות בתולדותיו. ברוך שובך. או, כמה התגעגענו.
חכו בסיבוב הבא אוקטובר 12, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי, צוחקים כל הדרך אל המונדיאל , 6תגובותבתום המשחק אמש עם לוקסמבורג, סיירת הטוקבקים של “עין עקומה” שוטטה באתרי הספורט הגדולים ואספה תגובות, כדי לגבש הלך רוח של אוהדי הנבחרת. ואלו התוצאות:
“נבחרת של הומואים ישראל, סבתא שלי משחקת יותר טוב”
“במילה אחת בושה, בשתי מילים גועל נפש”
“אין ספק, הנבחרת הגרועה ביותר שהייתה לנו”
“ביטלנו את לוקסמבורג”
הקנטרנות, אוי הקנטרנות. אחת התכונות הכי ישראליות שיש- להתלונן. שלא תבינו לא נכון- ישראל אכן לא הייתה במיטבה- אבל אנחנו נמצאים במקום שאין לנו מה לצפות ליכולת, אלא לתוצאות בלבד. הכדורגל הישראלי הפך לשק חבטות אוטמטי, ונראה שגם ניצחון על ספרד או איטליה יגרור תגובות ציניות כלפי הנבחרת. כאילו אנשים מחכים לנבחרת בסיבוב, ממש ממתינים שהיא תיכשל כדי שהם יוכלו לצחוק צחוק מתגלגל ומלגלג. בינתיים הנבחרת מצליחה לתמרן בסיבובים, ואם נעבור לעבור את הסיבוב החד בלטביה- יש כאן סיכוי לא מבוטל לרשום הישג משמעותי. כשאחד כזה יגיע, הענף כולו יקבל זריקת מרץ ואז, אולי, נוכל לצפות ממנו גם ליכולת סבירה. לא רק יכולת מביאה תוצאות- גם תוצאות עשויות להביא יכולת, וכך ראוי להתייחס לכל העניין.
אבל בואו נעזוב את החולה הרעה הזו, אליה כבר התרגלנו. ביום רביעי יתקיים בלטביה המשחק הכי חשוב של ישראל בקמפיין, חד משמעית. ניצחון בלטביה והפסד צפוי של שווייץ ביוון, והפער מהמקום השלישי יגדל ל-6 נקודות כשלוח המשחקים מראה ששווייץ עוד צריכה לבקר בלטביה, מולדובה ולוקסמבורג והסיכויים שתשמוט נקודות באחד המקומות סבירים ומעלה. לנו נותר לארח את הנבחרות החלשות בר”ג, כך שאם שווייץ לא תחולל סנסציה באחד המשחקים מול יוון- סיכוי גבוה שהמשחק שלנו בבאזל יהיה חסר משמעות עבור המארחים.
יותר מזה. כאמור, ניצחון על לטביה (שלא יגיע בקלות, אם בכלל) יבטיח מעשית את המקום השני, ונוכל להתפנות בראש שקט לשני המפגשים הישירים על ראשות הבית, מול יוון. נכון, היוונים טובים בהרבה- אך אל תשכחו שהנבחרת עדיין לא נתנה משחק אחד טוב, ועם כל הציניות, הוא יגיע בסוף. ואם זה יקרה מול יוון, יכול להיות שמתבשלת לנו הפתעה נעימה. אבל כנראה שבשלב הזה אני צריך להודות שהאופטימיות שלי היא על גבולות הפנטזיה. מקום שני בבית ומקום בהצלבה יספקו- והדרך למטרה הזו עוברת בלטביה.
I started a joke - חלק א’ אוקטובר 10, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי, צוחקים כל הדרך אל המונדיאל , 8תגובותלמרות הכותרת שנצמדת לשיר המפורסם, לא אני התחלתי בדיחה. זה היה דווקא עומר גולן.
זה התחיל ב- 17.11.07. נבחרת רוסיה השאפתנית הגיעה לר”ג לפגוש נבחרת ישראל חסרת יומרות בשלב הזה של המוקדמות. ישראל עלתה ליתרון, הרוסים הצליחו להשוות, ובדקה ה-90 עומר גולן כבש את מה שאתם זוכרים כ”שער המרצדס”. אני זוכר אותו כשער שהתחיל לגלגל את הבדיחה.
>>>
ארבעה ימים לאחר אותו משחק בר”ג, הגיעה גם מקדוניה לאיצטדיון הלאומי. אליניב ברדה כבש שער אחד שהספיק לשלוש נקודות. ניצחון צפוי, שסיים את הקמפיין עם טעם טוב. אבל לא רק זה.
>>>
מספר ימים אחר-כך, פיפ”א מפרסמת את הדירוג שלה. ישראל, לאחר שתי הנצחונות הרצופים מתברגת לתדהמת כולם במקום ה-22. לקראת הגרלת מוקדמות המונדיאל ישראל מדורגת בקבוצת האיכות השנייה, וזה השלב שבו כבר האוהדים, שיודעים מה הכדורגל בארץ שווה- וזה לבטח לא קבוצת איכות שנייה- מתחילים לצחוק מהבדיחה, אפילו בקול רם.
>>>
מה אתם יודעים, ההגרלה מאירה לנו פנים. יוון, הקבוצה החלשה ביותר בדרג הראשון מוגרלת לבית של ישראל, ביחד עם שווייץ הבינונית. לטביה, מולדובה ולוקסמבורג משלימות בית נוח. חיוכים נמתחים ברחבי הארץ, ותקוות סמויות מתחילות להרים ראשן בלבבות האוהדים.
>>>
הקמפיין נפתח. שווייץ מגיעה ארצה, ומובילה 2:0 למרות יכולת מחרידה. הנבחרת מצליחה לחזור משערים של ברדה ובן סהר, ממש עם הבאזר. תחושות של החמצה והקלה מתערבבות להן, עד שמגיע המחזור הבא ומדגיש את שתי התחושות גם יחד. ישראל עושה את שלה עם 2:1 במולדובה. הבשורות האמיתיות מגיעות משווייץ: הנבחרת המקומית נכנעת לנמושה מלוקסמבורג, ניצחון שגם בבזוקה לא היו מעיזים לחשוב עליו. העיתוי- פשוט מושלם, שכן אנחנו יריבתה הבאה של הנסיכות הקטנטנה. חטא השאננות נמנע מבחורינו, יריבתנו הבכירה על הסגנות מאבדת נקודות קריטיות וארבעה שחקני מפתח בנבחרת החלשה ייעדרו מהמשחק מולנו בעקבות צהובים.
>>>
עוד רווח קטן הניב לנו הניצחון הלוקסמבורגי בשווייץ- התקדמותה של לוקסמבורג בדירוג, זאת אומרת שניצחון על לוקסמבורג יקנה לנו עוד כמה נקודות דירוג. אך עוד לפני המשחק מול לוקסמבורג, ישראל מתבשרת על עלייתה למקום ה-16 בעולם. תזכרו את העובדה הזאת, היא תהיה חשובה בהמשך.
איך תסתיים הבדיחה? חלק ב’ של המאמר, שכולל קטעים ממחוזות הפנטזיה הריאלית- לאחר המשחק הקרוב בלטביה.
מעשה בחמישה בלונים אוקטובר 7, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי , 2תגובותערב פתיחת העונה הנוכחית בליגת-העל, רף הציפיות בקרב הקבוצות הגדולות היה גבוה. במכבי ת”א קיוו שהרכש הנוצץ והמאמן המוכשר יחזירו את האליפות לקרית שלום, בהפועל ת”א קיוו להשתקם ולתפוס מקום בצמרת בעזרת החיזוק מכפ”ס, בבית”ר קיוו לדלג לאליפות שלישית גם בלי אבראו, בנתניה בנו על מתיאוס ובחיפה חזר החיוך. חודש וחצי בלבד עברו מאז. היום, כבר מרבית ה”בועות” הללו, מתנפצות אחת אחרי השנייה. ומה נשארנו? עם כלום. ואני אסביר.
נתחיל בדאבליסטית, בית”ר ירושלים. הצהובים הגיעו לקמפיין האירופי בתקווה שהסגל המוכשר והמחובר יביא סוף סוף תוצאות גם מחוץ לכותלי מדינתנו. אלא שאז הבלוף התפוצץ, ובית”ר קיבלה בראש חמישייה. גרוע מזה. בועת היכולת הכלכלית הבלתי-מוגבלת התנפצה עם הבעיות הכספיות של גאידמק, ובשנה הבאה בית”ר כנראה תחזור להיות קבוצה עם תקציב מהשורה, במקרה הטוב. הבלון הצהוב-שחור התפוצץ.
נמשיך עם מכבי ת”א של בן שמעון. ארבעה מחזורים הקבוצה השיגה עם הרבה מזל תוצאות סבירות- ניצחון דחוק על בני יהודה וסכנין, תיקו מול פ”ת ובטדי. אבל בתכל’ס, חוץ ממזל (ההחמצה של גרשון בטדי, הגול בדקה ה-93 מול בני יהודה) לא הייתה שם הרבה יכולת. זו הייתה בועה ריקה לגמרי. וכמו כל בועה, סופה להתפוצץ. רן בן שמעון עלה שוב עם הרכב מהוסס מול נתניה, וחטף סיכה במרכז הבועה. אוהדי מכבי, שקיוו שהמאמן ייקח אותם לאליפות, קוראים כבר לפיטוריו ומבינים שגם מהעונה הזו כבר לא ייצא כלום. הבלון הצהוב-כחול התפוצץ.
רב”ש. בועת אשליות שהתנפצה
והבועה האחרונה שהתפוצצה, הייתה זו של הפועל ת”א. הפועל פתחה עם שתי תוצאות תיקו, וניצחון בודד מול הפועל פ”ת. אם האוהדים האדומים חשבו שאולי זאת ההתנעה בלבד, ושהקבוצה שלהם איכותית מספיק כדי להתמודד למעלה גבוה- הם טעו. דוד רביבו דפק פטיש על הבלון הנפוח- והאוויר יצא. הבלון האדום התפוצץ.
נשארנו עם שני בלונים בלבד- מכבי חיפה ומכבי נתניה. שניהם עדיין בחיים, אך תרשו לי לפקפק בעמידות של שניהם. לותר מתיאוס רק שמע שבמנשנגלדבאך מחפשים מאמן וכבר רץ להיפגש עם הבעלים, כך שהבלון הזה גם הוא בדרך של קודמיו. בעניין הבלון הירוק, עדיין יש לי ספקות לגבי חוסנה של הקבוצה ומאמנה. קשה לי לראות מי יוכל למלא את חסרונם של קולמה, כיאל או קטן במידה וייעדרו, ובעונה ארוכה זה מרכיב קריטי. אני לא בטוח שאלישע לוי גם יידע לנהל משבר כשהוא יגיע, אבל הקרדיט בינתיים ניתן למאמן הסימפטי.
מתיאוס. מה יעלה בגורלו של הבלון הגרמני?
זה מרגיש קצת בו במשחק הקאלט “באבלס”- לאט לאט כל הבועות מתנפצות להן, עד שהמסך נשאר ריק. הרי בינינו, כל הליגה הזאת היא בלון, בלוף אחד גדול, שאנו ממשיכים לנסות לנפח. כולם כבר יודעים שנתניה ומכבי ת”א יציגו מינימום כדורגל בינהן, ובכל זאת 15,000 צופים התפקדו בר”ג. כולנו כבר הבנו שאין ממש מה לצפות לרמה סבירה בליגה שלנו- ואנחנו ממשיכים להלין על זה. וגרוע מכך, כולנו יודעים שלא הרבה נשאר מהליגה שלנו- אבל ממשיכים לצפות בה ולכתוב עליה. בלוף, בלון, תקראו לזה איך שבא לכם, זה פאתטי.
ונשאר בלון אחד אחרון שכולנו נאחזים בו חזק. בלון כחול, של הנבחרת. משם תגיע הישועה. ושלא תבינו אותי לא נכון- גם הנבחרת היא בלון שעשוי להתפוצץ לנו בפרצוף. אבל כשהיריבות כל כך חלשות- ושווייץ, לטביה ומולדובה באמת חלשות- אפשר להאמין שנשיג את המקום השני. בבית ה”בלופים”- אנחנו עשויים אולי להצליח. ואז, יש לקוות שבהצלבה נמלא את הבלון בהרבה אמונה ודם, ונצליח להעפיל למונדיאל. רק ריגוש בסדר גודל כזה יוכל למלא קצת אוויר בבלון הקטן שלנו.
הכדור הוא אפס עגול- ליגות אירופאיות אוקטובר 6, 2008
מאת PavelNedved ב : הומור, הכדור הוא אפס עגול , תגובה אחת עד כהמשחקי הליגות האירופאיות והישראלית כבר מאחורינו, והמדור שוב חוזר כדי לספר לכם את מה שבאמת לא מעניין מאחורי המשחקים. ועוד בסוף הוא ייצא מזה אפס. כן כן, תראו איך זה קורה:
5 גבות נוספות צמחו לי אחרי המהפך של ליברפול מול מנצ’סטר סיטי, רק כדי שאוכל להרים אותם גבוה לנוכח הניצחון של הקבוצה הלוזרית מיסודה. אם הקבוצה של יוסי ורפאל תמשיך ותרוץ עד לתואר הנכסף, יש חשש כבד שבחגיגות האליפות תצפו ביצור שמורכב מגבות בלבד ועונה לשם משה. זה יהיה אני, אם תהיתם.
-
19 קללות ברוסית
+
27 קללות בשפה שאפילו אני לא הצלחתי להבין קיללתי את עצמי על כך שיצאתי במוצ”ש לשתות בירה בפאב שלא משדרים בו בארסה-אתלטיקו מדריד. כשהגעתי הביתה והתעדכנתי בתוצאה, הבנתי שכנראה הבירה השפיעה עליי. “אין מצב לשישה שערים בחצי שעה. אני אלך לישון, ומחר אסתכל שוב על התוצאה במשחק. בטח היה 0:0, סולי צמח שיחק בקאמפ נואו, לופא קדוש על הקווים, והכל כמו שאני מכיר..”.
*
3 שערות מראשו של ברבאטוב, 79 ציפורני רובי קין, 4 קילו שום, 21 חמסות של קשטן, 2 קילו מלח מפוזר ליד השערים ושיעול של דוד חצוצרה הרכיבו את השיקוי שרקחה מכשפה לונדונית עבור ניצחון של טוטנהאם. לאחר שגם זה לא עזר, האוהדים דורשים לזרוק לסיר גם 1 חואנדה ראמוס.
+
6 ניצחונות בשבעה משחקים רשמה סנט אטיין מאז פגשה לראשונה את הפועל ת”א. מחכות בסבלנות לתורן לפגוש את האדומים: ניוקאסל, טוטנהאם, באיירן מינכן, יובנטוס, מכבי ת”א ועירוני קרית אתא.
:
15 דקות ועוד 22 שניות- זה השיא החדש בתחרות “כמה מהר אתה מסוגל להגיד בורוסיה מנשנגלדבאך”. רשום על השיא: רוברטו קולאוטי. אז נכון, הקבוצה לא מפסיקה להפסיד- אבל יש סיבה להתעודד: קולאוטי מצא לו עיסוק על הספסל, והוא יגיע בשיא כושרו לאתגר מול לוקסמבורג.
-
3 ילדים צוחקים ועוד 82 בחורות תפסה המצלמה במשחק של מכבי נתניה מול מכבי ת”א, במה שידוע ומוכר כמדד של שיממון על כר הדשא. אך הסירו דאגה מליבכם: במשחק הבית הבא של מכבי ת”א כבר לא יהיו כל-כך הרבה אנשים ונשים לצלם. איש לא יופתע אם גם אישה בשנות השבעים לחייה עם שיניים שחורות לגמרי ושערות על האף במקום על הראש תוגדר על ידי הפרשן כ”דבר הכי יפה שראינו במגרש הערב”.
הסכום- אפס, כמו הסיכוי שאוהדי בית”ר ילכו בשקט הביתה אחרי הפסד של הקבוצה.
המדור יחזור בשבוע הבא עם מטעמים ממשחקי הנבחרות…