קומו על הרגליים ספטמבר 28, 2008
מאת PavelNedved ב : טניס , 3תגובותפרייאר מי שלא התיישב מול הטלוויזיה היום בעשר בבוקר, כדי לראות את הספורטאי הישראלי הכי מרגש שנראה במחוזותינו, לפחות בשנים האחרונות, בפעולה. אגב, גם אני לא התיישבתי. אני קפצתי, התפתלתי, ובעיקר עמדתי על הרגליים והרעתי לצבר הענק הזה.
את ההישג האדיר של דודי סלע בטורניר בבייג’ינג, אני משווה למסע של הפועל ת”א באופ”א. גם אז, הפועל היתה קבוצה קטנה, בלי מסורת באירופה- אבל היה לה את החוצפה ואת היכולת. כמו הפועל, גם דודי העיף מתמודד בכיר אחרי מתמודד בכיר, וכמעט שהצליח להפתיע גם בגמר. מעט ריכוז במערכה האחרונה, זה מה שהיה חסר לו כדי לרשום טורניר מושלם באמת.
למרות ההשוואה הזאת לקבוצת כדורגל ישראלית באירופה, דודי הציג היום דווקא את ההיפך ממה שאנחנו רגילים לראות מהספורט הפופולרי שלנו באירופה. הוא היה חד ומפוקס דווקא ברגעים הכי קריטיים, שלכאורה הכי קל להישבר בהם, בטח כשאתה עומד שם לבד ולא כקבוצה. כך, למשל, בשובר השיוויון במערכה השנייה רודיק הוביל כבר 6-4 כשהוא מגיש לניצחון. דודי הצליח לקחת את הנקודה בנון-שאלאנטיות ממש, והמשיך עד לניצחון 8-6 מרשים בשובר השוויון ובמערכה כולה.עוד קודם לכן,במשחקון החמישי באותה מערכה, סלע נשבר, ורודיק היה נראה בדרך לניצחון במשחק כולו. אלא שאז, בדיוק אז, סלע עשה את הכמעט בלתי אפשרי- שבר את ההגשה של רודיק אחרי משחקון הפכפך. סלע-ווי(נר).
סלע שיחק טניס טוב יותר מאנדי רודיק. ברגע שדודי הצליח לענות לסרב האימתני של האמריקאי, הוא שלט במשחקון ובדרך כלל גם הצליח לקחת אותו. אלא שמול הגשות בעצמה של 210-250 קמ”ש- לשם השוואה גם בגרמניה יעצרו אתכם אם תסעו במהירות כזאת- דודי התקשה מאוד. גם כשרודיק לא ניפק אחד מ-16 האייסים שלו, סלע התקשה להעביר את הכדור והאמריקאי לקח את רוב משחקוני ההגשה שלו בקלות. כשדודי הגיש, ראינו משחק אחר לגמרי- משחק של ווינרים, לובים (הקשתות), משחק רשת נהדר ובעיקר טניס מהנה. במערכה השלישית רודיק התחיל להתעסק בשטויות- כמו תזוזה של אנשים בקהל, שלטענתו הסיחה אותו מדעתו. אם זה באמת כך, ואני ישראלי בבייג’ינג- אני מחליף מקומות בתדירות שבה כתוב כאן בטקסט את השם של דודי, זאת אומרת אחת לכמה שניות.
הטורניר המצויין הזה של סלע מגיע אחרי ניצחון בגביע דייויס בשבוע שעבר, ניצחון שנתן רוח גבית והרבה אמונה לישראלי הצנום. ההישג הפנטסטי יקפיץ את סלע לאיזור המקום ה-65 בעולם, והוא חייב להינשא על כנפיו של ההישג הזה כדי לתת עוד כמה טורנירים טובים ולהמשיך קדימה. את השם והכבוד בסבב הוא יקבל אחרי הטורניר הנהדר, הגיע הזמן לשים כמה תארים משמעותיים בארון.
וכמה מילים על השידור. דני רופ ועופר סלע (כן, אח של) הם אולי לא צמד השדרים הכי מקצועני בעולם, והשידור לא פעם נשמע כמו בקיוסק בשכונה. ובכל זאת, נהניתי. הרגשתי כאילו אני יושב עם שני חבר’ה שרוצים מאוד בנצחונו של דודי, ולא ניסו להיות פוליטקלי קורקט. חצי ממה שהם אמרו היו דברי סרק, אבל בטניס, כשממילא עולם המושגים שלו לא בהיר לנו עד הסוף, זה עובד לא רע בכלל.
“קומו על הרגליים שלכם, ותריעו לחברים האלה בכחול”, אמר רמי וויץ ב5:0 הבלתי נשכח על אוסטריה. מה, אתם עדיין יושבים?
יש לומר שער: ספורטינג גיחון או חיחון? ספטמבר 27, 2008
מאת PavelNedved ב : יש לומר שער , תגובה אחת עד כהאני שמח לחנוך פינה חדשה, “יש לומר שער”, שתעסוק בצורת הגייה של שמות מהעולם הספורטיבי. אם בא לכם להציג קושיה או לעלות שאלת הגייה, בכיף.
שם הקבוצה בשפת המקור: Real Sporting de Gijon
הסוגיה: ספורטינג גיחון/חיחון עלתה השנה לליגה הספרדית הראשונה, לאחר עשר שנות היעדרות. בינתיים, היא קיבלה רביעיה מסביליה, שישייה מברצלונה ושביעייה מריאל מדריד, אך אתרי הספורט עדיין חלוקים בדעתם מה שמה בישראל- ספורטינג גיחון או שמא ספורטינג חיחון?
בדיקה: השפה הספרדית נכללת בקבוצת השפות הרומאניות, שהן השפות שהתפתחו מהשפה הלטינית. בקבוצה תוכלו למצוא גם את השפה האיטלקית, הצרפתית והפורטוגזית. השפות הללו נכתבות בעזרת האלפבית הלטיני, או בשמו הנוסף האלפבית הרומאני. בצורת הכתיב הזו, האות G לפני האותיות הe ו-i, לא תישמע כגימל רגילה, וצורת הגייתה משתנה בהתאם לשפה. לדוגמא, הצירוף GI ייקרא באיטלקית ג’י, בצרפתית ז’י, ובספרדית- חי.
הכלל: בספרדית, את האות g לפני התנועות i ו- e יש להגות כ-ח’!
מסקנה: אחרי כל החפירה הנ”ל, אני מאמין שהבנתם שיש לומר ספורטינג חיחון. אבל תכל’ס, גם אם יקראו לקבוצה הפועל באר טוביה, זה לא יעזור לה לספוג פחות שערים..
תכלה שנה וקללותיה ספטמבר 25, 2008
מאת PavelNedved ב : אנשים , 2תגובותרגע לפני שסוגרים את תשס”ח, הנה חמישה אנשים, מסודרים לפי סדר עולה, שירצו לשכוח לגמרי מהשנה הזאת:
5. עודד קטש-
גג העולם- זה בדיוק המקום בו היה עודד קטש בדיוק לפני שנה. הוא סיים עונה טובה בגליל וזכה לחוזה חלומי בקבוצה של המדינה- מכבי ת”א. עודד בנה קבוצה ביחד עם צביקה שרף, אז מנכ”ל מכבי ת”א, שאמורה הייתה לקטוף עוד תואר אליפות בהליכה. במקום זה, שורה של הפסדים מביכים הביאו לכך שבינואר הוא כבר ראה את צביקה שרף על הקווים לאחר שהתפוטר מהקבוצה. ארבעה חודשים לאחר מכן שודר הסרט עמו, ובו ההתבטאות האומללה על צביקה שרף, ועודד רק חיפש מקום לקבור את עצמו. והוא מצא- בגליל העליון, אותה הוביל לעונה בשיפולי התחתית שהסתיימה בהישרדות רק מחזור אחד לסיום. השנה האחרונה פגעה בשמו של קטש גם כמאמן וגם כאדם, והוא היה מעדיף לשכוח ממנה לגמרי.
4. שחר פאר-
את שנת תשס”ח פתחה פאר בעשירייה השנייה בעולם. היא רשמה את הישג השיא שלה, רבע-גמר גראנד-סלאם בארה”ב, ונדמה היה ששחר בדרך לעשות קפיצה לעשירייה הראשונה בעולם. אלא שזה מה שהיא עשתה בטורנירים גדולים מאז: סיבוב שלישי באליפות אוסטרליה, סיבוב ראשון ברולאן גארוס, סיבוב ראשון בארה”ב ושמינית גמר ווימבלדון, למעשה ההישג היחיד שלה העונה. במהלך העונה פאר ספגה תבוסות משפילות מול יריבות מחוץ למאיה הראשונה, הפסידה בסיבוב השני בבייג’ין והידרדרה עד למקום ה-37 בדירוג העולמי. בשנה הבאה היא תקווה לחזור ולעסוק בטניס, במקום הצניחה החופשית של השנה.
3.אודי גל-
כמה תקוות נתלו בשייט אודי גל ובחברו גידי קליגר לפני הנסיעה לבייג’ין. סדרה של תוצאות מבטיחות ערב האולימפיאדה העמידה אותם כהבטחה הבכירה למדליה כחול-לבן. חודשיים לפני האולימפיאדה, הגיעה פרשת התרופות של גל, וכמעט השאירה אותם מחוץ לתחרויות- אודי, שלקח תרופה שנכלל בה סם אסור, נחקר על ידי הועד האולימפי ויצא מהמקרה בשן ועין. אם זה היה נורא עבורו, הגיעה אולימפיאדת בייג’ין והמשיכה את הסיוט, כשהצמד היה רחוק מאוד מהפודיום וספג עלבונות קשים מהועד האולימפי ומהרחוב הספורטיבי. מה נגיד, נאחל לו ימים טובים יותר.
2.שמעון מזרחי-
40 שנה בנה שמעון מזרחי את המותג מכבי ת”א בשתי ידיו. הוא הפך אותה לקבוצה של המדינה, לסמל להצלחה, לווינריות. עד שהגיעה העונה הזאת, והמותג המנצח של שמעון קיבל סטירה רצינית. תחילה, בהפסד משפיל בגמר הגביע לאחר יתרון 20 נקודות, לאחר מכן בהפסד בגמר היורוליג לצסק”א מוסקבה, והשיא, אותה זריקה קשתית מחממת לב של דיקסון שגזלה ממכבי אליפות. אחרי הרצף הזה, אפשר להגיד הכל על מכבי הנוכחית- חוץ מזה שהיא ווינרית. עכשיו, נראה אותו בונה שוב את כושר ההרתעה.
1.גיא לוזון-
הזוכה הבלתי מעורער בתואר “השנה המחורבנת ביותר”. אם נחזור 12 חודשים אחורה, גיא לוזון היה מאמן צעיר ומבטיח שהגיע לקבוצה גדולה, הפועל ת”א, בצדק. מה שקרה מאז מזכיר קטטה עם משפחת אלפרון- הוא חטף מהלומות מכל עבר. הפועל שלו התרסקה והוא עזב >> חזר הביתה, למכבי פ”ת, והפיל גם אותה לקרשים וכמעט לליגה השנייה >> סבל קשות מכך שאבא שלו רצה למנותו למאמן הנבחרת הצעירה >> תדמיתו ספגה מכה קשה, אולי בלתי הפיכה. גיא לוזון, מאמן מבטיח ערב תשס”ח, הפך למאמן משתקם ערב תשס”ט. וכולנו נתפלל יחד איתו: תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
יש לכם רעיונות נוספים? הדירוג נראה לכם מופרך? טקבקו..
כזה, עוד לא ראיתם. ספטמבר 22, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי , 7תגובותמדי שבת אנו מזועזעים מטעויות השופטים בארץ. פנדלים תלושים מהמציאות, נבדלים פרי הדימיון ועוד ממיטב השופטים ועוזריהם בארץ. אבל מול הטעות שתראו בוידאו הבא, אפילו משה בוחבוט מחוויר. ה”שער” הזה יגרום לו לרצות לתלות את הנעליים: טעות קוון הזויה מזו, לא יכולה לקרות.
המדובר במשחק צ’מפיונשיפ שנערך בשבת האחרונה בויקרייג’ ראוד, ביתה של ווטפורד שאירחה את רדינג. הנה התקציר, שימו לב ל”שער” הראשון:
אין ספק, שער מוזר. אני מהמר שהקוון שכח את המשקפיים בבית, עישן עשרה קילו חשיש וקיבל שוחד על המשחק- רק שילוב כזה של מרכיבים יכול להוביל לטעות הזויה כזאת. ודווקא מול הקבוצה של אבי מלר.
לאחר המשחק, ווטפורד הגישה בקשה רשמית למשחק חוזר לאור השער הזה והפנדל המפוקפק שרדינג קיבלה לקראת סוף המשחק. הבקשה נדחתה בטענה ש”החלטת השופט אם הגול יאושר או לא היא סופית או מחייבת”. גם אם העוזר שלו ראה שער רפאים שכזה. בקיצור, לשופטי ליגת-העל שלנו יש לאן לשאוף..
אין כניסה לישראלים! ספטמבר 19, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל עולמי , 12תגובותאנחנו, מדינה קטנה אנחנו. מה יש לנו בעולם הכדורגל שלנו? לא הרבה. ולכן, כששחקן ישראלי מגיע לשחק באחת הליגות הגדולות באירופה, ערוצי הספורט מיד מתגייסים עם שידור ישיר של כל אימון מאותה קבוצה, ולא משנה אם השחקן מקבל רק חצי דקה בגארבג’-טיים בקבוצה זעירה. וכך קיבלנו כאן שידורים מסביב לשעון של קבוצות כמו ווסטהאם, ראסינג סנטנדר וסלטה ויגו, שביום שידורים בהיר לא היו מעניינות את קצה המסך שלכם.
אני, בחור צנוע אני. מה יש בעולם הכדורגל שלי? לא הרבה. המון בית”ר ירושלים, וקצת ניוקאסל יונייטד. אז כן, ב96 ניוקאסל נאבקה על האליפות וזכתה להרבה שידורים ובאז, אבל מאז- פירורים בלבד. התקווה שלי שיום אחד יגיע ישראלי לקבוצה וישדרג אותה מבחינת שידורים בטלוויזיה כחול-לבן. אח, זה יהיה תענוג. אבל בינתיים, זה לא ממש קורה.
בתחילה, תקוותי נתלו באייל ברקוביץ’. הפליימייקר שהסתובב בכל חור באנגליה בערך, היה מועמד מספר פעמים לניוקאסל- אך לא לבש את מדי הזברה לעולם. המשכתי להמתין בסבלנות ראויה לציון. יוסי בניון הגיע לרחבי הממלכה. אחרי תקופה מוצלחת בווסטהאם, יוסי מחפש קבוצה גדולה יותר וניוקאסל מוזכרת כמועמדת לקלוט את הקשר הצנום. לא קורה, בניון חותם בליברפול. נמשיך הלאה.
יניב קטן נותן עונה טובה בחיפה ובדרך לאירופה. הידיעות בתקשורת כבר מודיעות:
סיבה למסיבה? ממש לא. המעבר שלו למגפייז טורפד, וגם הוא מצא את עצמו בווסטהאם. על הספסל אמנם, אבל על זה בלונדון, ולא בצפון-מזרח אנגליה. מד התקוות הועבר לשחקן ישראלי אחר, הבלם טל בן-חיים. לפני קצת יותר משנה, סם אלרדייס הגיע לסט. ג’יימס פארק כדי להחזיר את ניוקאסל לימיה היפים, וכחלק מרשימת הקניות של המאמן, היה גם בחור אחד נימול-
אפשר לפתוח את השמפניות ולהתיישב בציפיה מול הטלוויזיה? בחלומות שלי. טל בן חיים עשה פרסה רק כדי לחמם את הספסל מרופד הדולרים של צ’לסי. ולמה אני מלאה אתכם בהשתלשלות האירועים הטראומתית דווקא עכשיו? בגלל הכותרות האחרונות שטענו שאולי אברם גרנט יהיה, סוף-סוף, הג’ורדי הראשון שלנו.
הפעם, השמפניות נשארות במקרר. הכורסא מול הטלוויזיה נותרת מיותמת. אני כבר מבין שאני לא אזכה לראות ישראלי כשר בקבוצה האנגלית האהודה עלי. נו, מילא. גם פירורים זה בסדר.
אגב,הקבוצה עומדת למכירה עכשיו. מישהו אמר גאידמק? כן, ממש.
קח מספר, קלוז’ ספטמבר 17, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל עולמי , 4תגובותהנה כמה מספרים על הפתעת הערב בליגת האלופות, קלוז’ הרומנית:
2 שחקנים רומנים עלו בהרכב אתמול, שזה פי שלוש מהאנשים שהכירו את הקבוצה בכל המזרח התיכון.
1343 משחקי מילים אבי מלר מסוגל לייצר מהמילה “קלוז’”- שיא שמשתווה אך ורק לשחקן האגדי אבי פס.
7 שנים לקח לקלוז’ לעלות מהליגה השלישית ברומניה לניצחון באולימפיקו ברומא.
24 שנים + 5 הגדלות ליגה ייקח להפועל באר שבע לעלות לליגת העל.
12 שערות נשארו על ראשו של מודי אחרי השער השני של הרומנים. אחת הוא נתן לאיציק (זוהר), אחת לאבי (מלר). כמה שערות נותרו עכשיו על ראשו של מודי, ילדים?
67 דקות שיחק אתמול יוג’ין טריקה, אקס מכבי ת”א, במדי קלוז’.
68 כאפות בעצמה 9 בסולם אבי ביטר צריך לתת למי ששיחרר אותו ממכבי.
9.30 היה היחס על ניצחון של קלוז’ בווינר. אם תפסתם, טקבקו לי- יש לכם חבר חדש.
7,718,509 כתבות בעולם יכילו את המילה קלוז’ היום.
1.6 כתבות יכתבו את השם קלוז’ גם מחר, אם סופרים את הבלוגר האהבל שהתבלבל בשם וקרא לה קלוד, כמו הספר המרוקאי שלי.
2 שערים כבש אתמול קוליו הארגנטינאי במשחק. זה גם מספר הביצים של מאמן ארגנטינה שהתעניינו במידע הזה/ שמעו על השחקן הזה.
0.76 אנשים בארץ אוהדים את האלופה הרומנית. סלחו לי, אבל רומני שתוי שמהנהן כשאומרים לו את המילה קלוז’ לא יכול להיחשב כאוהד אחד שלם.
195 משפטים מיותרים לגמרי אמר ספאלטי בניסיון לתרץ את ההפסד, במקום צמד המילים שהיה צריך להגיד: “יצאתי טמבל”.
27.8 דקות ביזבזתי מחיי כדי לכתוב פוסט על קבוצה קיקיונית כמו קלוז’. אוי ואבוי.
על פרשת דרכים ספטמבר 15, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי , הוסף תגובהרגע לפני שנדבר על המשחק אמש בטדי, אני רוצה להחזיר אתכם עונה שלמה אחורה, למחזור השני בעונה הקודמת. בית”ר אז הגיעה לבלומפילד כדי לפגוש את הפועל ת”א. האדומים, אז תחת גיא לוזון, נראו מצויין, שלטו במגרש והבקיעו את השער הראשון. בדקה ה-76 רומולו כבש את השיוויון, ואז הגיעה הדקה ה-79: ליאור אסולין מקבל כדור לבד מול קאלה. החלוץ בועט לרגלי השוער, ובית”ר יוצאת למתפרצת זריזה. לא עוברות 15 שניות וברק יצחקי מרשית בצד השני, 2:1 דרמטי לבית”ר. שער של אסולין היה מעניק כנראה את הנקודות להפועל וגם הרבה שקט וביטחון לקבוצה בפתיחת העונה. ההפסד, לעומת זאת, גרם לחוסר ביטחון, חוסר אמונה וגרר עונה רעה מאוד של הפועל, שבנס לא הסתיימה בליגה התחתונה. בית”ר, מנגד, צברה ביטחון ושמרה על טור הפסדים מאופס, בדרך לעונה מרשימה ואליפות.
טדי, אמש, דקה 89. שמעון גרשון ניגש לבעיטת עונשין מ-11 מטרים. שער ושלוש נקודות יכולים לתרום הרבה לייצוב המערכת הבית”רית המסוחררת ולשלוח מסר מהשריף לאויבו הגדול בעניין השליטה בעיר. גרשון רץ, בועט.. ומחמיץ. מכבי יוצאת עם נקודה בטדי, שומרת על פער 4 נקודות מבית”ר וטור הפסדים נקי, ונמנעת מהשלכותיו המלחיצות של הפסד מוקדם. בית”ר, עדיין ללא שער שדה נותרת מתוסכלת במקום האחרון בליגה.
עדיין קצת קשה להבין מיהי מכבי ת”א של השנה. מצד אחד, קבוצה שחוטפת מבני יהודה בתוספת הזמן ומשחקת בונקר בטדי; מצד שני, קבוצה עם אופי ששומרת על שער נקי בטדי ולוקחת 3 נקודות מהאחות הקטנה מהשכונה עמוק בתוספת הזמן. התשובה, אם אתם שואלים אותי, היא אלילת המזל שהתייצבה לצידו של בן שמעון: השער של ייני במחזור הראשון נבע מחוסר מוכנות של ההגנה של בני יהודה, והשער הנקי אמש נבע בעיקר מהחמצות של הדאבליסטית, כולל פנדל שנהדף ממש עם הגונג. כעת השאלה אם מכבי ידעו לתעל את ההצלחה היחסית ליכולת משכנעת ונקודות בזכות, או שמא יאבדו נקודות כשאלילת המזל תסיים את עבודתה בקרית שלום.
בבית”ר יכולים להיות מרוצים מנקודה עיקרית אחת מהמשחק אמש: אבירם ברוכיאן שמה. שחקן הבית ששנה שעברה כיכב באגף ימין של ההתקפה, קיבל ביטחון וממש ניהל את משחקה של בית”ר אמש. הוא בא לקחת כדור, מקבל החלטות נכונות, מוסר מסירות מדוייקות ובועט בעיטות נהדרות- בעל הבית של ממש. ועם “גב” כמו דרק בואטנג ודריו פרננדז מאחור, העונה הזאת צריכה להיות העונה שלו ונראה שהוא מבין ומיישם את זה. אם בבית”ר מחפשים משהו ש”ימציא אותם מחדש”, זה ללא ספק יהיה הרועה ברוכיאן, שלא יסתפק באגף הימני וינהיג את הקבוצה מהאמצע, כמו פליימייקר אמיתי. ושום מילה על מלמיליאן.
עוד כמה הערות:
-אם למישהו הייתה ציפיה, ולו המזערית ביותר, שנקבל העונה ליגה פורה יותר וכדורגל ברמה גבוהה יותר, כרגע כבר מבין שהוא התבדה: ארבע תוצאות מאופסות בשני מחזורים, זה הרבה יותר מדי. ולכן, נשארנו שוב עם מרכיב הדרמה שעשוי להעיר את הליגה הזאת. במילים אחרות, הליגה תלויה בתל אביביות, מכבי חיפה ומכבי נתניה- אם הן ישמרו על יציבות ויתחרו בצמרת עד הסוף, לפחות אחת מהן- אולי נוכל לקחת משהו מהעונה הזאת. בינתיים זה עדיין נראה אפשרי.
-אני בשום אופן לא מצדיק את ההתקפה של ארקדי גאידמק על שמעון גרשון שהחמיץ את הפנדל. ובכל זאת: כמו שארקדי אמר, כשגרשון ניגש לבעוט את הכדור, כל טדי ידע שהוא מחמיץ. הרחש שעבר בין מושבי הפלסטיק גרס שאם גרשון מכניס- זאת תהיה הפתעה, זה פשוט היה ברור לאוהדי האלופה. ומה היה נכון יותר מאשר לתת לבואטנג, שמסוכסך מעט עם אוהדי בית”ר, לבעוט פנימה את הפנדל ולרוץ חזרה לחיק הקהל.
לטביה על הכוונת ספטמבר 11, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי, צוחקים כל הדרך אל המונדיאל , הוסף תגובהשני המחזורים הראשונים הראשונים בבית שלנו במוקדמות המונדיאל העלו לראשי רעיון כלכלי מבריק: לפתוח עסק לייצור צלחות ולייצא אותם ליוון. אחרי היכולת של שתי הנבחרות שאמורות להיאבק איתה על ראש הבית, שווייץ וישראל, המון צלחות נשברו שם. מעטים הבתים שאפשר להסתובב בהם יחף. איזו דרך נחמדה להתאושש מהטראומה שעברה הנבחרת של ראהגל ביורו האחרון.
אבל גם אצלנו יכולים להיות קצת מבסוטים. נכון, זה לא מגניב להיות אופטימי בתקשורת הישראלית, אבל לא אכפת לי: נבחרת ישראל עשתה היום צעד חשוב בדרך למונדיאל 2010, או לפחות לשלב ההצלבה. יותר נכון, לוקסמבורג עשתה עבורנו את הצעד הזה. אם רק הייתי מצליח למצוא את המדינה הזו על המפה, הייתי שולח לה מיליוני פרחים. מגיע לה. להסברים יותר רציניים, סורו לפסקה הבאה.
המשחק הבא של הנבחרת הוא מול אותה לוקסמבורג שניצחה הערב בבאזל. מבלי לראות את המשחק, אני משער ששווייץ הפסידה בעיקר בגלל שאננות שלה- ואנחנו כבר לא נהיה טיפשים ליפול באותה שאננות מולם במשחק הבא, כך שזה טוב לדריכות הנבחרת. חוץ מזה, השווייצרים, המועמדים הבכירים להיאבק איתנו על הסגנות, חטפו מכה מוראלית קשה והפסד נקודות שיקשה עליה מאוד בהמשך. אם להיות פרקטיים, הכוונת מתמקדת עכשיו על המשחק בלטביה כעל בעל חשיבות קריטית: זה המוקש הכי מסוכן בדרך למקום השני. תסריט ריאלי של ניצחון בלטביה, ניצחונות צפויים על מולדובה ולוקסמבורג, וניצחון יווני כפול עלינו ועל שוייץ, יביאו אותנו למצב שתיקו בבאזל יבטיח כמעט בוודאות את הכרטיס להצלבה. ואם לוקסמבורג ניצחה שם, תיקו אנחנו יכולים להוציא. נשמע מסובך, זה ממש לא.
הנה וידוי: יש לי משקפיים. ובכל זאת, איני עיוור; ראיתי שהנבחרת נראית לא טוב עד כה בקמפיין. מצד שני, היריבות שלנו נראות רע מאוד, מה גם שיותר קל להשתפר תוך כדי ניצחונות. בקיצור, אני לא מגניב- אבל אני אופטימי.
תיאוריית הקונספירציה ספטמבר 9, 2008
מאת PavelNedved ב : הומור , 2תגובותמחר בבוקר ייערך בז’נבה הניסוי המדעי הגדול בהיסטוריה, שיפגיש בין מיליוני חלקיקים שינועו במהירות האור. מטרת הניסוי היא לשחזר את המפץ הגדול, ואחת מהשלכותיו, מעט הזויה אבל קיימת, היא שמכונת הענק תיצור חור שחור שיבלע את העולם. 11 שעות לאחר מכן תשחק נבחרת ישראל במולדובה. לכאורה, שני אירועים שהקשר בינהם לא קיים. אבל זה, חברים, רק לכאורה.
שלא יעבדו עליכם- זה לא מקרי ששני האירועים בדיוק באותו יום, אל תהיו תמימים. הנה כמה בעלי אינטרס שעשויים לסדר שהמשחק במולדובה יהיה בדיוק ביום בו נערך הניסוי:
1.אבי לוזון. האיש שידו בכל ויד כל בו הוא החשוד המיידי. כשישראל הוגרלה לבית הזה, לוזון מיד סימן את המשחק הזה כמוקש. כבר שני קמפיינים ישראל לא הפסידה לנבחרת חלשה ממנה, ובמולדובה זה עשוי לקרות- נבחרת ישראל חלשה, במורל ירוד ויריבה עם שם של מנקה רוסייה- זהו מתכון בטוח לכישלון. לכן, היו”ר אירגן את המשחק בדיוק ביום בו הכותרות וכל העולם יעסוק במה שקורה בניסוי, והמפלה של הנבחרת תישכח. אל תשכחו, אבי לוזון אחראי לאחיזת העיניים הגדולה ביותר בכדורגל שלנו, מכבי פ”ת.
2.דרור קשטן. כאן הסיבה היא פשוטה מאוד: אם המאמן לא ייקח שלוש נקודות במולדובה, הוא יתחנן שהאדמה תבלע אותו. ביום רביעי, יש סיכוי שזה אשכרה יקרה. זאת לא תהיה האדמה, זה יהיה חור שחור ענקי, אבל הוא יסתפק בזה.
3.אופ”א. כשבמשרדי אופ”א הגרילו את בית ב’, פניהם החווירו. יוון, שוויץ, ישראל, מולדובה, לטביה- לאחת מהנבחרות האפורות הללו יש סיכוי ממשי להיות במודיאל. ישבו וחשבו במשרדים בשווייץ, והגיעו למסקנה: בואו ניתן לשתי הנבחרות הכי אפורות בבית, ישראל ומולדובה, לשחק ביחד- ונעלים אותן, מה שנקרא שתי ציפורים במכה. התיאוריה אומרת שאחד מהחורים השחורים הזעירים יישלח למשחק למטרה זו. בהנחה, כמובן, שהוא ימצא את מקום מושבו של חור אחר- מולדובה.
אלה החשודים חברים. מי אשם? את זה אתם קובעים. קדימה, טקבקו.
מי מאמין בנבחרת ישראל? ספטמבר 6, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי, צוחקים כל הדרך אל המונדיאל , 5תגובותביום שלישי בבוקר, נכנסתי למשרד בו אני עובד, כבכל בוקר. ערימת העיתונים עמדה במקומה הקבוע, ואני שלפתי את עיתוני הספורט כדי לבדוק את הלך הרוחות לקראת המשחק מול שווייץ. “אפריים, אני אומר לך, אנחנו עולים למונדיאל”, זרקתי לעמיתי לעבודה. הוא נתן לי מבט ששמור לגמלים חולי אדמת שיושבים על עץ ומעשנים גראס, ותוך שניות צחוק מחריש אזניים ממש הציף את החדר. אחרי עשר דקות של צחוק מתגלגל ואולי אפילו קצת פיפי במכנסיים, הוא הסביר לי ש”אין שום מצב כזה”. התערבתי איתו.
המשכתי ביומי. במסדרון, פגשתי את יונתן, עמית נוסף לעבודה וחובב כדורגל מושבע. “מה אתה אומר, עולים למונדיאל הפעם?”, שאלתי. “נראה לך?!” נעניתי. “האמת שכן”. התשובה שקיבל ממש הדאיגה את יונתן. הוא חשב שדיבוק מטורף, אולי אבי לוזון, חדר לתוכי, והציע במבט מרחם ממש לקחת אותי לבית המשוגעים הקרוב. “שם יטפלו בך כמו שצריך”, אמר. יום העבודה הסתיים, והלכתי הביתה.
“אבא, מה אתה אומר, יש מצב לעלות למונדיאל?”, ניסיתי. “מה פתאום, מה נראה לך”, נעניתי, ושמחתי שהוא לפחות לא בהה בי כאילו שלט עם המילה “דביל” דבוק לי על המצח. בשלב הזה, כבר הבנתי שחוסר האמונה שסובב סביב הנבחרת, שווה פוסט. התקשרתי לעורך האתר הזה. “מה אתה אומר רועי, הפעם אנחנו עולים?” “איזה עולים, מה פתאום..” “אני חושב שאנחנו עולים”. שקט מהצד השני של השיחה. המילים שאמרתי התערבלו בראשו, והוא עדיין לא עיכל. אחרי כמה שניות, הוא זיהה את הפוטנציאל העסקי שטמון בשטות שזרקתי לאוויר. “על מה אנחנו מתערבים?”, שאל. “על מה שאתה רוצה”. התערבנו.
כדי לענות על השאלה מהכותרת, אגיד שאני מאמין בנבחרת. אבל כנראה שאני באמת יחיד סגולה בעניין הזה. רוב הציבור מתייחס בגיחוך לאפשרות שבאמת נעלה לאליפות העולם, כאילו מדובר באפשרות שדרור קשטן יעלה מופע סטנד-אפ. ומה אתם חושבים?