להתראות, דרק ינואר 5, 2009
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי , 5תגובותאוסבלדו ארדילס. זוכרים את השחקן הארגנטיני הגדול, שהפך למאמן בינוני (היי, לותר. מה קורה?) ובא לגזור קופון בארץ? מתחת לשם שלו ברשימת מאמני בית”ר בכל תולדותיה, לא יהיה רשום הרבה. חמישה מחזורים, שלושה נצחונות, תיקו, הפסד והביתה. אבל לצד השם שלו, תמצאו כוכבית. ואם תעקבו אחרי הכוכבית, תמצאו הערה: הביא את גדול זרי בית”ר בכל הזמנים.
במהלך שתי העונות הנהדרות של דרק בואטנג בצהוב, היה נראה כאילו הוא אחד האוהדים שהסתנן מהדשא ליציע. רץ בטירוף, מתקל, ולפעמים קצת מרביץ- בדיוק מה שאני ועוד מאות אלפי אוהדי בית”ר היינו עושים אם היינו מקבלים את החולצה הצהובה- הכל כדי לנצח. כן, יש לו יתרון טכני קל עלינו (בכוונה אני אומר קל, לא ראיתם אותי באחד על אחד. אז מה אם זה רק פרו אבולושן), אבל וואלה, גם כשאליו היה מגיע כדור מעשרים מטר הוא בד”כ היה מעיף אותו להשקיף שהכל בסדר בהר הבית. וכן, הוא גם היה קצת ילדותי. גם אנחנו קצת ילדים.
מעולם לא היה זר משמעותי כמו דרק בבית”ר. תגידו פישונט, שאלואי, ואני אסביר לכם שהיה לנו הרבה כישרון בהתקפה באותם שנים כמו אוחנה, חרזי וסביליה. תגידו טרטיאק, ואני אסכים שהוא היה חשוב- אך הקבוצה ההיא נשענה על התקפה מרהיבה יותר מעל הגנה. תגידו שבואטנג לא הצליח להחזיק את האמצע בלי גל אלברמן, ואני אגיד לכם שאין לכם מושג, פשוט ככה. בואטנג היה היתרון האיכותי של בית”ר על פני כל הליגה שנתיים שלמות, והתפקיד האקוטי שלו במגרש הוא שהביא לנו את האליפות. דרק גם הביא לנו מה שאף אחד אחר לא הביא לנו- דאבל, והוא עוזב עם שתי אליפויות וגביע, כשאת כולן הרוויח ביושר, בצדק ועם הרבה זיעה.
כדי למנוע טוקבקים ליצניים, בואו נדבר על החצי שנה האחרונה: אפשר למצות אותה במילה אחת, מיצוי. דרק עשה הכל בארץ, קטף כל תואר אפשרי (הרשו לי להתעלם באלגנטיות מגביע השוקו). אחרי עונה ראשונה נהדרת, בית”ר נכשלה בליגת האלופות אך הייתה קרובה להעפלה, מה שנתן תקווה לקראת השנה הבאה. לאחר האליפות השנייה, בית”ר שוב ניסתה את מזלה, אך אז הגיע משחק הכשל הקולוסאלי (כן, אני לומד לפסיכומטרי) מול קראקוב, ששבר את דרק. הוא הבין שאין לו הרבה לאן להתקדם- עוד דאבל כבר פחות ירגש, והצ’אנס להגיע לליגת האלופות עם בית”ר, הוא הבין, לא גדול. הדלק נגמר לו עוד לפני שהעונה התחילה, וכך הוא נראה לאורכה- כבוי. נכון, הוא שיחק רע, אבל אל תתנו לזה להשכיח שמדובר בזר הכי גדול שנחת כאן, ואני בטוח שבגרמניה הוא יוכיח שהוא ראוי לתואר הזה.
מחר בואטנג מגיע להיפרד משחקני בית”ר, ואני אנצל את ההזדמנות להגיד: תודה רבה. אתה הסמל הכי גדול של בית”ר בשנתיים האחרונות, אולי במילניום הנוכחי. תצליח, ילד.
מה אמרו בטלוויזיה? דצמבר 14, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי , 6תגובותבשבועות האחרונים שופטי ארצנו הפכו לשק חבטות האולטימטיבי של הכדורגל הישראלי. אבי נמני חוטף שניים בדרבי? אלון יפת יחטוף קללות עסיסיות וקטנה עם הכתף ממרקו בלבול. אשר כהן העז לטעות מול קבוצתו המקרטעת של מתיאוס? אשר כהן יקבל מהגרמני. מאיר לוי, לוקח החלטה גבולית מול הפועל ת”א? המועדון כבר יוציא הודעה חד משמעית הקוראת להתפטרותו של יו”ר איגוד השופטים.
תקציר האירועים הקודמים בדו קרב בין הפועל ת”א לאנשים בשחור: בשבוע שעבר בחיפה אושר לירוקים שער שנכבש ממצב נבדל ברור. אמש, נשרק פנדל מפוקפק מול קרית שמונה, דקות ספורות לסיום המשחק. הנזק המצטבר- ארבע נקודות ליגה. לא נעים, לא נעים בכלל- אבל היה יכול להימנע בקלות רבה יותר. הפיתרון: מ-צ-ל-מ-ו-ת.
אין ספק שההתנהגות של נמני, מתיאוס וגוטמן מול השופטים היא בזויה. גם העונש המצחיק- הרחקה בכאילו מגבולות המגרש, הוא פתטי. כל זה היה יכול להימנע, עם חוק אחד פשוט: אפשרות לכל מאמן לדרוש להיעזר במצלמות הטלוויזיה פעם אחת במשחק, כשעוד פעם נתונה לשיקולו של השופט. חשבו כמה רגעים מביכים זה עשוי לפתור לנו. אם רק גוטמן היה רואה שטופוזאקוב משך בחולצתו של אבידור, הוא היה מגיב אחרת.
כשהתחיל הטרנד של הפייסבוק, אני הייתי מסרבניו. מה אני צריך את זה, חשבתי. עד שחבר הסביר לי זאת בפשטות: זה כמו שתסרב להשתמש בשירותי אס אם אס, נאמר. אם זה עוד שדרוג טכנולוגי שיכול לשמש אותי איך שהוא- אין סיבה שאני לא אהיה שם. כך גם בעניין המצלמות- אם זה יכול לעזור לשופטים לתת תפוקה טובה יותר, למה לעזאזל שהם לא ישתמשו בהם? כמו שטכנולוגיות מסויימות בונות את הכדור האולטימטיבי, ושיטות שונות ומשונות עוזרות לשחקנים להימצא בכושר טוב יותר- כך גם יש לשדרג את פונקציית השופט, שהוא כלי חשוב במשחק. ההתעקשות הזאת להישאר בתקופת האבן עולה בתקריות מביכות- ובלתי הכרחיות בעליל.
המקום בו חלומות מתנפצים דצמבר 10, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי , 6תגובותגיאורגיוס קשקושיס הוא דייג קפריסאי עני. מבוקר עד ערב עיסוקו היחיד של גיאורגיוס הוא להעלות דגים בחכתו ולמכור אותם בשוק. מלבד הדגים, יש לו אהבה גדולה נוספת: אנורתוסיס פמגוסטה. בכסף המועט שהוא מרוויח מעבודתו, הוא משתדל להגיע למשחקי הבית של הקבוצה, בהנחה שנשאר לו כסף אחרי שהאכיל את האישה והילדים. כשאנורתוסיס הצנועה הצליחה בליגה של הגדולות, ליגת האלופות, לא היה מאושר מגיאורגיוס. הוא הרגיש שהוא מקפץ על עננים. כל דג שהיה מעלה בחכתו היה זוכה לחיוך רחב, והוא הקפיד לבוא באדיקות למשחקי הבית של הקבוצה בצ’מפיונס ליג, על אף המחיר הגבוה. כשבועיים לפני המשחק המכריע מול פנאתנייקוס מהמדינה השכנה, גיאורגיס עבד מצאת החמה ועד השעות המאוחרות של הלילה, והכל על מנת לאפשר לעצמו לקנות כרטיס טיסה וכניסה למשחק החשוב. כשהגיע ליוון, משאלה אחת מלאה את ליבו של גיאורגיוס: שהחלום הזה יימשך, לפחות עוד קצת.
התעורר גיאורגיוס, התעורר. בשלב הבתים של ליגת האלופות אין מקום לסתם חולמים. אנורתוסיס פמגוסטה עברה דרך נהדרת בליגת האלופות ותיצרב בזכרוננו לעוד שנים רבות, אבל בשלב הבתים היא יכולה רק לעורר כמה תקוות, להעיר כמה יצורים רומנטיים בתוכנו- ותו לא. בסוף היום החלום הזה יתנפץ לרסיסים כמו צלחת כשאיזה יווני יצעק “יאסו”, ויעלה על חשבונך לשלב הבא.
ליגת האלופות 2008/2009 אינה מקום שמקדם בברכה חלומות של קבוצות קטנות וקיקיוניות. שלב הבתים הפך למעין מגל שקוצר בברוטאליות את הקבוצות הקטנות על שלל חלומותיהן. מלבד הצלחות חד פעמיות, קבוצות כמו קלוז’, באזל ובאטה בוריסוב, יכולות לשמש כתפאורה מרעננת ותו לא. הסיפורים מאחורי הקבוצות כמובן ייערמו וירימו אותן גבוה גבוה, ובצדק; אבל רק כדי לשמוע את קול ההתרסקות שלהן כשהן משתרכות בירכתי הבית ומייחלות לחלום הבא.
המאסטרו. לפעמים, חלומות מתנפצים
כשמישל פלטיני נכנס לנשיאות אופ”א, האג’נדה המרכזית שלו הייתה צמצום הפער בין הקבוצות הגדולות לקטנות, בעיקר בליגת האלופות. בפועל, בשישה מתוך שמונת הבתים בליגה נקבעו העולות עוד בטרם נשמעה שריקת הפתיחה למחזור האחרון. יום משחקים שלם ישוחק היום כשכל הכרטיסים לשלב הבא כבר חולקו. ובין העולות לא תמצאו הפתעה אחת לרפואה: צ’לסי, ליברפול, ארסנל, מנצ’סטר, רומא, אינטר, יובנטוס, ברצלונה, ריאל, אתלטיקו מדריד, ויאריאל,באיירן מינכן ליון, פורטו, פנאתינייקוס וספורטינג ליסבון. סביר להניח שהמהמרים הסולידיים היו זוכים בכל הקופה אם היו צריכים להמר על זהות העולות לאחר הגרלת הבתים. ואנחנו נשארנו עם אותו כדורגל איכותי- אך לעוס, לעוס מדי. אותן קבוצות, שמגיעות מאותן מדינות ומספקות את אותן יריבויות וסיפורים ידועים.
כלום לא עצוב,
הכל כרגיל.
כלום לא קורה פה,
כלום לא קורה פה…
שר אביתר בנאי. ספר את זה לגיאורגיס קישקושיס.
הכי הפועל שיש דצמבר 9, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי , 8תגובות1. משבוע לשבוע מתבהר שהשידוך בין אלי גוטמן להפועל ת”א הוא מדוייק להפליא. ואני אסביר: הפועל ת”א היא הקבוצה היחידה בארץ, ובין הבודדות שאני מכיר בעולם- בצוותא עם נבחרת איטליה- שבאופיה אינה מחוייבת לכדורגל אטרקטיבי. הציפייה של האוהדים נושאי דגלי גווארה אינה משחק שוטף ויפה לעין; תנו להם הגנת ברזל, משמעת טקטית ושער בודד והם מבסוטים. וזו בדיוק הקבוצה שבנה גוטמן: קבוצה שהיכולת שלה היא בכלל לא מדד לניצחון, שזה מדהים. אלי גוטמן לא חותר למשחק צירופים סטייל בארסה; הוא שואף לניצחון בדרך שהוא רואה לנכון להשיג אותו. אם זה על ידי בונקר ושתי עקיצות בסיום בטדי, או אם זה הרדמת היריבה מחצית שלמה ועקיצה בחלק הראשון של המחצית השנייה, כמו שהיה מול מכבי ת”א ומכבי חיפה. נכון, כדורגל כזה כנראה לא יביא להפועל אליפות- אבל הסוציאליסטים כידוע אינם חזירים ויודעים להנות מדרך, והפועל משחקת בדיוק בדרך שבה האופי הפועלי דוגל בה.
2. הכותרות בעיתון היו צריכות להיראות אחרת לגמרי הבוקר. התמונה בשער הייתה אמורה להיות שייכת לאייל גולסה, והכותרות היו אמורות לצעוק משהו כמו: “איזה יוסי”, בהשוואה מתבקשת ליוסי בניון. רק שגולסה עדיין נמצא מרחק מספר סנטמטרים מהכותרות וההשוואות, כמספר הסנטימטרים שחסרו לו כדי לנצל את ההזדמנות המצויינת בדקה ה-90 ולקנות את עולמו. זו הייתה אמורה להיות הלחיצה על המתג שתפעיל את אור הזרקורים שיתמקדו על הילד הזה. אברם גרנט, באמצעות הצדיק ג’ון טרי, יכול לספר לו מה ההבדל בין קורה לכיבוש שער. כמה קרוב, ככה רחוק.
גולסה. אם לא שער בעיתונים, לפחות תמונה בבלוג קטן
3.אני לא יכול להתאפק. שלוש מילים על המשחק של מכבי בכדורסל אמש: חזרנו לתקופת האבן. אותי מעניין אם אוהדי מכבי מרוצים מהטיול המשעמם הזה- אשמח לקבל תגובות. בכל מקרה, כדאי לזכור שהאליפות תקבע במשחק אחד, אחד בלבד. כמה טוב שיש פיינל פור.
המועמדת מספר 1 דצמבר 7, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי , 2תגובותהתוכנייה: גליל/גלבוע מארחת את הפועל ירושלים למשחק צמרת בליגת ווינר.
לאחר שאספנו את הקונפטי מרחובות תל אביב והחזרנו לשער הרחמים את החמור הלבן, זה שפיני רכב עליו בבואו, אפשר להתרכז שוב בליגה שלנו. והערב, עיני כולם- במיוחד אלו של פנחס הקדוש- יהיו נשואות צפונה, עת ייפגשו שתי הקבוצות שהעזו להתחצף השנה למכבי ומועמדות לערער את שלטונה.
אשרי המתחצף
כשאני רואה נצחונות דחוקים ומעצבנים של הצהובים, כמו זה מול זאגרב, אני מחפש כדור הרגעה. עד לפני חודשיים הייתי מסתפק בסל ההוא של מאליק; אבל מאז גם ההלי-הופ ההוא של באוורס מהווה אחלה קפסולת הרגעה, שמזכירה לי שאפשר גם אחרת. ואיך התמוגגתי כשראיתי את הראיון עם עמית גל באחד מכלי התקשורת, שם נזף בתקשורת על פסטיבל גרשון. “אפשר לחשוב ששבוע ימים אין בישראל כלכלה ואין בחירות במפלגת העבודה ואין נפילה בבורסה. יש פיני גרשון וגרשון פיני. יותר מחרמן אותי שקבוצה כמו שלנו עושה דברים יפים בתקציב נמוך ושהליגה מתקרבת למכבי. לנו זה כיף, לליגה זה כיף, לספונסרים זה כיף וזה הסיפור הגדול” אמר המנהל של גלבוע/גליל ופתח חשבון עם מכבי.
דובי. העיקר שגל לא ירד לפסים אישיים וקרא ככה לפיני
הערב יעמדו מאחורי הקווים שני מאמנים, צהובים לשעבר, וינסו לתפוס את מקומם בראשות רשימת המועמדות לרשת את הכתר מחולון. בירושלים חייבים להראות המשכיות ולדלג השנה גם מול מוקשים כאלה, שבשנים עברו היא הייתה מפסידה בהם תדיר; גליל/גלבוע תוכל להגיע לפיינל פור רק על ידי ביסוס הבית שלה כמבצר, כזה שגם ירושלים לא לוקחת בו נקודות. ומעבר לזה, המשחק אמור להדגיש לנו, שגם משחק שאינו כולל את הענק הצהוב יכול לעורר דרמה ועניין אמיתי, וגם בו יכולות להתפזר הצהרות אליפות. שלא צריך לנצח את מכבי כדי להראות נוכחות, אפשר גם לנצח קבוצה שלובשת אדום.
אלון מזרחי היה אומר: “קשה לי להאמין שמישהו יכול לערער את האליפות של מכבי, אבל מי שתנצח כאן בהחלט יכולה לעשות את זה. נחכה בסובלנות”.
אז מה צריך לקרות?
כדי להדאיג את המשיח (הפנחס), הדג המלוח (עודד קטש) או גרסת הכדורסל של רן בן שמעון (גיא גודס) יצטרכו לנצח באולם עם שם מוזר למדי (גן-נר. מה זה אומר, לעזאזל?). המפתחות נמצאים אצל האקסים של האלופה (מורן רוט וגוני יזרעאלי), אצל ההוא שריחף (יקיר הבלוג באוורס) ואצל ההוא מהבלוק (החוסם המצטיין ברייאן רנדל). אבל מה שבאמת חשוב, זה שיהיו לרסקין (שמשדר את המשחק) סיבות טובות להתלהב.
שובה של התבוסתנות דצמבר 2, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי , 3תגובותשתי הערות קצרות על אתמול:
1. כמי שלא מתהדר בפוסטרים של מכבי ת”א על קירות חדרו, אני מודה שחששתי כשהגיע פיני גרשון למכבי. לא רק משום שהגיע מאמן טוב, אלא משום שהוא שם מאיים בקרב קבוצות הליגה. אם בעונה הקודמת אשקלון התחמשה בטונות של אמונה וניצחה את מכבי, אתמול מכבי התארחה בעיר מוכת הקאסמים אצל קבוצה שנראית כמו איתי מהאח הגדול: אנמית, כנועה, וזאת למורת הרוח הבובלילית שאופפת את העיר. עדי אזולאי הגדיר את זה הכי טוב: “חזרנו לימים שמכבי מובילה על אשקלון ב-25 נקודות כבר בצומת אשדוד”. איזה תבוסתנות, הקשר בין אמירה כזאת לספורט מקרי בהחלט. בא לי להקיא. אני מקווה שתבוסתנות היא לא מחלה מידבקת.
2.הייתי אתמול בטדי. לצערי, הייתי אתמול בטדי. לבהות בכלבה שלי כשהיא ישנה היה יכול להיות עיסוק מרתק מזה. אם רק שחקני בית”ר היו מבינים באמת את חשיבות המשחק עבור האוהדים, היו שואבים את האנרגיות מיושבי היציע המזרחי, המשחק היה נראה אחרת. מפגן הדגלים ביציעי טדי לא היה מבייש את מופע הפתיחה של יום העצמאות והכרזות מאמש יילקחו מיידית לקמפיין הבחירות של ישראל ביתנו. “מדינה אחת לעם אחד”, הם הציעו שם למשל. בסיום המשחק אייל לחמן צוטט כאומר: “נראינו כמו קבוצה עוצמתית”. טוב, נו, מה חדש, האיש היה הזוי ויישאר כזה לנצח כנראה.
רגע, אז נגמרה הליגה? נובמבר 26, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי , הוסף תגובההזיכרון הספורטיבי הראשון שלי היה בגיל 6. חצי גמר פלייאוף ליגת הכדורסל 93′, גליל מול מכבי, משחק מס’ 5. אחותי הגדולה, שהתחנכה על ברכי מכבי, רצתה בניצחון הצהובים. אני, משום מה, בחרתי אחרת- בחרתי באנדרדוג באותו הערב, ובדיעבד לתמיד. על הקווים בגליל עמד אחד, פיני גרשון, מאמן צעיר, צבעוני ובעל אופי מרדני. איך הערב ההוא נגמר, כולנו יודעים. גם מה קרה לגרשון מאז, אנחנו יודעים- האנטי-מכביסט לשעבר חצה את הקווים. עכשיו הוא חוזר להציל את מכבי ולעזאזל איתו.
המון דיו נשפך בימים האחרונים (מספרים שמחיר של חבית דיו עלה פלאים בעקבות כך. רוצו לקנות) על חזרתו של המשיח, גם כן משיח, למכבי ת”א. לא מצאתי חסיד אחד ששאל את השאלה: האם ההגמוניה הצהובה חוזרת לרדות בליגת הכדורסל? רובם התייחסו לכך כאל עובדה מוגמרת: הליגה בכיס של מכבי. לגבי אירופה, נראה איך יזרום. גם הסקר שנערך באתר מראה שכ- 90% מאמינים שפיני יביא לפחות אליפות. זאת אומרת שהסל ההוא של דיקסון, קאמבק גמר הגביע המטורף משנה שעברה וההלי-הופ של באוורס העונה, נזרקים לארכיון? פעילי משמרות המהפיכה דוכאו במחי פנחס אחד? מכבי הולכת שוב להתעלל בקבוצות הליגה ובמושג תחרותיות?
אוהדי מכבי ת”א. יכולים לישון בשקט?
התשובה לשאלה הזו נקשרת בתשובה לשאלה אחרת: האם הבעיה היחידה של מכבי ת”א בשנתיים המגומגמות האחרונות הייתה המאמן. האם אלו ספאחיה, קטש ובירנבוים בלבד שאחראים על אובדן השליטה המוחלטת. לדעתי, לא. המצב נוצר מכמה גורמים: סכסוכי הנהלה פנימיים במכבי, התחזקות היריבות, החוק הרוסי וייסוד הפיינל פור. עם כל הכבוד לפיני, אלה גורמים שעדיין חיים, נושמים וקולעים- ואינם תחת שליטתו. לכן, עם כל אופוריית הצהובים שמשתוללת ביומיים האחרונים, הייתי ממליץ לחכות שנייה עם קשירת הכתרים.
פיני גרשון הביא עימו המון צבע בעיקר עבור כותרות העיתונים, כמו שיכולנו לראות כבר במסיבת העיתונאים הראשונה שלו אתמול. אך האם הוא גם קבר את הליגה בארץ, מבלי לעמוד על הקווים אפילו פעם אחת העונה? אני הייתי מחכה עם ההכרזה הזאת עוד קצת.
לדרבי חוק אחד משלו נובמבר 24, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורגל ישראלי , 3תגובותהערב בשעה 20:50 אלון יפת ישים את המשרוקית בפה וייתן את האות לפתיחת הדרבי הגדול של תל אביב. כ-20,000 צופים יהיו בטירוף במגרש, ועוד מאות אלפי ייצמדו למקלטי הטלוויזיה. בואו ננסה לפרק למרכיבים את הדרבי, ולראות מה באמת נשאר ממנו.
נסתכל על המראה האמינה ביותר בכדורגל, שהקלישאה טוענת שאיננה משקרת: הטבלה. לפי הטבלה, זהו משחק בין מקום שישי (הפועל) ומקום שמיני (מכבי), כששתי הקבוצות רחוקות מרחק דו ספרתי מהמוליכות וגם מספיק רחוקות מהצמרת. ובכל מקרה, אנחנו אמנם בסיבוב הראשון של הליגה, אבל אתם ודאי לא תקראו לי מופרע אם אנחש: אף אחת מהקבוצות לא תיקח אליפות או תירד ליגה. לכן, מבחינת טבלאית, הדרבי הזה הוא משחק די משמים. אולי הקבוצה המנצחת תקבל זריקת מרץ לקראת המשך מבטיח- אבל רק אולי.
בואו נחפש משהו מסעיר במקום אחר: על המגרש. יקום האדם שיאמר שהדרבי הזה מצית לו את הדימיון, ואשלח לו הפנייה ישירה לבית החולים “גהה”. נכון, אמנם יהיו כמה שחקנים אטרקטיביים על המגרש: בוזגלו, ורמוט, יבואה, ישראלביץ’- אך אם אלו לא הצליחו להתעלות על עצמם עד עתה, קשה להאמין שדווקא תחת הלחץ של הדרבי הם ילהטטו. מי שמחפש כדורגל טוב, יפה, יחכה למחר, לליגת האלופות. אולי האמוציות ישפיעו על השחקנים שיתנו את המיטב ויספקו משחק דרמטי- אבל רק אולי.
נעבור למושגים אמורפיים יותר, רומנטיים יותר: יוקרה עירונית. אח, איזה כיף להסתובב בעיר בחזה נפוח, יא קאזה. לנצח את היריבה המושבעת ולרדת על אוהדיה עד שהורידים במרכז המצח יתפוצצו. אלא שבמתכונת הנוכחית של 11 משחקים בסיבוב, עוד שלושה חודשים יש דרבי נוסף. כס השלטון העירוני הילדותי נתפס לזמן מוגבל, מוגבל מאוד. תנו לי לנחש שגם שלושה חודשים של “שליטה” וירטואלית לגמרי בעיר וכמה ירידות על אוהדי היריבה לא גורמים לכזאת התרגשות סביב המשחק. אולי יש אוהדים שבאמת מצפים לזה, חולמים על זה- אבל גם זה יקרה רק בתנאי שהקבוצה הנכונה- הקבוצה שלהם- תנצח.
ובכל זאת, הדרבי מצטיין במישור אחד באופן קבוע. לדרבי יש חוק אחד, חוק ברזל שיתקיים בטוח והוא מתבטא בסרטון הבא:
מאז, לקובי מוסא יש מקום של כבוד בקרב אוהדי מכבי.
הקטטות בין מחנות האוהדים נקבעות שבועות מראש. מיטב האמל”ח נאסף כמו גם מיטב הגורילות. האוהדים מצפים לכך בקוצר רוח. עם שריקת הסיום ולפעמים לפני שריקת הפתיחה, נערים צהובים ואדומים רצים באמוק במטרה אחת: להרביץ. והתירוץ- אחד, יחיד ומספק במיוחד: הדרבי.
כך שמעבר לרומנטיקה שאופפת את הדרבי, יש לו חוק אחד בלבד: גם הפעם ילכו מכות. 30 עצורים, חמישה פצועים. לפחות.
שיהיה בכיף, תבלו.
בוקר טוב, ירושלים נובמבר 21, 2008
מאת PavelNedved ב : כדורסל , 3תגובותבוקר טוב, אוהדי הפועל ירושלים. יש לי הרגשה שאני יודע על מה חלמתם אתמול בלילה. טימי באוורס התעופף במלחה כמו פיה, עומאר סניד רקד טוויסט מתחת לסלים ומורן רוט הטביע את הספינה הצהובה, זו שממילא שוקעת. החלום בוודאי הסתיים בדאנק של באוורס שנלקח הישר ממשחק האולסטארס. ובכן, יקיריי, יש לי חדשות בשבילכם: לא היה זה חלום, כי אם מציאות.
מברוק על הניצחון, אבל עכשיו, לעבודה. אחרי ההופעה אמש, ירושלים נושאת על גבה מטען כבד: המועמדת התורנית לנטול את האליפות ממכבי. להשקות את זרעי ההפיכה שנטעה חולון בשנה שעברה ולהפכם לעצים חזקים ובריאים. אתם יודעים מה, אם איך שמכבי נראתה אתמול, ואחרי אובדן האליפות בעונה הקודמת, אני מרשה לעצמי להתחצף לענק הצהוב ולהרהר בכך שירושלים היא המועמדת הבכירה לאליפות, לפחות כרגע. לא רק בגלל המשחק עצמו; בגלל שכבר מעל שנתיים מכבי היא חיקוי עלוב למכבי ששנאנו להכיר, ובעיקר, על אף שאין זה טיעון מספק- הגיע הזמן. הגיע זמן ירושלים.
ירושלים יכולה להתמודד עם המטען הכבד בשתי דרכים: האחת, כמו שהיא התמודדה איתו עד כה- הגיעה לשלבי ההכרעה והשפילה את עיניה מול מכבי, ראו דוגמא באובדן האליפות הדרמטי שתי שניות לסיום ב-2006; הדרך השנייה היא זו שבחרה חולון בעונה הקודמת: הסתכלה למכבי בלבן שבעיניים- לבן שהאדים אחרי אמש- ופשוט סטרה לה, ירקה עליה, ישר בפרצוף. זה בדיוק מה שעשה אתמול הקרקס הנודד של באוורס וסניד באמצעות הדאנקים המשפילים שייצרבו בזיכרון הקולקטיבי, ובעזרת כך שגם ב-20 הפרש ירושלים לא הורידה את הרגל מהגז עד ל-30 ההפרש, פער שאמנם שהצטמק עד הסיום- אך גם הוא כבר עמוק בתודעה. המסר היה חד, ברור וחד משמעי: האויב כבר לא מפחיד ולא מעניין אותנו רחמים.
התבוסה של מכבי אמש היא המשכה הטבעי של ההפסד המביך בגמר הגביע בעונה הקודמת וסל האליפות של דיקסון. המגמה כבר ברורה לכל, גם למכביסטים המובהקים ביותר. נראה לי שאני יודע היכן עוד עובר אותו קו, ואחרי שירושלים הפשיטה את הצהובים אתמול, אין לי בעיה ליישר מבט לקבוצה העלובה, הדלה שנותרה ממכבי ולהגיד זאת בקול רם: גם השנה התואר ינדוד מתל אביב. אם רק תאמינו.
הפיכה 2.0 נובמבר 20, 2008
מאת PavelNedved ב : התוכנייה, כדורסל , 6תגובותהתוכנייה: הפועל ירושלים מארחת את מכבי ת”א.
מזה ארבעים שנה מדינת הכדורסל הישראלי נשלטת על ידי רודן יחיד, מכבי ת”א. במהלך התקופה הזו, בוצעו שני ניסיונות הפיכת שלטונו של פרנקו: האחד, לפני 15 שנה על ידי הפועל גליל עליון, שלאחר עונת אליפות זוהרת אחת נשלחה בחזרה לעבודות הקטיף המפרכות ולעונות שחונות. הניסיון השני מתרחש בימינו אנו. עיר המחוז חולון הפעם נטלה את תפקיד צ’ה גווארה, כשזכתה בבכורה בעונה החולפת. גורל ניסיון ההפיכה ייקבע בעונה הנוכחית.
איבוד תואר האליפות היווה סטירת לחי מצלצלת עבור הוגו צ’אבז. קברניטי הספינה המטלטלת הבינו שאובדן תואר נוסף ישלים את האנרכיה, ובקיץ הקבוצה נבנתה כשלראשונה זה שנים הזירה המקומית היא המטרה הראשונה במעלה עבור הצהובים. מאז, מאו צה טונג מנסה בכל כוחו- ומצליח רק באופן חלקי, יש לומר- להחזיר את כושר ההרתעה שנשחק. התחנה הבאה במסלול הדריסה: מלחה, ירושלים.
המאהבת הלטינית
במידה מסוימת, משחק בין מכבי להפועל ירושלים נחשב בגדר מפגש הענקיות של הכדורסל בארץ. אם מכבי היא הרודן, ירושלים תמיד שאפה להיות האלטרנטיבה, המאהבת הלטינית של אוהדי הכדורסל. בשני העשורים האחרונים היא אמנם חיזקה את מעמדה כיריבה ראויה- שש פעמים היא זכתה בסגנות ועוד ארבע פעמים בגביע המדינה- אך גם מעמדה כשמעון פרס של הכדורסל מתחזק.
חשבו כמה מתסכל עבור הפועל ירושלים לראות קבוצות קטנות כמו גליל וחולון לוקחות אליפויות בהבלחות של רגע, בעוד שירושלים שנים מאיימת על התואר, נובחת אבל לא נושכת. ואין זמן טוב מזה לנשוך את מכבי, כשהיא פצועה, חבולה, מבולבלת, חלשה. בעונה הקודמת חולון ניצחה פעמיים את מכבי במה שהיה מעין הצהרת כוונות וגרם לרגליים של שחקני מכבי לשקשק מול חולוניה במאני-טיים. עכשיו תור ירושלים לגרום למכבי לשקשק. סיבו, גודס.
המשחק הנוכחי בין הקבוצות הוא מעין הצהרת כוונות עבור כל אחת מהקבוצות. עבור מכבי, שרוצה להבהיר היטב לפעילי הפיכת אוגוסט שגורבאצ’וב עדיין אוחז בהגה, ואילו ירושלים תרצה להעביר מסר משיריו של בן עירה, יהורם גאון: הנני כאן, והפעם כדי לקחת את התואר החשוב באמת.
אלון מזרחי היה אומר: ”אני לא מכיר קבוצה באירופה שיכולה לנצח את מכבי, אבל ירושלים ביום טוב יכולה לעשות את זה. נחכה בסובלנות”
ולקינוח: הגולה האיראני, הכפיל של גולדה וההוא עם הגבות
כדי שההפיכה תבעבע שוב, מה שצריך לקרות הוא כדקלמן: הבחור שהובא אחרי עונה בליגה האיראנית (עומאר סניד) ואחד מחברי משמרות המהפיכה של העונה הקודמת (הלוא הוא החולוני בדימוס מורן רוט) צריכים לתפוס יום טוב, כשמנגד השחקן שזכה בשש אליפויות מקומיות בעשור האחרון (מיודענו מרקוס בראון) וזה עם הגבות העשויות מדי (קרלוס ארויו. תבדקו), ישחקו כמו הסמל הצהוב שפרש לא מזמן (רגב פנאן כמובן). זה אמנם יאלץ את הכפיל של גולדה מאיר (שמעון מזרחי. שוב, תבדקו) להתחבר לפרוזאק, אבל הוא ייצא מזה.
