פלפס או בולט?? ספטמבר 4, 2008
מאת 1234565 ב : כללי , תגובה אחת עד כההאולימפדיה האחרונה הייתה אחת הטובות בשנים האחרונות, יש לקח שתי אחראים עיקרים:
הראשון זה מייקל פלפס והשני יוסיין בולט, עלתה לא פעם השאלה איזה הישג גדול יותר 8 מדליות זהב או שלושה שיאי עולם מדהימים, אז מי באמת הספורטאי הכי גדול בבייג’ין 2008?
מייקל פלפס שבר כמעט בכל מקצה שיא, היה נתון תחת עומס רב אבל בסוף התגבר והשלים את המטרה שלו 8 מ8 זה לא נתפס, הוא זכה ביותר מדליות זהב באולמפידה אחת מאשר כל המדליות שישראל זכתה ב60 השנה האחרונות, אין מילים. יוסיין בולט לעומת זאת זכה ב3 מדליות זהב “בלבד” אבל הגיע לשיאים לא הגיונים ופשוט “צחק” על היכולת האנושית, שלא כמו פלפס הוא גם ניצח בקלות מדהימה, שהוא שבר את השיא ב100 מטר הוא פשוט הלך ב30 מטר האחרונים.
שניהם ספורטאים מדהימים, לא מהעולם הזה, אבל צריך תשובה, מי יותר גדול?
זאת שאלה שישאלו הרבה אחרי אני הולך עם בולט, עם מי אתם?
שלום עולם! ספטמבר 4, 2008
מאת 1234565 ב : כללי , תגובה אחת עד כהגם אני הצטרפתי לבלוגספורט!
אתם מוזמנים לקרוא אצלי ולהגיב מתי שתרצו…
אנחנו דור עם מזל ספטמבר 3, 2008
מאת 1234565 ב : כללי , תגובה אחת עד כהאני יודע שהכותרת קצת לא מובנת. מה הכוונה אנחנו דור עם מזל??? יש הרבה סיבות לכך שאנחנו דור עם מזל, אבל הסיבה הכי גדולה היא שזכינו לראות אגדה פה בארץ. אם אתם עדיין לא מבינים על מי אני מדבר כדאי שתפסיקו לקרוא פה אחרת זה סתם בזבוז.
אני זוכר איך שהוא הגיע לשחק בארץ אף אחד לא ידע מי הוא מה הוא ומה הוא עושה פה אבל במהלך אחד בלתי נשכח (שוב אם הבנתם מי זה אז הבנתם לאיזה מהלך אני מתכוון) כולנו ידענו שאנחנו זוכים לראות מישהו מיוחד, מישהו שהיה חסר לארץ, מישהו שהחזיר לנו את הניצוץ לעיניים.
הוא שחקן כל כך גדול אבל לא העריכו אותו מספיק, אני מתכוון ממש העריכו אותו אבל לא כמו שמגיע לו לפחות אני לא, אתם מכירים את הפתגם “אתה לא יודע כמה אתה צריך מישהו עד שאין לך אותו” אני הבנתי כמה הייתי צריך אותו רק שהוא עזב, לא מייצרים היום שחקנים כאלה ואני לא חושב שיצרו גם לפניו,
היכולת שלו לעשות כל מה שהקבוצה צריכה ועדיין להישאר טיפה מאחורה, איך אמרו על שאול נחבה אל הכלים, הוא פשוט עשה הכל, קולע, מוסר, מסדר את המשחק, שם את השלשה ההיא שצריך, לוקח ריבאונדים, חוסם, שומר, חוטף, סוחט עבירות, מכניס את החברים שלו למשחק והכל בהתאם לצרכים של הקבוצה. היכולת הכי מדהימה שלו שהוא היה כמעט נקי לגמרי מטעויות, הוא היה מגיע ל25 נקודות ב100%, בכל מצב ידעת שאתה יכול לסמוך עליו. שאני ראיתי אותו פשוט חשבתי הוא לא היה סתם עוד שחקן טוב, הוא היה שחקן מושלם, שחקן של פעם בדור, השחקן הכי טוב שנראה בארץ הקודש.
מה שעשה את ההבדל אצלו בין סתם עוד שחקן טוב לשחקן מושלם, הייתה הכריזמה שלו, הניצוץ האלוהי הזה שאתה מבין שיש בוא משהו מיוחד, אצלו הניצוץ האלוהי לא היה ניצוץ זה היה הרבה מעבר לזה, אם היו שואלים אותי איך אני חושב שאלוהים נראה הייתי מראה להם תמונה שלו. אומרים שאין דבר כזה בן אדם מושלם או שחקן מושלם, אבל הוא פשוט לא היה שייך לקטגוריה של שחקן או בן אדם, הוא היה שייך למשהו אחר, הוא היה הכי קרוב לאלוהים.
כל אוהד כדורסל בארץ ב6 השנים האחרונות חייב לשחקן הזה המון רגעים בלתי נשכחים, רגעים כאלה שהיית קם בבוקר רק בשביל לראות את המהלך המדהים שהוא יעשה הפעם, ואותו מהלך היה משאיר לך את החיוך על הפנים עד המשחק הבא עד למהלך הבא. יש אנשים, מדינות, קבוצות שיעברו שנים בלי לראות אגדות אנחנו יכולים להגיד שיש לנו אגדה משלנו (לא כל כך משלנו הוא לא ישראלי) אגדה שאנחנו זכינו לראות פשוט כי אנחנו דור עם מזל. כל מה שנשאר לי לעשות בתור אוהד זה להגיש תודה לאותו שחקן, על הסיבה שקמתי בבוקר באותם ימים, על החיוך שהוא העלה אחרי אותם מהלכים, והכי חשוב על זה שבזכותו ראיתי את הדבר הכי קרוב לאלוהים, כמו שאמרתי לא מייצרים שחקנים כמוהו כי אי אפשר לייצר כבר.
אז תודה לך אנטוני פרקר על השנים הגדולות בחיים שלי.